המפקחת על המקרקעין הטילה הוצאות מוגדלות על דייר סרבן, לאחר שקבעה כי הוא "פעל באופן מכביד ביותר מול היזם"
השכן הסרבן ניצל לרעה הליכים משפטיים כדי לעכב פרויקט תמ"א 38, ו"נקנס" ב-20,000 שקל. המפקחת על המקרקעין בירושלים, אביטל שרייבר, שאישרה את הפרויקט, הטילה הוצאות משפט מוגדלות על דייר סרבן, והסבירה כי הוא ובנו "הכבידו באופן משמעותי ביותר על ההליך".
סכסוך השכנים שהוביל את לשכת המפקחת נסוב סביב בניין מגורים ישן ברחוב ששת הימים, שרוב דייריו ביקשו לחזק אותו, וחתמו על הסכם עם חברה יזמית לביצוע עבודות תמ"א 38/1 (חיזוק). על פי ההסכם, כל דירה תקבל תוספת של 25 מ"ר הכוללים חדר נוסף וממ"ד, וכן הכשרה של מרפסת כביסה, ומרפסת בשטח של עד 12 מ"ר לכל אחת מהדירות. כמו כן, היזם התחייב לבצע שיפוץ בבית המשותף, יוסיף לו מעליות ויכשיר מקומות חניה. היתר לפרויקט התקבל כבר בשנת 2019, אך אז התברר כי מיעוט מקרב הדיירים סירב לחתום על ההסכם, לאחר שמתוך 32 דירות, בעליהן של 29 דירות חתמו על ההסכם.
עיקר הסכסוך היה מול דייר אחד, שניהל מאבק לשיבוש ההליך לאישור הפרויקט. נתבע נוסף היה בעל מחצית מהזכויות על דירה, ואשתו שהיא בעלת מחצית מהזכויות חתמה על ההסכם.
לטענת התובעים, התנגדות הנתבעים נובעת מסיבות לא רלוונטיות ובכללן רצונם שיהיה הליך פינוי בינוי במקום הליך חיזוק על פי תמ"א 38. עיקר ההתנגדות הייתה של אחד מבעלי הדירות, שהעלה טיעונים שונים נגד הפרויקט, ואף הגיש ערר נגד התכנית, שנדחה. לטענת התובעים, התנגדותו של אותו דייר נובעת מרצון למקסם את התמורות שהוא עצמו יקבל באופן לא שוויוני, והוא אף ביקש תחילה לקבל את הפנטהאוז שיבנה היזם. הדייר הסרבן, מצדו, טען כי התמורות שניתן לדיירים אינן שוויוניות, ועם חלק מהדיירים אף נחתמו, לדבריו, הסכמים פרטניים שהוסתרו מהשכנים.
במהלך הדיונים, טענו התובעים כי הגיעו להסכם פשרה עם אותו דייר וביקשו לתת לו תוקף של פסק דין, אך מיד לאחר מכן הגיעו הדיונים לפיצוץ לאחר שבנו של אותו דייר לא הסכים לנוסח ההסכמות, ופסק הדין בוטל. וכך נמשך הדיון בלשכת המפקחת, שכלל העלאת עדים וישיבות הוכחות. במהלך הדיון הגיש הדייר הסרבן בקשה לבית המשפט המחוזי לעכב את הדיונים בפני המפקחת. "לנתבעים הומלץ מספר פעמים ליטול ייצוג משפטי מטעמם, אולם הם בחרו שלא לעשות זאת, דבר שהביא להכבדה רבה על ההליך עקב הגשת בקשות רבות שלא בהתאם לסדרי הדין, והתארכות רבה של ישיבות ההוכחות עקב חקירות ארוכות של העדים על ידי בנו של הנתבע 1 (הכוונה לדייר הסרבן)", כתבה המפקחת.
המפקחת דחתה את טענותיו של הדייר הסרבן בזו אחר זו. "הנתבע מתגורר כיום בקומה הרביעית של הבית המשותף, ללא מעלית. הן מכתב ההגנה של הנתבע וביתר שאת בישיבת ההוכחות, עלה שלמעשה הנתבע לא היה מוכן להגיע לכל הסכמה, ככל שהסכמה כאמור לא תכלול זכות לרכישת דירה בקומה העליונה (דירת הפנטהאוז בפרויקט), אך זאת לפי כללים שהוא קבע – שתינתן לו עדיפות ברכישה כאמור על כל רוכש אחר ושסכום התמורה ייקבע על ידי שמאי, ובישיבת ההוכחות אף עלה שכעת אינו מוכן להסכים כלל לפרויקט שכן הוא מבקש שיבוצע פרויקט של פינוי בינוי", נכתב בפסק הדין.
המפקחת הוסיפה עוד כי: "הן מעדות היזם והן מהתנהלות הנתבע ובנו במסגרת ההליך, בהגשת בקשות לעיכוב הדיון ערב ישיבות, התרשמתי שאכן הנתבע פעל באופן מכביד ביותר מול היזם תוך הצבת דרישות בלתי סבירות כתנאי לחתימה על ההסכם, וניהל מו"מ שלא תום לב, ללא כוונה אמיתית להגיע להסכמות". המפקחת דחתה את טענתו של הדייר הסרבן לכך שהיו תמורות לא שוויוניות.
המפקחת, כאמור, אישרה את ההסכם והורתה לדיירים שלא חתמו לצרף את חתימתם, ובמקרה שלא יעשו כן בא כוח הדיירים יחתום במקומו. השופטת לא חסכה את ביקורתה מהדייר הסרבן, וציינה כי הוא ובנו: "הכבידו באופן משמעותי ביותר על ההליך, בהגשת בקשות רבות עד כדי שימוש לרעה בהליכים משפטיים, בניסיון לעכב את ההליך בדרכים שונות, ובהתנהלות תכסיסנית וחסרת תום לב בכל הנוגע לניהול ההליך ולאפשרות להגיע לפשרה", והטילה עליו הוצאות בסך 20,000 שקל. לגבי הדייר הנוסף, המפקחת ציינה כי "נראה שלא הבין את המצב המשפטי, והמשך ניהול ההליך על ידו נסמך בחלקו על התנהלותו של הנתבע 1 ובנו מטעמו". המפקחת הטילה עליו הוצאות מופחתות בסך 3,000 שקל.
בידקו מי הם הטובים ביותר בהתחדשות העירונית בישראל
קורס מבוא להתחדשות עירונית – לפרטים ליחצו כאן
לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן
