האם הערים החדשות יהפכו את ישראל למטרופולין אחד גדול?

מדינת ישראל הפכה במהלך 75 שנות קיומה ממדינה בעלת אופי חלוצי-חקלאי לאחת המדינות האורבניות ביורת בעולם. נכון להיום יש אצלנו לא פחות מ-80 ערים, מתוכן כבר 20 בעלות אוכלוסייה של 100 אלף תושבים לפחות.

התרחיש ל-2050, כאשר אוכלוסיית המדינה תוכפל ותגיע לכ-18 מיליון תושבים, הינו כי בד בבד יגדל באופן משמעותי גם מספרן של עיר ישראל בכלל וערים גדולות בפרט. 

עובדה זו תשנה לחלוטין את המפה הדמוגרפית של מדינת ישראל וללא ספק תטשטש את האבחנה בין "מרכז" לבין "פריפריה". ובתור מי שממתגת כיום עשרות  ערים ויישובים  בפריפריה, אני רואה כבר היום דינמיקה ביותר של גידול מואץ באותן ערים שהיו וקומפקטיות וקטנות עד לעבר הלא רחוק. דוגמאות לכך לא חסר:

אשקלון, בעבר עיר פריפריאלית קומפקטית, מתקרבת והולכת ל-170 אלף תושבים, כמספר תושבי ירושלים ערב מלחמת ששת הימים. כנ"ל בית שמש, כאמורה תוך שנים ספורות להגיע ל-200 אלף תושבים. גם ערים קטנות ב"עוטף גוש דן", דוגמת רמת השרון וראש העין, מתוכננות להגיע ל-200 אלף תושבים ויותר במהלך העשורים הקרובים.

מדובר, אדגיש, לא רק בתהליכים אורבניים מובהקים, אלא גם ובעיקר שיוני מהיסוד של מבנה התעסוקה והתשתיות של מדינת ישראל העתידית. אם נכון להיום עיקר הפעילות הכלכלית, החברתית והתרבותית, מרוכזת במרכז המדינה, זאת תוך דגש על מה שמכונה "מדינת תל אביב", היווצרות הערים הגדולות החדשות, יחייב לא רק פיזור אוכלוסייה אל שולי המרכז והפריפריה, אלא גם יצירת מערך מקביל של מרכזי תעסוקה ובד בבד מערכת היסעים המונית נגישה וטובה.

מבחינה זו שומה על המתכננים לראות את כל המרחב של המדינה, ובמיוחד את חציה הצפוני, בין באר שבע בדרום לגליל והגולן בצפון, כמרחב מטרופוליני אחד, זאת תוך שמירה מוקפדת על שטחים פתוחים וערכי טבע בין עשרות הערים הגדולות החדשות.

בד בבד יהיה צורך בסינרגיה אופטימלית בין הצרכים של התושבים בערים הגדולות החדשות. מחד גיסא לדאוג שיהיו להם בטווח נסיעה קצר שפע מוקדי תעסוקה איכותיים כמו גם מרכזי קניות, תרבות ובילוי, ויחד עם זאת לייצר עבורם מערכת היסעים המונית יעילה ומהריה שתאפשר להם לעבוד, לבקר, לקנות ולבלות גם בערים אחרות.

המרחק הפיזי בין הפריפריה למרכז יתקצר משמעותית ויאפשר ראייה כוללת של מדינת ישראל כמטרופולין אחד גדול. מדובר, לטעמי, באתגר כפול ומכפול, גם הגשמת חלום יישוב הפריפריה בהמוני ישראלים ובד בבד גם ביזור מטרופולין גוש דן הצפוף לעייפה, המתאפיין יותר ויותר בפקקים מתארכים ובזיהום ביבה מחמיר והולך.

על כן, לסיכום, המלצתי למקבלי ההחלטות הן בממשלה והן בשלטון המקומי, לא לראות את תהליכי גידול הערים החדשות המואץ כמובן מאליו, אלא לייצר סינרגיה בין כל הערים במדינת ישראל, ותיקות כחדשות, כשרק בעזרת כלים שלובים אלה נוכל למצות כהלכה את הפוטנציאל הכלכלי, החברתי, התרבותי והלאומי הגלום בהליכים מבורכים אלה!

*כותבת המאמר, עו"ד שיר טורם-הספרי, היא ממתגת ערים ונדל"ן

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן