פרסמו אצלנו: *5931

קבוצת העדכונים בוואטסאפ

מגדילים פודקאסט

שלחו לנו דוא״ל

לא בנייה עצמית: נשלל פטור מהיטל השבחה לקבוצת רוכשים בהוד השרון

בעלי קרקע שרכשו זכויות בנפרד ייחשבו כ"קבוצת רכישה" –  אושרה דרישת תשלום של כ-2.5 מיליון שקל שיצאה עקב "טעות גרידא"

אילוסטרציה // Depositphotos
אילוסטרציה // Depositphotos

ועדת הערר לפיצויים והיטל השבחה במחוז מרכז, בראשות עו"ד מאיה אשכנזי, דחתה לאחרונה ערר שהגישו 10 בעלי זכויות במגרש בשכונה המקודמת מכוח תוכנית הר/1302 בהוד השרון. במוקד ההחלטה עמדו שתי סוגיות עקרוניות: שאלת הגדרת הבעלים כ"קבוצת רכישה" לצורך פטור ממס, וחוקיותה של שומה חדשה שיצאה לאחר שכבר ניתן היתר בנייה.

המחלוקת: פטור ליחיד או יחידה כלכלית אחת?
העוררים, שרכשו יחידות שטח של 160 מ"ר בין השנים 2006 ל-2013, ביקשו לנצל את הפטור הקבוע בחוק עבור בנייה או הרחבה של דירת מגורים בשטח של עד 140 מ"ר (לפי סעיף 19(ג)(1)). הוועדה המקומית סירבה להעניק את הפטור, בטענה כי מדובר בהתארגנות המהווה "קבוצת רכישה" או "קבוצת רוכשים".

ועדת הערר אימצה את עמדת הוועדה המקומית וקבעה כי על פי מבחני הפסיקה והסכמי השיתוף שנחתמו לאורך השנים (2005, 2016 ו-2018), העוררים אינם נחשבים לבעלים פרטיים המבצעים בנייה עצמית. הוועדה קבעה כי: "מבחינה מהותית יש לראות בעוררים חלק מקבוצת רכישה, ששורשיה נטועים היטב בהסכם שיתוף 2005. הסכמי שיתוף 2005 משקפים התקשרות לצורך השגת מוצר סופי שהוא דירת מגורים. מדובר ביחידה כלכלית אחת".

סוגיית השומה: "טעות גרידא" אינה יוצרת הסתמכות
סלע מחלוקת נוסף היה דרישת תשלום בסך 2,583,840 ש"ח שהוציאה הוועדה המקומית ביוני 2024, חודשיים בלבד לאחר מתן היתר הבנייה. זאת, לאחר שבשנת 2023 כבר הוצאה ושולמה שומה קודמת בסך 122,500 ש"ח בלבד, שהתייחסה להקלות בנייה בלבד. העוררים טענו כי מדובר ב"שומה מתוקנת" אסורה וכי הם הסתמכו על השומה הקודמת.

הוועדה דחתה את טענת ההסתמכות וקבעה כי השומה הראשונה כללה טעות ברורה של השמאי, שסבר בטעות כי היטל ההשבחה בגין התוכניות כבר הוסדר. בהחלטה נכתב:

"היה עליהם לדעת היטב, חרף מה שנכתב בה (בשומה הקודמת) – כי לא שילמו את היטל ההשבחה בגין התוכניות. הדבר היחיד שלא יכלו לדעת העוררים הוא, מתי תגלה הוועדה המקומית את הטעות שנפלה אצלה".

הוועדה הדגישה כי אינטרס גביית "מס אמת" והשמירה על השוויון מול נישומים אחרים במתחם ששילמו את ההיטל, גוברים במקרה זה על אינטרס ההסתמכות של העוררים. מאחר שהטעות התגלתה בתוך זמן קצר (כעשרה חודשים מהשומה הקודמת וכחודשיים מההיתר), נקבע כי הוועדה המקומית הייתה מוסמכת להוציא את דרישת התשלום החדשה.

הערר נדחה במלואו, אך בנסיבות העניין החליטה הוועדה שלא להטיל על העוררים הוצאות משפט.

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן

מכירים מישהו שצריך לקרוא את הפוסט? שתפו אותו. ?

נשמח לדבר אתך
נגישות