banner
השופט אריאל ברגנר // הרשות השופטת | Depositphotos
השופט אריאל ברגנר // הרשות השופטת | Depositphotos

עיריית פתח תקווה תשלם חצי מיליון שקל: התרשלה בהעברת מידע תכנוני נכון

בית המשפט קבע כי הוועדה המקומית סיפקה מידע שגוי וללא תוקף: "סטתה מסטנדרט ההתנהגות הסביר". העירייה: "נערער"

זיו גולדפישר 29.08.2023

מחיר הרשלנות: עיריית פתח תקווה תשלם חצי מיליון שקל, לאחר שהוועדה המקומית כשלה ולא העבירה מידע תכנוני נכון ועדכני לבני זוג שבנו בית בעיר והטילה עליהם מגבלות ללא תוקף משפטי, דבר שהביא לירידת ערך הנכס שלהם. השופט אריאל ברנגר מבית משפט השלום בעיר לא חסך את ביקורתו מהתנהלות הוועדה המקומית: "סטתה מסטנדרט ההתנהגות הסביר שמצופה מרשות מינהלית ועל כן הפרה את חובת הזהירות".

הפרשה החלה בשנת 2009, כאשר בני הזוג התעניינו ברכישת מגרש לבנייה ברחוב החרוב בעיר. לאחר שבוועדה המקומית נמסר להם כי ניתן לבנות בית על המגרש, וכי קו הבניין הוא 5 מטרים מקו המגרש, הם רכשו את הקרקע, והגישו בקשה להיתר בנייה. זמן קצר לאחר מכן הודיעה הוועדה המקומית כי נפלה וטעות במידע שהעבירו אליהם. בוועדה הסבירו כי קו הבניין הקדמי (המערבי) של בית המגורים הוא 9 מטרים מגבול המגרש כאשר קו הגדר הוא 4 מטרים מגבול מגרש וקו בניין 5 מטרים מהגדר. העירייה צירפה להודעתה זו את החלטת ועדת המשנה על תכנית בינוי החלה על הנכס.

התובעים נאלצו להתאים את הבקשה להיתר בניה למגבלות שהוכתבו בהתאם למדיניות העירייה ותכנית הבינוי, ובראשית 2010 קיבלו היתר בנייה. בסוף 2013, לאחר שהתובעים סיימו לבנות את ביתם, העירייה שינתה את מדיניותה, וחברת בנייה שבנתה יחידות דיור סמוך לנכס של התובעים, קיבלו אישור למיקום גדר בקו 0 (קו המגרש). החלטה זו ניתנה בהמשך לשינוי מדיניות הנתבעת וביטול תוכנית הבינוי.

בעקבות ההחלטה הגישו מספר דיירי השכונה ערר לוועדת הערר המחוזית מרכז בהתייחס לחוקיות תוכנית הבינוי והמגבלות מכוחה. בראשית 2014 קבעה וועדת הערר כי לתוכנית הבינוי אין ולא היה מעמד סטטוטורי והמגבלות התכנוניות שנקבעו במסגרתה חסרות תוקף.

בשנת 2018 עתרו התובעים לנתבעת בבקשה להיתר להעתקת קו הגדר לגבול המגרש. הנתבעת דחתה את הבקשה ורק לאחר הליכים משפטיים ניתן בשנת 2020 היתר שינויים להזזת הגדר.

בעקבות זאת, הגישו בני הזוג תביעה בסך 496,555 שקל נגד הוועדה המקומית בגין רשלנות נטענת כלפי התובעים במסירת מידע תכנוני מטעה ורשלני. "מקובלת עלי עמדת התובעים כי לנתבעת עומדת חזקת התקינות ולא מצופה מהאזרח לחשוד כי המידע שנמסר לו ע"י המוסד התכנוני הוא מוטעה ועל כן לא היה בידם לדעת כי לתוכנית הבינוי היעדר תוקף חוקי מחייב", כתב השופט.

הוועדה המקומית, מצדה, טענה כי יש לדחות את התביעה בגלל שיהוי בהגשתה, וכן מכיוון התובעים הינם בעלי זכויות חכירה בשטח שבבעלות קק"ל, המנוהל ע"י רמ"י, ומכוח מעמדה כבעלים של הנכס היא רשאית לעשות כרצונה בקרקע. השופט דחה את הטענות הללו.

השופט קבע עוד כי "לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר הראיות שוכנעתי כי הנתבעת התרשלה כלפי התובעים בנסיבות העניין". בפסק הדין נכתב כי על הוועדה המקומית לצפות כי התובעים יקבלו את המידע בנוגע לדרישות קו הבניין שהוכתבו להם כתנאי להיתר הבניה, יסתמכו עליו ויפעלו על פיו. עוד נכתב כי הוועדה הייתה צריכה לצפות כי ככל שהמידע שהתקבל מהוועדה יהיה שגוי או חלקי, באופן מטעה, עשוי הדבר לגרום להם לנזק בשל אילוצי הבניה בעת מימוש הזכויות.

השופט הוסיף בכל הנוגע להפרת חובת הזהירות: "שוכנעתי כי התנהלות הנתבעת (הוועדה המקומית) בנסיבות העניין חרגה מהאופן בו רשות סבירה היתה פועלת בעת מסירת מידע תכנוני שברשותה".  השופט קבע כי הוועדה המקומית כללה את מגבלת קווי הבניין בהתאם לתכנית הבינוי במסגרת דרישותיה להיתר הבניה, על אף שתכנית זו לא הוסדרה סטטוטורית וכך הציגה בפני התובעים מצג מוטעה או חלקי באופן מטעה. 

"הנתבעת לא פעלה להסדרת תוכנית הבינוי סטטוטורית לאורך השנים ולאחר החלטת וועדת הערר, התכנית בוטלה", כתב השופט ברנגר. "בנוסף הנתבעת לא פרסמה לציבור ובפרט לא יידעה את התובעים בדבר ביטול תוכנית הבינוי והדרישה להתאמה של היתר הבניה להוראותיה על אף ההשפעה הישירה על זכויותיהם וחרף חובתה כרשות מינהלית לשקיפות והגינות. בכל אלה הנתבעת סטתה מסטנדרט ההתנהגות הסביר שמצופה מרשות מינהלית ועל כן הפרה את חובת הזהירות". על רקע זה קבע השופט כי הוועדה המקומית אחראית כלפי התובעים בנזיקין.

השופט הטיל על הוועדה המקומית לשלם פיצוי בסך 169,913 שקל על ההוצאות להעתקת הגדר לקו המגרש; 60,500 שקל פיצוי על ההפסד של האפקטיביות של החצר האחורית; 165,700 שקל בגין פחת תכנוני; 57,750 שקל בגין ירידת ערך. כמו כן, השופט פסק 10,000 שקל עוגמת נפש. בסך הכל, 463,863 שקל. 

"לאחר שבחנתי כלל הנזקים שהוכחו אני סבור כי מתקיים קשר סיבתי-עובדתי וקשר סיבתי-משפטי בינם לבין התרשלות הנתבעת. בית המגורים של התובעים תוכנן ונבנה בהתאם לאילוצים והמגבלות שהוכתבו להם ועל כן לולא המצג הרשלני לא היו נגרמים לתובעים נזקים אלו", כתב השופט.

בנוסף, הוועדה המקומית תשלם לתובעים הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 25,000 שקל, ו-7,500 שקל שכר טרחת שמאי. בסך הכל, תשלם הוועדה המקומית קרוב לחצי מיליון שקל.

מעיריית פתח תקווה, נמסר כי: "בית המשפט קיבל את תביעת התובעים במלואה ודחה את טענות ההגנה של הוועדה המקומית. לאחר למידה של פס"ד, הנתבעת סבורה שיש מקום להגשת ערעור בתיק, והחלטה בעניין תתקבל בימים הקרובים."

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן

שיתוף

כתבות שיכולות לעניין אותך

נשמח לדבר אתך
נגישות