אילוסרציה: בני ברק // מגדילים
אילוסרציה: בני ברק // מגדילים

פינוי בינוי בחברה החרדית: פוטנציאל גבוה – ביצוע אפס

פוטנציאל ההתחדשות העירונית בקרב האוכלוסייה החרדית בישראל גבוה מאד, היא גרה באזורי ביקוש, מורגלת בצפיפות, קהילתיות, נשמעת להוראות אנשי ציבור ורבני קהילות וסובלת ממחסור אדיר של דירות. מדוע אם כך לא ממומשים שם פרויקטים להתחדשות עירונית?

רנית נחום-הלוי 21.04.2021

החברה החרדית בישראל מהווה כ-12% מכלל החברה הישראלית. תוכניות אסטרטגיות שפותחו במהלך השנים צופות גידול אוכלוסייה משמעותי שיגביר את יחסם בכ-8% נוספים במהלך שני העשורים הקרובים. מכאן שההערכות הממשלתיות צופות ביקושים לדיור לאוכלוסייה זו בהיקף של כ-305,000 דירות עד שנת 2040, מה שאומר בנייה של כ-9,000 דירות מדי שנה, כך עולה מדו"ח הרשות להתחדשות עירונית שפורסם השבוע.  

הדו"ח מתאר תמונת מצב קשה של צפיפות דיור גבוהה מהמקובל ביחס של מספר נפשות למ"ר. המצוקה הקשה לדיור בקרב אוכלוסייה זו יצרה בשנים האחרונות ביקוש קשיח, עליית מחירים, בניה בלתי חוקית ובמקרי קיצון גם מגורים במקומות שאינם ראויים למחיה, כגון בחניונים ומחסנים אשר הוסבו לדירות. מצב זה יצר גם זליגה הולכת וגוברת של חרדים לשכונות חלשות בערים מעורבות, תוך יצירת קהילות חדשות ושינוי אופי השכונה. כך קרה בשכונות נווה יעקב וקריית יובל בירושלים, כן בשכונות בערים אשדוד, חיפה וערד.  

מחברי הדוח סוברים כי פרויקטים להתחדשות עירונית מתאימים ככפפה ליד עבור אוכלוסייה זו, המתגוררת באזורים בעלי היתכנות כלכלית גבוהה כגון ירושלים, בני ברק ואשדוד. למרות זאת לא נמצא פרויקטים מסוג זה מקודמים במגזר. בעיר בני ברק, לדוגמא, אף שבעיר מקודמות תוכניות מתאר מפורטות לשכונות הכוללות התחדשות עירונית, ברוב השכונות לא צפוי להתרחש תהליך כזה, אלא רק בנפחים קטנים ברמת הבניין הבודד. 

בשנת 2020 פרסמה הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית מסמך מדיניות להתחדשות עירונית בחברה החרדית, שמטרתו לבחון את החסמים התרבותיים-חברתיים-תכנוניים הקיימים בקידום פרויקטים להתחדשות עירונית, בדגש על פינוי בינוי. הבעיה העיקרית, כך עולה מהמסמך נובעת מהקונפליקט הטמון בחברה שנע בין שמרנות למודרניות והתחדשות. לצד תמורות בחברה החרדית, כגון פתיחות לרעיונות חדשים, שימוש בטכנולוגיות, רכישת השכלה וכניסה לשוק העבודה, חברה זו עדיין נוהגת כאפקט העדר וכוללת חסמים חברתיים רבים.

כך למשל, חשש מעירוב אוכלוסיות, חשש מחידושים טכנולוגים ושינויים בסביבת המגורים. כמו-כן ישנו חסם קנייני מובהק כגון חוסר רצון לתבוע דייר סרבן מחשש של "גזל" וכן חסמים תכנוניים כמו קושי לתכנן מרפסת סוכה, הפרשת שטחים גבוהה מהמקובל לצרכי ציבור, מוסדות חינוך רבים בשל זרמים חרדיים שונים, צמצום תקן חניה ומגבלת גובה של עד 6 קומות בשל האיסור להשתמש במעלית שבת. . 

לצד חסמים אלה הייחודיים לאוכלוסייה החרדית, מצאו מנסחי הדוח יתרונות ייחודיים שיש בהם כדי להביא לידי קידום מהיר למדי של פרויקטים אלו. "מדובר בחברה עירונית המורגלת בצפיפות, חברה קהילתית לרוב, שחבריה רוצים לגור בצמידות זה לזה, ולכן ייתכן שיסכימו ביתר קלות לבנות דירות נוספות בסביבתם למען הצלחת הפרויקט; לחץ קהילתי יכול להפחית תופעות של סרבנות להתחדשות עירונית, ורבני הקהילות ואנשי הציבור משמשים אנשי מפתח לגיוס הסכמה מהירה של הדיירים", כך נכתב.  

בימים אלו, עולה עוד, מקדמת הרשות הממשלתית הידברות עם אנשי מפתח בחברה החרדית כדי להעלות את המודעות ליתרונות ההתחדשות העירונית בדגש על פרויקטים של פינוי–בינוי.

שיתוף

כתבות שיכולות לעניין אותך

נשמח לדבר אתך
נגישות