הגבלת חניה אינה פתרון: דרושה תוכנית אסטרטגית רחבה למשבר התחבורה

דווקא עת חירום הינה אידיאלית על מנת לערוך מסלול מחדש ולנסות ולחשוב על פתרונות אסטרטגיים על מנת להשביח את חיי היומיום של הישראלים שיחיו כאן בדורות הבאים.
נזכרתי בכך כשקראתי אודות הכוונה של עיריית תל אביב לאסור על חנייה בפרויקטים חדשים שייבנו ב-72 רחובות ברחבי העיר, מיהודה המכבי בצפון בואכה יפו בדרום, והמתאפיינים בפעילות מסחירת רבה.
הצידוק של העירייה להחלטה זו, הינה בכך שכבר היום המסה של כלי הרכב שעומדים בפקקים ברחובות אלה, מעיקה ואף מפריעה לפעילות המסחרית.

מעבר לעובדה, התמוהה לכשעצמה, שדווקא בעת חירום שכזו, החליטה העירייה לקבל את ההחלטה, מדובר לטעמי בהחלטה שהינה בבחינת טלאי על גבי טלאי, זאת במקום לנסח מהמסד ועד לטפחות תכנית אב שתגדיר איך תראה המפה התחבורתית בגוש דן במהלך עשרות השנים הקרובות.
נכון להיום גוש דן המורחב, מנתניה בצפון ועד אשדוד בדרום, מונה כ-4.5 מיליון בני אדם ועתיד תוך כ-30 שנה למנות כ-10 מיליון תושבים.
מעבר לגידול פי 2 ויותר במספר התושבים, רמת המינוע בו, מספר מכוניות ל-1000 נפשות, עתידה לגדול פי 4 ויותר, עובדה שתהפוך את כולו לפקק תנועה אחד גדול.

על כן, לטעמי, ההחלטה להגביל חניות חדשות בלו פחות מ-72 רחובות ברחבי תל אביב, לא תעלה ולא תוריד כהוא זה מחומרת הבעיה, ורק תפגע שלא לצורך בפרויקטים חדשים של התחדשות עירונית.
ועל כן שומה גם על מקבלי ההחלטות במישור המוניציפאלי לראות ב"זום אאוט"(!) את האתגרים לעשורים הקרובים, זאת תוך דגש מירבי לא רק אל איכות החיים של הישראלים, אלא גם על הבטיחות והביטחון שלהם, ובמיוחד לאור הניסיון שלנו בעת המורכבת הזאת.

אציע להלן 3 חלופות אסטרטגיות אפשריות:
חלופה אחת. לאמץ את תכנית סינגפור האוסרת לחלוטין כניסה של כלי רכב פרטיים לעיר. תכנית זו, אגב, אומצה על ידי עשרות ערים נוספות ברחבי העולם, דוגמת קוריטיבה שבברזיל, וברוב המכריע של המקרים הצליחה מאוד.
חלופה שנייה, מתונה יותר, לאסור על כלי רכב פרטיים של יוממים שאינם תל אביבים, להיכנס לתוך העיר, עובדה שתקטין פי כמה וכמה את הפקקים.
חלופה שלישית. להטיל אגרה על כלי רכב שנכנסים ללב העיר, זאת תוך דגש על שעות העומס.

אדגיש כי בד בבד לאימוץ אחת משלוש החלופות בהצעתי לעיל, ההצלחה של אותה חלופה מותנה בראש וראשונה במתן עדיפות מוחלטת למערכת היסעים המונית משוכללת, שתכלול בתוכה לא רק את המטרו ואת הרכבת הקלה, אלא גם מאות נתצים (נתיבי תחבורה ציבורית) שיכללו אוטובוסים חשמליים קלים ומהירים שיגיעו לכל מקום.

ולסיכום, הייתי ממליץ למקבלי ההחלטות בסקטור המוניציפאלי, ולא רק עיריית תל אביב, להטמיע את העובדה שגם החלטה לכאורה נקודתית העוסקת בפתרון בעיית פקקים, מגלמת בתוכה אספקטים ביטחוניים לאומיים שחורגים by far ממה שקורה ברחוב מסחרי כזה או אחר. 

*כותב המאמר עו"ד עידו שחם הוא שמאי מקרקעין מומחה למיסוי נדל"ן והתחדשות עירונית

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן