כך שומרת רשות מקרקעי ישראל את הקרקע קרוב לחזה
רמ"י המשיכה לנקוט במדיניות אנכרוניסטית של שמירה מכל משמר של הקרקע קרוב לחזה, וגרמה לנזק אסטרטגי משמעותי לשוק הדיור
רמ"י המשיכה לנקוט במדיניות אנכרוניסטית של שמירה מכל משמר של הקרקע קרוב לחזה, וגרמה לנזק אסטרטגי משמעותי לשוק הדיור
ערב חג הפסח החל השנה בזמן מאוד מאתגר למדינת ישראל ולעתידה, אני רואה יותר מתמיד את הרפורמה הנדרשת מהתנהלות רשות מקרקעי ישראל, זאת על מנת להחזיר סוף סוף את ענף הנדל"ן בכלל ושוק הדיור בפרט אל דרך המלך.
אזכיר רק לקוראים כי רשות מקרקעי ישראל, או בשמה הקודם מנהל מקרקעי ישראל, הוקמה בשנת 1960 במטרה מוגדרת לשמור על קרקעות המדינה עבור כלל אזרחיה.
היה בכך, ללא ספק, יעד לאומי מהמעלה הראשונה, ובמיוחד עבור מדינה צעירה ומוקפת אויבים, ובזמן שרוב רובה של הארץ הייתה ריקה מתושבים.
על מנת לסבר את האוזן, באותה שנה התגוררו בכל רחבי המדינה כ-2 מיליון תושבים, פחות מחמישית לעומת היום. אם הצפיפות הממוצעת הייתה אז פחות מ-100 תושבים לקמ"ר, הרי שכיום היא מתקרבת כבר לכ-500 'מ"ר ובמרכז הארץ אף ל-1000 לקמ"ר, מהגבוהות ביותר בעולם.
אין מדובר כאן רק בנתונים יבשים. מדובר בעיני בשינוי דרמטי מאין כמותו, המחייב שידוד מערכות בהתנהלות רמי, שהרי היעד כיום איננו בראש וראשונה "לשמור את הקלפים" קרוב לחזה, אלא בדיוק להיפך: להוריד אותם לשולחן ולחלק כמה שיותר עבור מי שזקוק לדירה.
דא עקא: למרבה הצער ההתנהלות של רמי הייתה במהלך העשורים האחרונים בדיוק להיפך ממה שנדרש: פקידיה המשיכו לנקוט במדיניות אנכרוניסטית של שמירה מכל משמר של הקרקע קרוב לחזה וגרמו, שלא בטובתם, לנזק אסטרטגי משמעותי לשוק הדיור:
האחד, מכרזי רמי הביאו שלא לצורך לייקור בלתי פוסק של הקרקע, זאת גם בשל התפיסה המוטעית של החזקת הקרקע וגם בשל אופי המכרזים שהזכירו במידה רבה מכרזים של בתי מכירות פומביים דוגמת 'סטותביס' וכריסטיס'.
הייתה לכך גם השפעה מכרעת על העובדה שמשנה לשנה אנו עדים למחסור גדל והולך בהיצע הדיור, מה שכמובן מתדלק ומשנה את שוק הדיור.
כך הפכה רמי משומרת קרקעות המדינה עבור אזרחיה למטפורה הלא מחמיאה של "לתת לחתול לשמור על השמנת".
ואני מצפה כי כאשר נצא בשעה טובה מהמערכה המתמשכת, הדבר הראשון שאותו יקדמו מקבלי ההחלטות בממשלה בכל מה שקשור לענף הנדל"ן ולשוק הדיור, יהיה רפורמת עומק בכל מה שקשור ליעדי רמ"י, קל וחומר שינוי שיטת המכרזים.
וכך, ברוח יציאת מצרים, נוכל לצאת כולנו אל הארץ המובטחת עם תקווה, לכל אחד ואחת מבני הדורות הבאים, להגשים את חלום הדירה.
*כותבת המאמר צאלה רוזנבלום עמור היא מנכ"לית קבוצת מ.אביב
לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן
מכירים מישהו שצריך לקרוא את הפוסט? שתפו אותו. ?