במשך כשמונה עשורים לא השכלנו להביא את ענף הבנייה לידי עצמאות

בפרוס חג העצמאות ה-77 של מדינת ישראל, אני תוהה בפעם המי יודע כמה, איך זה שלא השכלנו, לאחר כמעט שמונה עשורים, להביא את ענף הבנייה לידי עצמאות.

יש לכך, לטעמי, סיבות היסטוריות, שכבודן במקומן מונח, אולם הן בהחלט טעונות תיקון מידי, ובמיוחד בתקופה המאתגרת שאותה חווים כולנו.

אפתח בכך שמה שמייחד את ישראל, לעומת יתר מדינות המערב, הינה מגמת גידול אוכלוסייה בקצב גבוה במיוחד, המשלב בתוכו ריבוי טבעי ובנוסף גם עלייה מהתפוצות.

במהלך השנה האחרונה חצינו את רף ה-10 מיליון תושבים, ועל פי כל התחזיות, אנחנו אמורים לגדול לכדי 20 מיליון עד לשנת 2060. מידי שנה נוספים לנו כ-200 אלף תושבים, כמספר תושבי העיר חולון או כפליים העיר הרצליה.

נתון סטטיסטי זה היה אמור לחייב את מקבלי ההחלטות אצלנו להכין תכנית ארוכת טווח שתכלול בתוכה עליה משמעותית בקצב התחלות הבנייה, זאת על מנת שנוכל להדביק את קצב גידול האוכלוסייה.

למרבה הצער, ולמרות שהמחסור בדיור הלך וגדל, ובמיוחד במהלך שני העשורים האחרונים, לא נלקחו בחשבון נתונים אלה.

לטעמי הכישלון החל עוד במהלך שנות ה-90 של המאה הקודמת, כאשר ענף הבנייה, דוגמת יתר הענפים במשק, עבר הפרטה מחברות משכנות ממשלתיות לשוק הפרטי. היה זה אמנם מהלך מתבקש, כיאה וכנאה לשוק ליברלי חופשי, אולם היה צורך להתאים את הליכי הביורוקרטיה וההיתרים לכך.

למרבה הצער נותרו אותם מנגנונים בדיוק כפי שהיו לפני 30-40 שנה, כך שההפרטה של הענף, במקום להיות מנוף לצמיחה, הפכה שלא בטובתה לחרב פיפיות. מספר התחלות הבנייה, שהיה אמור להגיע כבר היום ל-120-140 אלף לשנה, נותר שנה אחר שנה סביב ה-40-50 אלף בלבד, עובדה שהגדילה באופן דרמטי את המחסור בדיור, עד כדי רבע מיליון דירות בקירוב.

יתרה מכך: מבצעי הדיור המוזל שהחלו לפני עשור שנים, החל ממחיר למשתכן, דרך דירה בהנחה וכלה במחיר מטרה, לא רק שלא הגיעו כמעט כלל לקהל המטרה שלהן, אדרבה, הם יצרו מצב פרדוקסלי בו בפועל מספר התחלות הבנייה בשוק החופשי היה קטן עוד יותר והתייצב סביב ה-30 אלף לשנה בלבד, עובדה שהחריפה עוד יותר את המחסור ותדלקה שנה אחר שנה את מחירי הדיור.

העובדה שמחירי הדיור עלו במהלך השני העשורים האחרונים פי שלושה ויותר, איננה גזירה משמיים. היא תוצר של אותם הליכים ביורוקרטים סיזיפיים, שכבלו באזיקים את הענף שלנו, הורידו עד למינימום את התחלות הבנייה, זאת שעה שהאוכלוסייה במדינה גדלה כמעט פי שניים במהלך אותן שנים.

גם התקווה שהייתה לנו ב-2005, כאשר הוכרז אל תמ"א 38 כתוכנית לאומית לחיזוק מבנים כנגד רעידות אדמה, מה שהיה גם אמור להגדיל משמעותית את התחלות הבנייה, לא התממשה. מאז חלפו שני עשורים, אולם הנתונים מראים כי ההתחדשות העירונית ממשיכה לקרטע סביב 15 אחוזים מכלל התחלות הבנייה, זאת כולל הן התמ"א והן פינוי בינוי.

על כן תקוותי הינה כי בפרוס חג העצמאות הבא עלינו לטובה, ייצא גם הענף שלנו לעצמאות, בכך שיקוצרו סוף סוף ההליכים הביורוקרטים לכדי חצי שנה לקבלת היתר, כמקובל בכל המדינות המתוקנות, יוכפל מספר התחלות בנייה ותגובש תכני אסטרטגית ארוכת טווח שתביא לאיזון בין ביקוש והיצע ותשים קץ לתדלוק האינסופי של מחירי הדיור.

בברכת חג עצמאות שמח לכל בית ישראל. 

*כותב המאמר, רוני מזרחי, הוא יו"ר ובעלי קבוצת "מזרחי ובניו"

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן