לשבור את מיתוס גדרה-חדרה

מצוקת הדיור בישראל גדלה משנה לשנה ומתרחבת לכל חלקי הארץ. נכון להיום לפי הערכות חסרות בישראל כ-120-150 אלף דירות ובכל שנה הפער רק עולה ועולה. מצוקת הדיור ומחירי הדירות הגבוהים מאפיינים את כל האזורים בארץ ולא רק את המרכז. גם בפריפריה, המחירים במגמת עלייה חדה ובעיית ההיצע בולטת. אני סבור שיישוב הפריפריה צריך להיות משימה לאומית של הממשלה, עליה להקים ועדה א-פוליטית בלתי תלויה ומקצועית שיהיו בה נציגים של כלל משרדי הממשלה הרלוונטיים ושמשימתה תהיה פיתוח הפריפריה בין היתר ממניעים של ציונות.

המדינה מקדמת ומפתחת רק את אזור גדרה-חדרה, ואת כל האזורים שמחוץ לטבעת הזו היא ממש מזניחה, הזנחה רבת שנים. הפריפריה דורשת תכנון רוחב אסטרטגי על מנת להפוך אותה באמת לאלטרנטיבה ראויה למגורים במרכז הארץ. יש לתכנן מתחמים שלמים מעורבי שימושים שיספקו לתושבים שירצו לעבור לפריפריה את כל הצרכים מ-א' ועד ת'.

המדינה צריכה להשקיע ולפתח תשתיות ראויות, היא צריכה לתמרץ כספית מפעלים גדולים ותאגידים שיעתיקו את המשרדים שלהם מהמרכז לפריפריה, היא צריכה לתת שרשרת תהליכים תומכים לצעירים שיבוא לגור שם – קודם כל תחבורה ציבורית ראויה שתיקח אותם לשם במהירות האפשרית – על ידי השלמת מהפכת התחבורה שהחלה בארץ בשנים האחרונות; לספק להם מקומות תעסוקה שיוכלו להתפרנס; מקומות בילוי ומסחר שיגרמו להם לרצות להישאר, כמו גם חינוך ברמה הולמת, מרכזי בריאות וכדומה.

על מנת להשלים את המהלך, נדרשת החלטת ממשלה גם ברמת מוסדות התכנון. הממשלה צריכה להורות לרשות מקרקעי ישראל לחשוב על פיתוח הפריפריה גם עם היבטים של ציונות כאמור. לשם כך רמ"י חייבת לקדם התחדשות עירונית אמיתית בפריפריה – לאשר צפיפות שמובילה לכדאיות כלכלית ליזמים לבנות שם, לספק פתרונות של קרקע משלימה או ניוד זכויות במקומות בהם אין היתכנות כלכלית ותמריצים אחרים. בנוסף, מעבר להתחדשות עירונית, יש לשווק הרבה קרקעות מדינה לבנייה ולא חסרות כאלה בפריפריה. צריך לשלב זרועות בין כל משרדי הממשלה ולהתייחס לכך כמשימה לאומית, לא פחות.

באופן כללי, אני סבור שמדינת ישראל צריכה לשנות חשיבה לגמרי בכל הנוגע למאבק במצוקת הדיור. כיום פועלים במוסדות התכנון בכיבוי שרפות בלבד: אם חסרות דירות באזורים מסוימים – בונים באופן נקודתי, אם יש ביקוש יוצא דופן בשכונה מסוימת – מקדמים את בנייתה בותמ"ל.

דרושה ראייה שונה לגמרי להתמודדות עם המצב, כמו למשל בארה"ב. בארה"ב לוקחים שטח מסוים של קרקע, ראשית מתכננים בו אזור תעסוקה, תשתיות, מוסדות ציבור וקהילה, לאחר מכן מתכננים אזורים תומכי מגורים כמו למשל מסחר, בילוי ופנאי, ורק לאחר מכן עוברים לתכנן את שטחי המגורים במדויק. אני חושב שיש להחיל את דרך הפעולה הזו גם בישראל ובמיוחד בפריפריה.

הפער בין הביקוש להיצע בישראל מאפיין את כל חלקי הארץ – בפריפריה וגם במרכז. מחד הביקוש רק גדל בכל שנה לאור הגידול הדמוגרפי שעומד על כ-2% בשנה לפחות, ולפי התחזיות בעשורים הקרובים אוכלוסיית ישראל תכפיל עצמה לכ-18 מיליון איש. בנוסף, אחוזי הנישואים הגבוהים, הגירושים, וגם העלייה מחו"ל לארץ מדי כמה שנים מוסיפה למגמה. שלא לדבר על אירועים מיוחדים כמו המלחמה בין רוסיה ואוקראינה שהובילה לעשרות אלפי יהודים לעלות ארצה בתוך זמן קצר.

מאידך, ההיצע נמצא במגמת ירידה רב שנתית והמחסור בדירות מתרחב והולך, והתוצאה המיידית היא עליית מחירים. רק בשנה האחרונה כפי שמדווחת הלמ"ס, מחירי הדירות זינקו בכ-18% והשלימו זינוק של עשרות אחוזים בעשור האחרון.

על מנת להתמודד כראוי עם מצוקת הדיור הכלל ארצית, ועם משימת יישוב הפריפריה בפרט, חייבים לשבור את המיתוס לפיו כל צעיר ישראלי שמחפש להצליח חייב לגור בדירת 50 מטר בתל אביב ולעבוד רק בעיר, יש אופציות אחרות וטובות לא פחות גם בפריפריה. כדי שזה יקרה צריך רצון מצד המדינה ונכונות להכניס את היד לכיס. ישראל לא יכולה להיות רק מדינת תל אביב עם פלסטר כזה או אחר כמו רכבת קלה או מטרו. צריך לצאת מגבולות גדרה-חדרה וליישב את הפריפריה עכשיו ולאלתר.

*כותב המאמר, זאב ג'וזף, הינו מנכ"ל ובעלים של קבוצת תצפית נדל"ן

בידקו מי הם הטובים ביותר בהתחדשות העירונית בישראל

קורס מבוא להתחדשות עירונית – לפרטים ליחצו כאן

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן

שיתוף