"ירושלים כמו מנתבת את האדריכל והיזם בעדינות"

ישנם שני נדבכים למיזמי הבניה בירושלים. אחד נדרש להביט קדימה לעתיד, ואחד נדרש להביט אחורה לעבר. תמיד. ההיסטוריה האדריכלית של ירושלים היא נקודת היחוס והמוצא לכל יזם, אדריכל ובנאי בירושלים. כל מיזם בניה מתכתב ומשתלב בהיסטוריה האדריכלית של ירושלים. 

אדריכלים ויזמים בירושלים עובדים מתוך אחריות שונה מזו שקיימת בערים אחרות בישראל. כל אדריכל ויזם בירושלים עומס על כתפיו את ההיסטוריה האדריכלית של ירושלים. כל מבנה מקיים יחסי גומלין מורכבים וזיקה עזה לסביבתו הקרובה והרחוקה. וירושלים כמו מנתבת את האדריכל והיזם בעדינות, מעלה את מפלס הצניעות, ומבלי דעת כמעט, גורמת להם להקשיב, להביט ולהתחשב בירושלים.

מיזם מלח הארץ של חברת אזורים, אותו אני מלווה, הוא דוגמה לחיבור שבין עבר להווה. הפרויקט מתייחס לאמת המים ההיסטורית, ומשלב את השימור שלה כחלק מהותי במתחם. הגבול בין הצורך של ירושלים להתחדש ולהיבנות לבין הרצון לשמר את הזהות וההיסטוריה שלה עובר בקו החיים. הקו הדק, ולעיתים החמקמק, בין צרכי ההווה והעתיד, לבין מורשת העבר שגם בגללה שבנו לארצנו. מילת המפתח היא פשרה מושכלת ורגישה.  לעיתים, נדרשים אנשי ההווה לוותר על חלק מאיכות החיים, כמו הארכת כביש או הרחקת המכולת, על מנת לשמר את העבר החשוב. 

באשר לממצאים ארכיאולוגיים שמתגלים במהלך הבנייה, יש לציין כי בירושלים כמעט כל חפירה היא גם מפגש עם שכבת חיים קדומה. לעיתים מתגלים שרידי מבנים, גתות, בורות מים או אמת מים עתיקה, ואלה מחייבים את היזמים והאדריכלים לעצור, ללמוד מחדש את המקום, ולחשוב כיצד לשלב בין החדש לישן. דווקא ברגעים האלה ירושלים מזכירה לכולנו שהעיר אינה רק נוף ובנייה – אלא סיפור מתמשך של דורות. כשעושים זאת נכון, הממצא הארכיאולוגי לא מעכב את הפרויקט, אלא מעניק לו עומק, זהות ומשמעות.

הכותב, ד"ר אילן אבקסיס, מלווה את השימור בפרויקט "מלח הארץ" של חברת אזורים 

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן