banner
אילוסטרציה // depositphotos
אילוסטרציה // depositphotos

רמלה: אושרה הריסת קומה אחת בתמ"א 38 ובניית חמש קומות במקומה

ועדת הערר המחוזית מרכז קיבלה לאחרונה ערר של תושב רמלה שביקש להרוס מבנה בן קומה אחת ולבנות במקומו בניין בן 5 קומות במסגרת תמ"א 38. בהחלטה נקבע כי הפרויקט מאושר ללא צורך בכופר חניה, זאת בניגוד לעמדת הועדה המקומית

תמונה: רמלה // depositphotos

הערר הוגש על החלטתה של הוועדה המקומית בעניין בקשה להיתר לפי תמ"א 38 להריסת מבנה קיים בן קומה אחת ברחוב הרצל בעיר והקמת בניין בן 5 קומות מעל קומת מסחר ומגורים וקומת גג חלקית, סך הכל התבקשו 18 יח"ד והוצגו תשעה מקומות חניה בלבד.

יצוין, כי תחילה הוגש הערר על החלטתה של הוועדה המקומית לסרב לבקשה להיתר לחיזוק הבניין בהיותו בניין בן קומה אחת מהטעם שתמ"א 3/38/א לא חלה עליו. לאחר שבהמשך שינתה הוועדה המקומית את עמדתה המשפטית בסוגיה והיא נעתרה לבקשה בתנאים, הערר תוקן והתמקד בעניין קביעתה של הוועדה המקומית בהחלטתה, כי "קודם להיתר דרוש הסכם כופר חניה בהתאם לנהליה".

 

העורר טען כי לא ברור מהו הבסיס לכופר חניה הנדרש. מדובר במספר דירות קטנות בסמוך לרצועת מערכת תחבורה עתירת נוסעים (מתע"ן) וקיים שיקול דעת שלא לדרוש כופר לפי התקן. הוא הוסיף כי העדר הנמקה פוגע בוודאות או ביכולת העורר לכלכל צעדיו. יועץ התנועה מטעם העורר חיווה דעתו כי הבקשה עומדת בתקן החניה הנדרש בנסיבות, וכי תקן של חצי חניה לכל דירה מוצעת הינו תקן סביר וראוי.

 

מנגד, טענה הועדה המקומית כי אין זכות ערר על החלטתה מאחר שהוחלט ליתן היתר בניה בתנאים. היא ציינה כי תקנות החניה מחייבות להציג מקומות חניה בתחום המגרש, ואחרת יש להעמיד כספים לצורך הקמת קרן חניה.

הועדה הסתמכה בטיעוניה על תכנית לה/1000 שאושרה בשנת 1973 ובה נקבע כי התקן הנדרש הוא מקום חניה אחד לכל דירת מגורים.

 

ועדת הערר החליטה לקבל את הערר וקבעה בהחלטתה: "אין בידינו לקבל את טענת הסף שמעלה הוועדה המקומית להעדר זכות ערר. החלטת הוועדה המקומית התנתה את מתן ההיתר ב"הסכם כופר חניה בהתאם לנהליה". משמעות קביעת תנאי זה הינה סירוב למתן היתר ככל שלא יהיה "הסכם" כזה וישולם כופר חניה, אשר הוועדה המקומית טוענת לפנינו כי יש לשלמו על 9 חניות נוספות שאין להם מענה בבקשה להיתר. עולה, לפיכך, כי מדובר למעשה בסירוב למתן ההיתר בהתאם לבקשה שהגיש העורר, המקנה זכות ערר למי שרואה עצמו נפגע מההחלטה לסרב לתת היתר".

 

עוד נאמר בהחלטה: "נראה, כי המחוקק הראשי נדרש לעניין וקבע הסדר מפורש ומיוחד בנושא תקן החניה וכופר החניה במסגרת חיזוק הבניינים לפי תמא 38, באופן שנועד לאפשר חיזוק מבנים מפני רעידות אדמה גם במקרים של היעדר מספיק מקומות חניה בתחום הנכס, והכל בשל החשיבות הרבה שראה בביצוע פרויקטים של חיזוק בניינים מפני רעידות אדמה (ולמרות ההשלכות בנושא חניה של תוספת יח"ד). לפי ההסדר שנקבע, אם לא ניתן להתקין בתחום הנכס את מקומות החניה לפי התקן שחל (ולאחר בחינת הבקשה להיתר מקובל גם עלינו שבענייננו לא ניתן להתקין מקומות חניה נוספים בתחום הנכס נושא ההיתר), רשאית הוועדה המקומית "לחייב מבקש היתר … להשתתף בהתקנתם של מקומות החניה הנוספים בחניון ציבורי באזור הנכס נושא ההיתר…

 

"בענייננו הוועדה המקומית מציינת, כי ההצדקה לעמוד על הוראת התקן ולחייב בכופר החניה (מעבר לטענתה, שאינה מקובלת עלינו, שכל עוד לא פורסמה הקלה היא איננה מוסמכת לעשות כן) היא שקיימים מגרשים נוספים בסביבה ומקודמות בסביבה תכניות נוספות שיוסיפו יחידות דיור לאזור. לפיכך, לטענתה, התקן שנקבע בתכנית לה/1000 הוא התקן שלפיו היא עובדת כרגע".

 

ועדת הערר הסבירה מדוע היא אינה מקבלת את גישתה של הועדה המקומית בסוגיה: "ראשית, גם אם תקן החניה לפי תכנית לה/1000 הוא 1 לכל דירה, ומשניתן שיקול דעת בחוק חרות בנושא קרן החניה (ולמעשה גם בסעיף 17 לתמ"א 38), אנו סבורים, כי ניתן לשקול בנושא זה גם את הוראת תקנות החניה כפי שתוקנו בשנת 2016 (ואף שאינן חלות במישרין בהתחשב בהוראות שנקבעו בנושא תקן החניה בתכנית לה/1000 משנת 1973). מקובל עלינו שלפי תקן החניה שנקבע בתקנות 2016 – בהינתן שמדובר במגרש בסמוך למתע"ן (לפי תמ"א 23/א/4) ובכך שמדובר בתוספת דירות קטנות בלבד – ניתן להסתפק במספר מקומות החניה המוצעות בפועל בבקשה בתחום הנכס. עוד אנו סבורים, שחלוף עשרות השנים מאז אושרה תכנית לה/1000 מהווה נסיבה נוספת המצדיקה שלא לחייב בתשלום לקרן חניה בהתאם לשיקול הדעת שניתן בסעיף 158א3 לחוק בנושא זה.

בנוסף, הוועדה המקומית אינה טוענת בשלב זה לחוסר במקומות חניה באזור הנכס כתוצאה מהבקשה הקונקרטית בעניינו (ולטענת העורר אין כל חוסר כזה), ועולה כי החשש שלה הוא רק חשש כללי הצופה פני עתיד. עוד הבאנו בחשבון שהוועדה המקומית לא ידעה לומר לנו בדיון שקוים על מיקום קונקרטי המיועד בשלב זה להקמת חניון "באזור הנכס" (כאמור בסעיף 158א3), ועולה כי בשלב זה ממילא אין כוונה קונקרטית להקמת חניון או התקנת מקומות חניה נוספים באזור".

 

ועדת הערר החליטה לקבל את הערר בנסיבות העניין ולהסתפק ב -9 מקומות החניה שהציע מבקש ההיתר מבלי לחייב אותו בתשלום קרן חניה. עם זאת הבהירה ועדת הערר כי: "ככל שבעתיד יבואו לפני הוועדה המקומית בקשות נוספות לחיזוק בניינים בהתאם לתמ"א 38 יהיה מקום לבחון קיומם של מקומות חניה בסביבה, וניתן יהיה לשקול דרישת כופר חניה, והכל בהתחשב בנתונים קונקרטיים שיעמדו לפני הוועדה המקומית".

 

לקבלת עדכונים וחדשות בוואטספ >>> לחצו כאן

בואו להגיב ולהשמיע את דעתכם. הצטרפו עכשיו לקבוצת הפייסבוק הפורום הישראלי להתחדשות עירונית >>> להצטרפות

מי יהיו 70 המשפיעים לשנת 2023?

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן

שיתוף
תגיות:

כתבות שיכולות לעניין אותך

נשמח לדבר אתך
נגישות