הפסוק החשוב ביותר להבנת משמעות בית המקדש נוגע לבקשת משה שתשרה שכינה במעשה ידי האדם. אחרי כל הבנייה וההכנות הנדרשות מצד האדם, העיקר הוא הברכה וההצלחה של השראת השכינה. הרב נתנאל טל שאוליאן עם פרשת תרומה
תמונה: הרב נתנאל טל שאוליאן // באדיבות איגוד רבני קהילות
הבונים החופשיים הוא שמו של אחד האירגונים הדיסקרטיים והמסקרנים ביותר בעולם. תיאוריות רבות נקשרו בנוגע למידת השפעתו העולמית ולאופי פעילותו. מעניין לגלות שהארגון רואה את אחת מאבני הדרך המשמעותיות ביותר בתולדותיו בבניית בית המקדש בירושלים. יש האומרים שהבונים החופשיים מתייחסים לשלמה המלך, בונה המקדש הראשון, כמייסד הארגון עצמו. אלא שסיפור בית המקדש מורכב בהרבה מפרוייקט בנייה, שאפתני ככל שיהיה. סיפור זה מתחיל בפרשתנו.
פרשת תרומה פותחת בפנינו את פרשיות המשכן. תרומה ותצווה הן פרשות הציווי על בניית המשכן וכליו ופרשות ויקהל ופקודי הן פרשיות הביצוע. המקרא מקדיש ארבע פרשות שלמות למשכן. רק לשם ההשוואה, כל סיפור בריאת העולם למשל, אורך פחות מחצי פרשה.
מדוע אלוקים מבקש מאיתנו לבנות לו משכן?
מעניין לראות שני מדרשים שמכוונים את הצורך במשכן כצורך של עם ישראל כלפי אומות העולם.
במדרש אגדה בפרשתנו (על שמות כז, א) מתואר דו שיח מעניין בין ישראל לרבונו של עולם. ישראל מבקשים מה' ארמון מלכים כמו שיש לכל הגויים – 'אמרו ישראל לפני הקב"ה רבונו של עולם מלכי הגוים יש להם אהל ושלחן ומנורה ומקטר קטורת, וכן הוא תכסיסי המלוכה, כי כל מלך צריך לכך, ואתה הוא מלכנו גואלינו מושיענו לא יהיה לפניך תכסיסי המלוכה, עד שיודע לכל באי העולם כי אתה הוא המלך.
אך רבונו של עולם מצדו משיב להם – 'בני אותם בשר ודם צריכים לכל זה, אבל אני איני צריך…' ובכל זאת מכיוון שאתם כל כך מבקשים מסיים המדרש – 'אמר להם הקב"ה אם כן עשו מה שאתם חפצים, אלא עשו אותם כאשר אני מצוה אתכם'.
מדרש אחר בפרשתנו מקשר את המשכן לכפרה על מעשה העגל – ואתה מוצא, שביום הכפורים נתכפר להם, ובו ביום אמר לו הקדוש ברוך הוא, ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, כדי שידעו כל האומות שנתכפר להם על מעשה העגל. ולכך נקרא משכן העדות, שהוא עדות לכל באי העולם, שהקדוש ברוך הוא שוכן במקדשכם.
אם במדרש הראשון שהבאנו הצורך הוא לגלות את מלכות ה' לכל באי עולם, במדרש השני הצורך במשכן הוא מצד הבלטת המחילה של רבונו של עולם לישראל על חטא העגל.
הרמב"ם מורה נבוכים מסביר את הצורך במשכן כצורך אנושי שקשור במידת מה גם ברקע ההיסטורי של אותה התקופה. האדם צריך 'נעבד מורגש', עבודת ה' לא יכולה להצטמצם לכדי חוויה שכלית בלבד כי אם חוויה רב חושית ובעיקר מוחשית. הנכנס למשכן יריח את הקטורת, ימשש את בגדי הכהונה והקרבנות, יתרשם מראיית הפאר וישמע את קול זמרת הלוויים. זהו צורך בסיסי של האדם (לפחות באותה תקופה בה האלילות המוחשית פורחת) לחוש את אלוקיו.
דון יצחק אברבנאל מעדן מעט את הדברים ומסביר אותם במישור הרוחני יותר. המשכן מסמל את השגחת ה' על עולמו, האכפתיות שלו מן הבריאה ומהווה גשר בין העולם הגשמי לעולמות הרוחניים.
ניתן לומר שהמשותף לכל הפירושים הוא שאין המשכן עבור הקב"ה אלא עבורנו, עבור האדם, העם והעולם.
מעניין שגם לגבי הבנת צורת המשכן מצאנו גישות פרשנים שונות. המדרש שכבר הזכרנו מקביל את צורתו לארמונות מלכים. הרלב"ג, שהבנתו באסטרונומיה היא מן המפורסמות, וכן פרשנים שאינם בני ברית כמו אייזיק ניוטון, הקבילו את צורת המשכן וכליו לצורת מערכת השמש או צורת העולם שלנו, ואחרים כריה"ל בספר הכוזרי הקבילו את צורת המשכן לצורת גוף האדם. נראה שאפשר למצוא קשר בין הטעמים הובאו לצורך שבמשכן לבין ההקבלות של צורת המשכן. אם המשכן הוא לצורך האדם אזי סביר שהקבלתו תהיה לגוף האדם. אם הצורך במשכן הוא לאומי סביר שיהיה כארמון המלכים, ואם הצורך בו הוא כלל עולמי אזי ההקבלה לבריאה כולה תהיה המובנת מאליה.
לכל הדעות והשיטות, הפסוק החשוב ביותר להבנת עניינו של המשכן נוגע לבקשת משה שתשרה שכינה במעשה ידי האדם. אחרי כל הבנייה וההכנות הנדרשות מצד האדם, את העיקר – הברכה וההצלחה של השראת השכינה רק אלוקים פועל. וכמו שנהג לומר אבי ז"ל שעסק בבנייה רוב ימיו 'מהאדם ההשתדלות, אך מאלוקים הברכה'.
לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן
