פינוי בינוי בשכונת מעוז אביב כמשל לתפיסה אנטי חברתית

התחדשות עירונית ובמיוחד פינוי בינוי, מהווים לא רק אמצעי יעיל לקדם עוד רבבות יחידות דיור ולמצות זכויות בנייה באזורים ותיקים. יש להם, לא פחות ייעוד חברתי, להעניק עתיד טור יותר לאותם ישראלים שבמשך עשרות רבות בשנים התגוררו בשיכונים ציבוריים מתפוררים, ובתנאים תת תנאים.

על כן חרה לי במיוחד מקרה שהיה לאחרונה בשכונה צפון תל אביבית טיפוסית, מעוז אביב, שהוקמה בשנות ה-50 עבור אנשי צבא הקבע וברבות הימים הפכה לאחת המבוקשות ביותר בקרב משפרי דיור תל אביבים ובכלל, עד כדי הפיכתה לשכונה אופנתית לכל דבר המכונה "הקיבוץ", להבדיל מהקיבוצים גואלי השממה של המאה הקודמת. 

לאחרונה אושרה בשכונה תכנית פינוי בינוי ראשונה מסוגה, 265 דירות שיקומו בבניינים בני 10-11 קומות, במקום 96 דירות ישנות בבניינים בני 3-4 קומות שייהרסו, ללא ספק בשורה מאוד טובה. אולם, וזה אולם גדול, עירית תל אביב ניסתה להתחכם ולא אישרה תוספת שטח, כמקובל, לאותן דירות שהיו במקור דיור ציבורי, עוד מהימים הרחוקים שהשכונה לא נחשבה ל"צפונבונית אופנתית", אלא שיכונים נידחים בקצה העיר, אי שם מעבר לירקון.

לכאורה מדובר בהחלטה טכנית גרידא של הוועדה המקומית לתכנון ובנייה של תל אביב, במיוחד כשמדובר רק בדירות בודדות שהיו במקור סטטוס של דיור ציבורי. יחד עם זאת עצם ההחלטה הדרקונית, שבסופו של דבר עירית תל אביב ביטלה אותה בשל לחץ ציבורי ותקשורתי, אומרת דרשני אחד גדול: ברמה העקרונית – 

האם העיריות והרשויות המקומיות רואות בפינוי בינוי מכשיר גרידא לתוספת דירות, ואינן לוקחות  בחשבון גם את האג'נדה החברתית הטמונה במהלך הזה? ומהו המקום של החברות היזמיות בתוך מערכת ההחלטות הזו, האם הם אינן לוחצות על הוועדות באופן שבסופו של דבר יגיעו אל המגדלים החדישים אוכלוסיות חזקות, זאת במקום המוחלשות?

אני רואה כיעד לאומי, חברתי ומוסרי ראשון במעלה את הוצאת כל האוכלוסיות המוגדרות כ"קשי יום" מתוך המצוקה הרבה בה היו כל חייהן, וכאתגר לא פחות חשוב, לשלבן ככפפה עם האוכלוסיות החזקות שתגענה לאותו מתחם.

אמנם שכונת מעוז אביב לא הייתה מוגדרת גם אפריורי כ"שכונת מצוקה", נהפוך הוא, אולם ההחלטה הביזארית שתוקנה בהמשך, ממחישה כיצד מאחורי הקלעים פקידים, יזמים ושאר מקבלי ההחלטות מנסים כל העת, וגם בעוד רשויות מקומיות רבות נוספות, להטות את הכף לטובת ה"חזקים".

חשוב, לדוגמא, שברובע 9 הממוקם בדרום-מזרח תל אביב, וכולל בתוכו שכונות ותיקות הנחשבות ל"קשות יום" דוגמת שכונת התקווה, כפר שלם ועוד, תהליכי ההתחדשות העירונית יעניקו לא רק הזדמנות שווה לתושבים הוותיקים, אלא אף אפלייה מתקנת לעומת האוכלוסיות החזקות שינהרו בהמוניהן במהלך השנים הקרובות לאותן שכונות מתחדשות והולכות.

ומעבר למחויבותן של העיריות, לטעמי על מדינת ישראל, ובראש וראשונה הממשלה ומשרד השיכון, לשקוד על כך שעוולות ועיוותים כגון אלה, קטנים כגדולים, לא יהיו יותר, ולחרות על דגלן את המסר החברתי שהינו חשוב, לא פחות, מעוד כך וכך דירות שייבנו. חומר למחשבה.

*כותב המאמר עמית דובקין הוא אסטרטג נדל"ן, יועץ תקשורת ובעלי משרד למיתוג ויחסי ציבור

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן