אלון וייזברג: "כילד, אני והוריי התחלקנו באוכל כי לא היה להם מספיק כסף"

מאחורי המספרים המרשימים של קבוצת יגאל אלון כ-50 פרויקטים שכבר נמסרו בהצלחה, 47 פרויקטים הנמצאים כיום בביצוע ועוד כ-600 פרויקטים בשלבי תכנון שונים ברחבי הארץ, עומד סיפור יוצא דופן של חזון, נחישות ועבודה קשה. אלון וייזברג, מנכ"ל שותף ומנהל תחום הפיתוח העסקי, מוביל את הקבוצה יחד עם שותפו וחבר ילדותו, יגאל אליהו, ממשרדי החברה בבני ברק ובחיפה. אך כדי להבין את העוצמה והדרייב שדוחפים את וייזברג קדימה, צריך לחזור אל נקודת ההתחלה, הרחק ממגדלי היוקרה של אזורי הביקוש.

אלון, ספר איך התחיל הסיפור שלך?
"נולדתי בבלרוס, משם עלינו ארצה בשנת 1990 כשאני כמעט בן שנתיים. ההורים, שחיפשו התחלה חדשה, קבעו את ביתנו ביישוב הקהילתי מעלה שומרון. הילדות ביישוב קטן של 300 משפחות העניקה לי חממה חברתית חמה, אך המציאות הביטחונית דרשה חוסן. עברנו אירועים של זריקות אבנים ובקבוקי תבערה, נסענו לבית הספר באוטובוסים ממוגנים וחווינו את האינתיפאדה השנייה זו מציאות שחישלה אותי וגרמה לי להסתכל על החיים מפרספקטיבה אחרת לחלוטין".

אילו ערכים ספגת בבית של ההורים?
"את עמוד השדרה הערכי שלי יצקו ההורים וסבא וסבתא, עולים חדשים שנאבקו על קיומם ועבדו בניקיון כדי לפרנס את המשפחה. הייתי מתלווה אליהם לבתים של עשירים בכפר סבא ורואה אותם מנקים. זו לא רק חוויה מלמדת, זו חוויה שמעצימה אותך. כילד, אני והוריי התחלקנו באוכל כי לא היה להם מספיק כסף. היום, כשאני רואה אוכל נזרק לפח,זה כואב לי בבטן. הזיכרון הזה צרוב בי ולכן אין דבר כזה שמרימים אחריי כוס או שאני מבקש שישרתו אותי. גדלתי על הערך של הושטת יד למי שבמצוקה. המשפט דע מאין באת ולאן אתה הולך הוא המצפן שלי בחיים".

מה הייתה העבודה הראשונה שלך?
"הצורך לקחת אחריות על גורלי בער בי מגיל צעיר. בגיל 13 עבדתי בגינון ביישוב, תמורת 150 שקלים לשבוע. ראיתי את ההורים שלי נאבקים על היום-יום והבטחתי לעצמי שלא אהיה במקום הזה. רציתי שתהיה לי היכולת להיות דמות מרכזית שפותרת בעיות ועוזרת לאחרים, דמות ששולטת בעתיד שלה".

ספר על הקשר עם יגאל אליהו, השותף שלך בקבוצת יגאל אלון.
"גדלנו יחד במעלה שומרון במרחק של ארבעה בתים זה מזה. נסענו יחד בהסעות לבית הספר ולאחר השירות הצבאי המשכנו ללימודי כלכלה משותפים באוניברסיטת אריאל, שם כיהנתי כמנכ"ל אגודת הסטודנטים. הקשר בינינו חורג הרבה מעבר לגבולות העסקיים. הוא שזור בצירופי מקרים של שותפות גורל, כמו העובדה שלשנינו נולדו ילדים באותו היום, באותו בית חולים, בשיאה של המלחמה ב-16 ביוני 2025". 

איך הפכתם לשותפים עסקיים?
"בזמן הלימודים, יגאל עזר לאביו, יזם נדל"ן, למכור דירות באילת והוא הזמין אותי להצטרף אליו. יום אחד הוא אמר לי: בוא נעסוק בנדל"ן. הלב שלי נטה אז בכלל לכיוון של פוליטיקה ציבורית, אבל יגאל התעקש ואני לא מתחרט על כך לרגע". 

איך התחלתם?
"את תחילת דרכנו בהתחדשות העירונית אנחנו חבים לדיירת מתל אביב שהציעה לנו ללוות את הבניין שלה. הפרויקט ההוא אומנם לא צלח, אבל שם נפל לנו האסימון. הבנו שדרך ליווי בעלי דירות אנחנו יכולים לעשות משהו גדול הרבה יותר מסתם למכור דירות. אנחנו יכולים להוביל תחום שעוסק בעשיית טוב. התחדשות עירונית משנה לאנשים את החיים מקצה לקצה".

איך אתה מקבל החלטות?
"החלטות משמעותיות אצלי לא מתקבלות מהבטן. תמיד כשיש החלטה גורלית על הפרק, אני אומר: 'תנו לי לישון על זה לילה'. רק בבוקר, אחרי חשיבה מושכלת וקריאת נתונים, אנחנו זזים".

איזה מנהל אתה?
"אני מנהל לא קל ודורש, אבל מבחינתי אין אצלנו עובדים, יש רק שותפים. המטרה שלי היא שכל שותף בקבוצה ישאף להיות הגרסה הכי טובה של עצמו. אני דורש מהם לאתגר אותי, לתת לי קונטרה ולא להסכים איתי אוטומטית. יגאל ואני יודעים שאנחנו לא יודעים הכול, וכדי לנפץ את תקרות הזכוכית שלנו, אנחנו מקפידים להקיף את עצמנו ביועצים הטובים ביותר".

מה העתיד של תחום ההתחדשות העירונית?
"ההתחדשות העירונית תמיד תהיה כאן. היינו בפיק מטורף, וכעת אנחנו חווים האטה לקראת איזון נדרש, אבל התחום ימשיך להתקדם, פשוט בקצב קצת יותר שקול".

מה החלום שלך?
"אם אצליח להקל ולשנות את חייהם של אנשים שהחיים שלהם אינם פשוטים,עשיתי את שלי. המסר שלי היום הוא שאם כל אחד יעשה קצת טוב, יהיה פה הרבה טוב. לא באנו לעולם הזה סתם".

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן