המארגנים מתריעים כי פגיעה במעמדם תביא לעיכובים בקידום פרויקטים של התחדשות: "אנחנו דוחפים מאחור את כולם"
"כשיש מארגן טוב, אז הפרויקט יוצא יותר מהר. אם אנחנו לא רוצים לחזור לעידן המאכערים, אז צריך אנשי מקצוע שיבצעו את התהליך בצורה מקצועית. לכן שכר הטרחה שלהם אמור להיות ראוי", כך אומר עו"ד עומר עידו, שותף במשרד עידו חדד ושות' המתמחה בהתחדשות עירונית. שלמה קרקסוני, בעלי חברת KR התחדשות עירונית, מוסיף: "התפקיד שלנו זה כמו רכז במשחק כדורסל, שבלעדיו אין ניצחון. אני, כמארגן, מרכז את כל התהליך מול בעלי המקצוע ומול כל הגורמים, ויודע לקבל את ההחלטות הנכונות".
על רקע ניסיונות הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית והשמאי הממשלתי להגביל את שכר הטרחה של המארגנים, מתריעים חברי לשכת המארגנים במרכז כי המהלך יפגע בענף, ובסופו של דבר בבעלי הדירות.
"התפקיד שלי בהתחדשות זה להוביל את הדיירים מתחילת הדרך ועד סופה", אומרת מארגנת הדיירים לימור גל מלך. "אני מדמה את עצמי כאחת שמנצחת על תזמורת, כי אני יודעת לנתב מה נכון לעשות מאחורי הקלעים, עושה את מה שהדיירים לא יכולים לעשות את זה. אנחנו רואים לאורך כל הדרך שכל הזמן יש פרויקטים, שלא היו בהם מארגנים, והדיירים נפגעו. זה מדגיש את הצורך באנשים שמבינים בתחום, שזאת העבודה שלהם".
גל מלך מתריעה מפני פגיעה במעמד מארגני הדיירים, דבר שישפיע בעיקר על הדיירים: "אם מעמד המארגנים ייפגע, דיירים יתברברו ויסתובבו סביב הזנב שלהם, ולא יבינו מה הצעד הבא, ומה נכון לעשות. זה רק יעכב את הפרויקטים, שגם ככה הם ארוכי טווח. עד שמקבלים היתר ועד שיוצאים לפועל, זה לוקח המון זמן, אז הפגיעה במארגנים תעכב עוד ועוד את הפרויקטים. יש צורך באנשים שדוחפים מאחורה, שזה התפקיד שלנו. אנחנו לא רק מאגדים את הדיירים, אלא גם דוחפים את הפרויקט כולו, ובמקביל עובדים עם היזם יד ביד. אנחנו גם מעדכנים את הדיירים כל הזמן, שיבינו שהם בתוך תהליך. אני כמארגנת נותנת לדיירים את השקט הנפשי שאני איתם מתחילת הפרויקט ועד הסוף".
שאול אברהמי, תושב חולון, המתגורר בפרויקט התחדשות תמ"א 38/2 שארגנה גל מלך, מוסיף: "היו אצלנו לא מעט בעיות עם היזם, ולימור הייתה מגשרת בינינו. אני לא יודע איך הפרויקט היה מתקדם בלעדיה. היינו חייבים את המארגנת, כי היא הייתה צינור שמגשר בין כולם, עם הרבה ידע. היא גישרה בינינו לבין היזם, בזכותה קיבלנו את כל התשובות שרצינו לדעת". כיום, יש לציין, דיירי הפרויקט מתגוררים בדירות החדשות.
שלמה קרקסוני, בעלי חברת KR התחדשות עירונית: "אני אומר לדיירים בכנסים שהתפקיד שלנו, המארגנים, זה כמו רכז במשחק כדורסל. אם ניקח חמישה חבר'ה ונשחק נגד הקבוצה פה המקבילה, ללא רכז, כנראה שלא ננצח, והמשחק יהיה מרושל. אבל אם יש לנו רכז, אנחנו נקלע לסל וננצח. אז אצלנו זה אותו דבר, ואני רכז. אני מרכז את כל התהליך מול בעלי המקצוע ומול כל הגורמים, ויודע לקבל את ההחלטות על המהלך שצריך לבצע עכשיו ואיך להתקדם. לבעלי המקצוע בענף הזה יש לא מעט אינטרסים, ואנחנו רואים את זה בתקופה של המלחמה, כי יש התעוררות של התחדשות עירונית. דיירים רוצים ללכת להתחדשות, העיקר שיהיה ממ"ד. וגם לרשויות המקומיות יש רצון שיהיו ממ"דים".
קרקסוני מוסיף כי אחד האתגרים של היזמים הוא מחסור בפועלים, ולכן יש ביניהם כאלה שמעכבים את קידום הפרויקטים, אך המארגנים הם אלה שדוחפים את קידומו: "ליזמים יש בעיה, כי מאז המלחמה אין פועלים פלסטינים. ועכשיו הכול מתייקר להם, וההלוואות מתייקרות, ולכן מבחינתם הם לא רוצים לזרז את ביצוע הפרויקט. הם רוצים להגיע לרוב של 60 אחוז, על מנת לתקוע יתד בפרויקט שאף אחד לא יוכל להוציא אותם ולהחליף אותם. ברגע שהם מגיעים ל-67 אחוזי חתימות, זו התחנה הראשונה שבדרך כלל משחררים כספים, והם צריכים לשלם לספקים, למארגן. זה גם יכניס אותו למחויבות להגיש כבר את הבקשה לעירייה, ושעון חול מתחיל לדפוק. ליזם נוח שיהיה עיכוב, בגלל חוסר הוודאות. אנחנו כמארגנים דוחפים את העגלה גם בנקודות האלה. לכן אצלי אחד הקריטריונים במכרז עם היזם הוא לסיים בתוך חודש וחצי את ההסכם, לא לגרור אותו. המארגן מרכז את הדברים והוא יודע לדחוף במקומות הנכונים מול כל הגורמים. אנחנו גם מסייעים באיתור דירות לדיירים במהלך תקופת הפרויקט. צריך להבין שבפרויקט שבו הורסים ארבעה-חמישה בניינים עם 70-80 דיירים, זה לא פשוט למצוא דירות להשכרה, בטח כשיש עוד פרויקטים".
פגיעה במעמד המארגנים ובשכר שלהם, מתריע קרקסוני, יגרום ליציאת אנשי מקצוע מהענף: "אם יפגעו בשכר הטרחה שלנו, זה יוציא לא מעט מארגנים מהענף. אנחנו עובדים על בסיס הצלחה, פרויקטים של תמ"א 38/2 זה מסע של בין 5 ל-7 שנים במקרה הטוב, ובפרויקטים של פינוי-בינוי זה מגיע ל-12-15 שנה. בפרויקטים כאלה, התחנה הראשונה שבה אני פוגש את הכסף של יכול לקחת שנתיים, זאת אומרת, אני מכניס יד לכיס, משלם לעובדים ולמשרדים, וכל זאת כשאני לא יודע אם הפרויקט בכלל יוצא לדרך, אם הוא יאושר. אני מקבל פניות מיזמים שמבקשים שאני אייצג אותם, אבל אני לא רוצה, כי זה חוטא למה שאני עושה. אני פועל למען האינטרסים של הדיירים. אבל אם מארגנים מקצועיים יעזבו, הדיירים רק ייפגעו".
עו"ד עומר עידו, שותף במשרד עידו חדד ושות' המתמחה בהתחדשות עירונית, אומר כי הצורך במארגנים הולך וגובר דווקא על רקע העובדה שפרויקטים הופכים לגדולים יותר: "בניגוד לעבר, אז היה בעיקר התחדשות בניינית, עם בניין אחד של עשר דירות, היום ההתחדשות היא בעיקר מתחמית, אז אנחנו פתאום צריכים להתמודד עם מספרים מאוד מאוד גדולים. זה יכול להיות 300 ואפילו 400 דירות נכנסות, ופה יש חשיבות לאיש מקצוע, שיודע לאגד את הדיירים. עורך דין לא תמיד יכול לבצע את זה מבחינה אתית. אם צריך לצרף פתאום עוד שני בניינים, עורך דין לא יכול לבוא ולפנות ולשדל אותם להצטרף ולקחת את שירותיו. ולכן, פה יש חשיבות גדולה מאוד למארגן שבא ויודע לתפור את החליפה הזאת. הדיירים מבינים שהכוח נמצא אצלם, הם יודעים להתמקח על תמורות, והמארגנים עושים את זה עבורם, דברים שהם יכולים להשיג להם דברים שהם לא יכלו לבד".
על הפגיעה בשכר המארגנים, אומר עו"ד עידו כי הדבר עשוי להחזיר את תחום ההתחדשות לימים שבהם פעלו בשטח מאכערים לא מקצועיים: "המארגנים עברו איזו אבולוציה מסוימת. פעם קראו להם מאכערים, והיום קמה לשכת המארגנים ומיסדה את הנושא הזה. היא עשתה חסמי כניסה מסוימים לתפקיד, והם לוקחים את זה ברצינות. ולכן, אם אנחנו לא רוצים לחזור לעידן המאכערים, אז צריך אנשי מקצוע שיבצעו את התהליך בצורה מקצועית. אנחנו רוצים שכוחות איכותיים ייכנסו לתפקיד הזה, ולא סתם מאכערים. ולכן, ההגבלה של שכר טרחת המארגנים יכולה לפגוע בחומר האנושי שמבצע את זה. כשיש מארגן טוב, אז הפרויקט יוצא יותר מהר, וזה חוסך ליזם כספים. שכר הטרחה שלהם אמור להיות ראוי, ולא נכון להגביל את שכר טרחתם בקטע הזה.
"יש גם ניסיון להגביל את שכר טרחת עורכי הדין בהתחדשות ל-10,000 שקל לדירה. אין לזה שום היתכנות. אם רוצים שפרויקטים יזוזו ויבוצעו בצורה טובה, ועורכי הדין יגנו על האינטרסים של בעלי הדירות ויפעלו לטובתם, גם כאן אנחנו צריכים אנשים מקצועיים וטובים, ולכן גם פה מאוד בעייתי להגביל את שכר טרחת עורכי הדין".
הכתבה בשיתוף לשכת המארגנים.
לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן
