banner
אילוסטרציה // depositphotos
אילוסטרציה // depositphotos

ביקורת קשה על יזמית תמ"א 38 שאיחרה במסירת דירה – תשלם לרוכשים 600,000 שקל

היזם ניסה להפיל את האחריות על הקבלן, אך השופטת קבעה כי הפרויקט התעכב בגלל מחדלי החברה היזמית: "מרשה לעצמה להתנער באופן מוחלט מאחריות"

זיו גולדפישר 22.07.2024

יזמית תמ"א 38 איחרה במסירת דירות, ותשלם לרוכשים 600,000 שקל: בית משפט השלום בהרצליה קיבל תביעה שהגישו שני זוגות שרכשו דירות בפרויקט תמ"א 38 בעיר נגד החברה היזמית, בגלל עיכוב של כשנתיים וחצי במסירה. החברה היזמית טענה כי האשמה לעיכוב היא של חברת הניהול שניהלה את הפרויקט, אך השופטת דחתה את טענותיה וטענה כי האחריות לעיכוב היא של היזמית בלבד.

החברה הנתבעת היא חברה יזמית שהתקשרה עם בעלי דירות ברחוב קהילת ציון בהרצליה בהסכם לביצוע פרוייקט בניה במסגרת תמ"א 38. במסגרת ההסכם, קיבלה היזמית זכויות לבניית דירות נוספות בבנין, אותן מכרה. בחודשים פברואר ומרץ 2017 חתמו התובעים על הסכם לרכישת דירות בפרויקט. היזמית התחייבה למסור לאחר מהזוגות את הדירה עד 31 ביולי 2018, ולזוג השני עד 31 בינואר 2018. בפועל, הזוג הראשון קיבל את הדירה רק בראשית נובמבר 2020 – 27 חודשים לאחר מועד המסירה החוזי, והזוג השני קיבל את הדירה ב-31 ביולי 2020 – 30 חודשים לאחר מועד המסירה החוזי. בנוסף, הנתבעת התחייבה להעניק לכל רוכש דירה טלוויזיה חכמה בגודל 55 אינץ', אך לא עמדה בהתחייבותה זו. 

לטענת התובעים, בגין חודשי האיחור במסירה הם זכאי לפיצוי בהתאם לחוק המכר (דירות), וכן עבור הטלוויזיות שלא סופקו. 

הנתבעת, מצדה, לא התכחשה לאיחור במסירת הדירות, אך טענה עם זאת כי האחריות לעיכוב מוטלת על צד ג', שהוא החברה הקבלנית של הפרויקט, והיא זו שהתחייבה למסור את הדירות במועד. לטענתה, אותה חברה נכנסה בנעליה בהסכמי המכר מול התובעים, ולכן התביעה אמורה להיות מוגשת נגד החברה הקבלנית. עוד טענה הנתבעת, כי על פי הסכמי המכר, בגין שני חודשי האיחור הראשונים, התובעים אינם זכאים לפיצוי.

החברה צד ג', שעליה הטילה הנתבעת את האחריות לאיחור, טענה בתגובתה כי תפקידה היה ניהול ופיקוח של הפרויקט מטעם הנתבעת. היא הוסיפה כי לא היתה הקבלן ולא היתה היזם של הפרויקט, חובות הנתבעת לא הועברו אליה והיא לא נכנסה בנעלי הנתבעת להסכמי המכר.

השופטת אילת הרנוף קיבלה את תביעת הרוכשים, והטילה את האחריות לאיחור במסירת הדירות על היזמית. השופטת קבעה כי בהתאם להוראות סעיף 5א בחוק המכר (דירות), רוכש דירה זכאי לפיצוי ללא הוכחת נזק בגין איחור במסירה בשיעור שנקבע בחוק: הקונה זכאי לפיצוי בסכום השווה לדמי שכירות של דירה דומה בגודלה ובמיקומה לדירה שנרכשה, כשהם מוכפלים ב- 1.5 בגין שמונת חודשי האיחור הראשונים, וכשהם מוכפלים ב- 1.25 החל מהחודש התשיעי. עוד ציינה השופטת כי החוק אינו מתיר למוכר לפטור את עצמו מאחריות לאיחור במסירה. השופטת קבעה כי בגלל האיחור, התובעים זכאים לפיצוי הסטטוטורי הקבוע בחוק בגין האיחור במסירה.

השופטת דחתה את טענת הנתבעת כי האחריות לאיחור הייתה של צד ג', וקבעה כי האחריות לכך היא של הנתבעת בלבד. השופטת קבעה כי הנתבעת לא הודיעה לתובעים כי היא מעבירה את התחייבויותיה כלפיהם לצד ג', ולכן לא היתה זכאית לעשות זאת. "אין בהסכם ולו רמז לכך שצד ג' נכנסת בנעלי הנתבעת להסכמי המכר עם הדיירים או לכך שהיא לוקחת על עצמה את התחייבויות הנתבעת כלפי הדיירים או לכך שחובות הנתבעת כלפי הדיירים מומחים אליה", כתבה השופטת.

השופטת מתחה ביקורת על היזמית וכתבה: "לא ניתן שלא לתמוה ולהצר על ההתנערות המוחלטת של הנתבעת מאחריותה כלפי התובעים. התובעים התקשרו בהסכם עם הנתבעת. התובעים שילמו לנתבעת את מיטב כספם עבור דירה למגוריהם. לא ברור כיצד הנתבעת מרשה לעצמה להתנער באופן מוחלט מאחריות, ולשלוח את התובעים לחפש תשובות אצל גורם שלישי שלא התחייב כלפיהם לדבר".

עוד כתבה השופטת כי: "השתכנעתי שאירעו עיכובים בביצוע העבודות ע"י הקבלנים השונים, אך זאת באשמת הנתבעת, ואלה הביאו להתארכות משך ביצוע הפרויקט. משכך המועדים שנקבעו בהסכם הפיקוח להשלמת הפרויקט כבר לא היו רלוונטיים".

מפסק הדין עולה כי הסיבה לעיכובים היו קשיים כלכליים שעמו נאלצה להתמודד החברה היזמית ובעליה: "השתכנעתי כי לא ניתן היה לקדם את הפרוייקט בגלל בעיה תזרימית קשה, שהיתה מונחת לפתחה של הנתבעת", נכתב בפסק הדין. "הפרויקט התעכב בגלל מחדלים מצד הנתבעת וקשיים כלכליים בהם היתה נתונה, לרבות העדר מקורות מימון, הטלת עיקולים על זכויותיה, היא לא שילמה לקבלנים וספקים את הכספים שמגיעים להם, האדריכל עזב את הפרויקט, מכירת הדירות בפרויקט שהיתה אמורה להכניס כספים לצורך תשלום לקבלנים התעכבה וכיוצ"ב".

כאשר השופטת ביקשה לאמוד את גובה הפיצויים להם היו זכאים הרוכשים, היא בחנה את חוות הדעת השמאיות של הצדדים, וקבעה כי כבסיס לקביעת הפיצוי, היא קבעה את שווי דמי השכירות החודשיים ב-6,500 שקל. לכן הזוג הראשון (תובעים 1-2), זכאים לקבל עבור 8 החודשים הראשונים 78,000 שקל (6,500 שקל כפול 1.5 בכל חודש), ועל יתר 19 החודשים 154,375 שקל (6,500 שקל כפול 1.25). סה"כ – 232,375 שקל.

בני הזוג השני זכאים ל-78,000 שקל עבור 8 החודשים הראשונים, ועל יתר 22 החודשים ל-178,750 שקל, ובסך הכל 256,750 שקל. בנוסף, כל זוג זכאי לפיצוי של 4,750 שקל עבור הטלוויזיה שלא סופקה.

בסך הכל, נפסק לזכותם 237,125 שקל לזוג הראשון, 261,500 לזוג השני, ועוד 100,000 שקל הוצאות משפט ושכר טרחה. בסך הכל, כ-600,000 שקל.

ואם לא די בכך, השופטת הורתה לנתבעת לשלם את הוצאות החברה צד ג', בסך 80,000 שקל.

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן

שיתוף

כתבות שיכולות לעניין אותך

נשמח לדבר אתך
נגישות