"לדאוג ליישוב הארץ במלואה" – בכירים בענף על התושבים שלא מוגנו, הרגולציה שחונקת, הפערים בין הפריפריה למרכז והצעירים שלא יבנו בית
סמי מצלאוי, יו"ר ובעלים של חברת מצלאוי: סליחה מהתושבים שנותרו ללא מיגון
"כל העוסקים בענף הנדלן – הממשלה, משרד הבינוי והשיכון, ועדות התכנון, הרשויות וגם אנחנו הקבלנים, צריכים לבקש סליחה מכל התושבים שזקוקים למיגון בתיהם ולא מצליחים לקדם זאת במהירות הנדרשת ולכן הם עדיין חיים בדירות ללא ממ"ד. בין אם אלו תושבי הפריפריה בדגש על הפריפריה הצפונית והדרומית, ובין אם אלו תושבים באזורי הביקוש שגם הם נמצאים תחת איום הטילים, כולם זקוקים למיגון.
"השנה האחרונה הדגישה ביתר שאת את הצורך הקריטי במיגון הדירות. ממ"ד אינו פריבילגיה – זהו צורך קיומי. לכן עם פרוץ המלחמה ב 7.10, חברת מצלאוי לקחה על עצמה מטרה לייצר ממ"דים ומיגוניות באתרי הבניה שלה ותרמה אותם ליישובים בדרום ובצפון. זו היתה טיפה בים, ולכן כולנו חייבים להירתם מיידית לפתור את בעיות המיגון ככל הנדרש. על מנת שלא נצטרך לבקש סליחה על כך בשנים הבאות, צריך בעיקר לקצר את המנגנון הבירוקרטי של אישורים והיתרים ולסבסד בצורה כלשהי התחדשות עירונית בפריפריה".
עו"ד ענת בירן, מומחית לתכנון ובנייה ובעלת משרד ענת בירן – עורכי דין: חשבון הנפש של הרגולציה
"כל גורמי הרגולציה ומקבלי ההחלטות צריכים לעשות חשבון נפש נוקב בחלוף השנה ולקראת השנה הבאה. חשבון נפש נוקב של המדינה צריך להיעשות בראש ובראשונה על התמשכות הליכי תכנון ורישוי לאורך שנים, ללא התייחסות להיקף כוח האדם הנדרש על מנת לתת מענה לתושב, וללא כל שינוי בגישת עובדי הציבור. מאידך, לא נעשתה רגולציה אפקטיבית לצורך ההגמשה ההכרחית של לוחות הזמנים והדרישות המוטלות על יזם או אזרח בהתנהלותו בקידום היתר, רישיון או תוכנית. לא היתה גם שום התחשבות בקשיים שמתמודדת איתם חברה שלמה שנמצאת במלחמה.
"חשבון הנפש של הרגולטור הוא על כך שלא הגדיר כמשימה לאומית את ההקלה על חיזוק בניינים ועל בניית ממ״דים ומיגוניות, והשאיר את הציבור הרחב בלתי מוגן. ההקלות שניתנו מבורכות, אך מוגבלות מדי בהיקפן, ואינן נותנות מענה למרבית התושבים ברוב חלקי הארץ. המחוקק צריך לעשות חשבון נפש על עודף שינויי חקיקה, ועל חקיקה מסורבלת ובלתי ניתנת להבנה, בענף הנדל"ן בכלל ובתכנון ובנייה בפרט, באופן שלא מאפשר יציבות כלשהי. בתחום ההתחדשות העירונית יש לעשות חשבון נפש על כך שדווקא בתקופה כה קשה, הוחלט שלא להאריך את תמ"א 38 ולהשאיר עשרות אלפי דירות ללא פיתרון חיזוק ומיגון מהיר, לא הוארך תוקפו של מוסד ההקלות בהעדר פיתרון אחר שיחליף אותו, ולא ניתן מענה הולם לסוגיית זכויות קשישים בפרויקטים של התחדשות עירונית".
פולי טטרו, מייסד חברת טופ קפיטל המתמחה במימון חוץ בנקאי: ליישב את הארץ במלואה
"לא קל לבנות מדינה, בטח לא בתקופה קצרה של 76 שנים ובזמן הזה ליצור מעצמה ביטחונית, כלכלית, טכנולוגית ואפילו נדל"נית. אין ספק שבזמן כל כך קצר ועשייה כל כך מרובה נעשים גם טעויות ולא מעט.
"אך בשנים האחרונות התחושה שהמדינה מתנהלת אך לא באמת מנוהלת גוברת. בעבר כוחם של האזרחים נבע מעוצמתם של מנהיגיהם אך כעט נראה שהתהפכו היוצרות וכוחם של המנהיגים נובע מעוצמתם וחוסנם של האזרחים.
"בכל הקשור לעולמות הנדל"ן בהם אנו חיים ביום יום ניתן להגיד שהנהגות המדינה לאורך השנים נכשלו פעם אחר פעם בשיפור וייעול הליכי בירוקרטיה, הגדלת היצע הדירות ותמיכה ביזמים וקבלנים הבונים את הארץ. המשמעות העיקרית של כל אותם כשלים המשך עליית מחירי הנדל"ן בארץ עד לכדי, כך שנשאלת כבר היום השאלה כיצד יוכלו זוגות צעירים לבנות בית בישראל כאשר מחירי הנדל"ן ובכלל המחייה בארץ יקרה כל כך.
"על המדינה לעשות חשבון נפש ולדאוג ליישוב הארץ במלואה ולא רק חלקים ממנה תוך השקעות אדירות בתשתיות ותחבורה מהירה ויעילה לפריפריות. חלקים שלמים במדינה אינם מיושבים שם חוגגים הפשע והטרור ובחזון נכון של פיתוח הנדל"ן ניתן לצמצם את שתי התופעות השלילייות הללו עד לאפס.
יו"ר חברת יפה נוף החיפאית, שמאי המקרקעין ד"ר אסף גסטפרוינד: הפערים בין המרכז לפריפריה
"שנה אחרי פרוץ מלחמת חרבות ברזל, חשבון הנפש הלאומי שלנו חייב להתמקד בכשל המתמשך בהבנת עומק הפערים בין הפריפריה למרכז. מקבלי ההחלטות, התעלמו זמן רב מידי מהמציאות המורכבת בצפון ובדרום. ראינו בנתונים על פערי תעסוקה, חינוך ותשתיות סטטיסטיקה גרידא, במקום להבין את המשמעות הכלכלית, האנושית והחברתית שלהם. לא השכלנו להבין שחוסן לאומי מתחיל בחיזוק הפריפריה.
במקום להשקיע בפיתוח כלכלי ארוך טווח באזורים המרוחקים מהמרכז, הסתפקנו בפתרונות קצרי מועד וחלקיים. זנחנו את הצורך בבניית תשתיות תחבורה מתקדמות שיחברו את הפריפריה למרכז, ולא פעלנו מספיק לפיתוח מוקדי תעסוקה איכותיים מחוץ לגוש דן. הזנחנו את מערכת החינוך והבריאות בפריפריה, מה שהוביל להעמקת פערי ההזדמנויות.
עלינו להתחייב מעתה לשינוי מהותי בסדרי העדיפויות הלאומיים. יש לגבש תוכנית אסטרטגית כוללת לצמצום פערים, שתכלול השקעה משמעותית בתשתיות, חינוך, ופיתוח כלכלי בפריפריה. רק כך נוכל לבנות חברה חסונה ומאוחדת יותר, ולהבטיח את עתידה של ישראל כולה״.
עפרה חדד, סמנכ"לי ומבעלי חברת יורו ישראל: חשבון נפש למחיר למשתכן
"בנק ישראל ומשרד השיכון צריכים לבקש סליחה מכל הזוגות הצעירים, מכל משרתי המילואים, החיילים, החיילות וכל כוחות הביטחון שלא זכו במחיר למשתכן. כך הם מאלצים אותם לקנות דירות במקומות שהם לא רוצים לגור או שלא יוכלו לקנות דירה במקום, וייאלצו להמשיך לגור בשכירות שגם היא מתייקרת.
"סליחה על כך שמי שלא זכה במחיר למשתכן הוא אזרח סוג ב' שאפילו לא מקבל הטבות במשכנתא או בצורת ההון העצמי המופחת שנדרש ממי שזכה במחיר למשתכן, וכך יוצא שהם מפסידים פעמיים. וסליחה על כך שמדינת ישראל משמיעה קולות שהיא רוצה להוריד את מחירי דירות אך בפועל רק מעלה אותם. אני מאחלת שהדברים הטובים שהיו בענף הנדל"ן שנה שעברה – יהיו הקשיים בשנה שלפנינו. אז הענף רק יצליח וכולם ירוויחו: המדינה, העובדים, הרוכשים והקבלנים".
חיים קקון, משנה למנכ"ל קבוצת נחמיאס: לחשוב מחוץ לקופסא
"הבירוקרטיה המסורבלת היא אחד החסמים המרכזיים שמונעים התקדמות מהירה בענף הבנייה. המלחמה עוד יותר הדגישה את הצורך בבנייה מהירה, בקבלת החלטות ופתרונות אסטרטגים ארוכי טווח. בעשורים האחרונים, נצברו נהלים רבים המכבידים על קצב ההתקדמות, ואי אפשר להתעלם מהעובדה שזמן אישור פרויקטים יכול לקחת שנים. מצב זה מביא למחסור חמור בהיצע דירות ומוביל לעליית מחירים. יש צורך בפעולות ממשיות שיקדמו רפורמה מקיפה. צמצום הבירוקרטיה, האצת הליכי האישור ופישוט הדרישות הרגולטוריות הם צעדים קריטיים להגדלת היקפי הבנייה בזמן קצר יותר. הגיע הזמן לחשוב מחוץ לקופסה ולנקוט גישה אקטיבית ומהירה יותר כדי לאפשר לציבור את המענה הנדרש בתחום הדיור".
רון מרום, ראש תחום התחדשות עירונית בקטה גרופ: לא נערכו למשבר כוח האדם
"בייחוד לאור המלחמה ברור כי ההתחדשות העירונית היא הפתרון המרכזי למחסור החמור בהיצע הדירות בישראל. עם זאת, הבירוקרטיה המסורבלת מקשה מאוד על יישום פרויקטים אלו, דבר שגורם לעיכובים בלתי נסבלים ולחסמים משמעותיים. הפרויקטים תקועים לעיתים שנים בשל הליכי אישור מורכבים, והעיריות מציבות קשיים נוספים באמצעות דרישות היטלי השבחה גבוהים, והורדת מכפילי הדיור שהופכים את היוזמות ללא כלכליות עבור היזמים. בנוסף, המדינה לא נערכה בזמן ולא יצרה פתרונות ארוכי טווח למשבר כוח האדם. השנה הקמנו חברת כוח אדם משלנו, אך לא כל החברות באפשרותן לעשות את זה והמדינה חייבת להתערב באופן יסודי יותר".
שגיא לנצ'נר, מנכ"ל חברת ינוב: למצוא את האיזון
"בשנה החולפת, שהתאפיינה בלחימה מתמשכת ובחוסר יציבות ביטחונית, ניצב גם אתגר ייחודי לממשלה – ניהול תחום הבנייה והתשתיות, שהוא אחד מקטרי הצמיחה המרכזיים של המשק. הענף נדרש להתמודד עם שינויים רגולטוריים, מחסור בכוח אדם, עיכובים באישורי בנייה, והשלכות כלכליות של מלחמה הנוגעות לירידה בביקוש והאטה כלכלית.
בתקופה זו התקבלו מספר החלטות ממשלתיות ששואפות לשמר את יציבות הענף ולתמוך בהמשך הפיתוח, אך האם הן מספיקות? מצד אחד, הוקמו קרנות סיוע למיזמי בנייה שנעצרו בשל קשיים תקציביים, ומצד שני, תהליכי הרגולציה והבירוקרטיה, שדורשים תשומות רבות יותר, גורמים לעיכובים נוספים בפרויקטים שכבר נמצאים בעבודה.
בזמן שהממשלה שואפת לשמור על רמת פיתוח ובנייה שוטפת, היזמים והקבלנים מתמודדים עם מציאות חדשה שבה הם פועלים תחת תנאים לא צפויים. אתגרי הביטחון מהווים מכשול מרכזי, בעיקר כאשר מדובר על פרויקטים הממוקמים באזורים רגישים יותר.
חשבון הנפש שעל המדינה לעשות, נוגע לשאלה האם החלטותיה אכן מצליחות לגשר על הפערים שנוצרו, או שמא אלו החלטות שמייצרות הזדמנויות רק לטווח הקצר? אני סבור כי דווקא בתקופת לחימה, על הממשלה להציג תוכנית אסטרטגית לטווח הארוך, שתתמוך בענף הבנייה גם כאשר המצב הביטחוני יירגע, ופחות להסתמך על פתרונות זמניים.
הממשלה צריכה למצוא את הדרך הנכונה לאזן בין הצורך להניע את השוק ולעודד את תחום הבנייה והתשתיות, לבין האתגרים הביטחוניים והכלכליים המורכבים שהתקופה הזו מציבה בפנינו. ימים יגידו אם תצליח".
לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן
