הסיבה ההיסטורית לריחוק היחסי בין אזורי המגורים לאזורי מסחר ותעסוקה הינה פרדוקסלית – ויש פתרון // דעה
מערכת היסעים המונית בכלל ומטרו בפרט, היא אמצעי חיוני לפתור את בעיית הפקקים המחמירה והולכת ובד בבד כמנוע להתחדשות עירונית בכלל ובמרכזי הערים הוותיקות. אולם, וזה אולם גדול, מערכת היסעים המונית לבדה לא תוכל לפתור את בעיית היוממות, זמן הנסיעה היומי הגדל והולך של מיליוני ישראלים ממקום המגורים בערי הלווין הפרבריות אל מקומות העבודה המרוכזים ברובם הגדול במרכזי הערים.
הפתרון המשלים יהיה באמצעות קידום אופטימלי של עירוב שימושים מורחב, מגורים, עבודה, קניות, בילוי ומוסדות ציבור כגון גני ילדים, בתי ספר, קופת חולים וכו' באותם מתחמי התחדשות עירונית שיקודמו בלב הערים.
הסיבה ההיסטורית לריחוק היחסי בין אזורי המגורים (residential areas) לאזורי מסחר ותעסוקה (commercial areas) הינה פרדוקסלית:
במחצית השנייה של המאה ה-19, כתוצאה מהמהפכה התעשייתית, ירדה איכות החיים של תושבי ערי התעשייה בצפון אנגליה, זאת כתוצאה ישירה מהעובדה שמתחמי המגורים היו ממש צמודים למפעלי התעשייה. הפתרון שהציע אז מתכנן הערים הבריטי הדגול, סר אבנעזר הוורד, היה קונספט חדש שנקרא על ידו garden cities שבו יצר בידול גמור בין מתחמי המגורים שיצודו בריאות ירוקות, גני משחקים לילדים וכו' לבין המפעלים שתוכננו הרחק משם.
במהלך המחצית הראשונה של המאה ה-20 הלך והתחזק עוד יותר התהליך של ריחוק בין אזורי המגורים לאזורי התעסוקה וקידום מתחמים בעלי עירוב שימושים. כך לדוגמה בלונדון הוקם מתחם עסקים וקניות ה-Canary Wharf ובניו-יורק מתחם ה-Hudson Yards.
בשונה מניו יורק, לונדון, פריז וערי עולם נוספות שבהן תוכננה א-פריורי מערכת היסעים המונית יעילה, אצלנו הבידול בין מרכזי התעסוקה לבי אזורי המגורים בפרברים, גרם לכך שהגולם קם על יוצרו, ותושבי הפרברים נאלצים לבלות שעות ארוכות בפקקים.
לכן, אם במקביל להקמת המטרו ומערכת ההיסעים ההמונית, יקודם תכנון מתחמי עירוב שימושים גדולים, פעולה כפולה זו תקטין לאין שיעור את הפקקים ותאפשר לישראלים רבים להגיע רגלית או באופניים מהבית למקום העבודה הקרוב.
וכמובן, לית מאן דפליג ההשבחה של הקרקע שתנוצל לאותם שימושים מעורבים ושתניב הן למדינה ובמיוחד לעיריות והרשויות המקומיות מיליארדים רבים שיכסו חלק נכבד מעלות הקמת מערכת ההיסעים ההמונית.
ובל נשכח: אם כיום נעים בכבישי ישראל כ-3.5 מכוניות פרטיות, הרי שעל פי תחזיות שמרניות בשנת 2050, כשיתגוררו אצלנו כ-17 מיליון תושבים ורמת המינוע תעלה במקביל, צפויות להיות אצלנו כ-10 מיליון מכוניות.
מצב בלתי אפשרי זה יגרום לא רק לכך שבפועל לא נוכל לזוז בכבישי ישראל, אלא גם לנזק כלכלי, אורבני ואקולוגי שיהפוך, חלילה, את איכות החיים של כולנו לבלתי נסבלת.
ועל כן, רק שילוב נכון של הקמת מערכת היסעים המונית עם התחדשות עירונית שתעניק דגש לעירוב שימושים מורחב, תפתור את הבעיה, תעניק לכולנו איכות חיים גבוהה בהרבה וכמובן, תהווה מנוע צמיחה שלא יסולא בפז למדינת ישראל העתידית!
*הכותבת, אדריכלית מיכל שרבט, מתמחה בתכנון תב"ע להתחדשות עירונית ועירוב שימושים
לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן
