אין לנו היזמים והקבלנים, אלא לחוש כמו אסירים ברישיון כשהמדינה עושה לנו טובה ומאריכה בשנה את תוכנית תמ"א 38, שבלעדיה שוק הדיור לא יוכל לעולם להגיע להיצע הנדרש // דעה
החלטת השרה איילת שקד להאריך את תוקף תמא 38 בשנה אחת בלבד, הינה לדידי בבחינת זריית חול בעיניים. זה שלוש שנים מתנדנדים מקבלי ההחלטות במשרד הפנים, ובראשם ראשת מנהל התכנון, האם לבטל לא לא לבטל את התמא, האם להאריך או לא להאריך, ותוצאת הגמגום הבלתי פוסק הזה הינה חוסר אמון מוחלט של היזמים והקבלנים מחד גיסא והדיירים מאידך גיסא בתוכנית, ועצירת המומנטום החיובי שאפיין אותה רק לפני שלוש-ארבע שנים.
אין עוררין על חשיבותה של תמ"א 38, שנוצרה בשנת 2005 כתוכנית לאומית כוללת למיגון בניינים בפנים רעידות אדמה. יתרה מכך: לתמ"א 38 חשיבות מכרעת במימוש זכויות בנייה בערים ותיקות, בהשבחת שיכונים מתפוררים ובאלטרנטיבה שהוכיחה את עצמה מעל ומעבר להגדלת היצע הדיור, ובמיוחד בלב איזור הביקוש.
על כן, מוזרה בפני במיוחד העובדה שזו השנה השלישית ברציפות שתמ"א 38 מצויה שלא בטובתה בסטטוס של אסיר ברישיון, כזה שהמדינה עושה לו טובה" בכך שהיא מאפשרת לו עוד חצי שנה אחת ויחידה של חסד. והחידוש נדחה ונדחה…
הסאגה המשונה הזו החלה ב-2019, דווקא כשתמ"א 38 חוותה שנתיים מצוינות של זינוק משמעותי הן במספר האישורים והן במספר הפרויקטים שהחלו. ראשית מנהל התכנון, דלית זילבר, הודיעה לפתע פתאום כי בכנותה לקצוב את ימי התמ"א ולחליפה בתוכנית התחדשות עירונית אחרת.
כולם אז הזדעקו. אנחנו הקבלנים והיזמים, אולם גם גופים כבדי משקל נוספים דוגמת מטה הדיור והרשות להתחדשות עירונית. הלחץ, מסתבר, עזר רק באופן חלקי, מנהל התכנון לא התקפל, אבל הודיע שימי התמ"א ייקצבו עד אוקטובר שנת 2022, כלומר השנה הנוכחית.
כשפרצה מגפת הקורונה, בפברואר 2020, כולם ציפו כי לנוכח ההאטה הכללית במשק ייסוג מנהל התכנון מההחלטה השנויה במחלוקת, שגם כך גרמה לרוב הקבלנים לקבל "רגליים קרות", לא לגשת כלל לפרויקטים של תמ"א 38, ובמקרים אחרים לא להמשיך אותם, אולם למרבה הפלא, ובניגוד גמור למיתון הכללי, התעקש מנהל התכנון לקצוב את ימי התמ"א.
במהלך השנה האחרונה התעוררו שוב תקוות מחודשות. השרת הפנים הטריה, איילת שקד, הודיעה על כוונתה לקדם תכנית חלופית שתקצר משמעותית את הביורוקרטיה בתמ"א 38 עד כדי כשנתיים בלבד, ובתיאום מירבי בין העיריות לבין הקבלנים. תכנית זו, למרבה הצער, לא יצאה לפועל עד עצם היום הזה ונדחתה לדיון בקיץ הקרוב, הרחוק…
מנהל התכנון, מאידך גיסא, במקום לשחרר את המושכות ולאפשר את המשך התמ"א לפרק זמן בלתי מוגבל, הודיעה לאחרונה כי מכיוון שתוכנית שקד האלטרנטיבית עדיין לא באה לידי מימוש, תוארך התמ"א 38 בשנה אחת נוספת, כלומר עד חודש אוקטובר 2023.
מעבר לעובדה שהארכה מגוחכת זו הינה בבחינת "לעג לרש" ולא תוסיף ולו פרויקט תמ"א אחד לרפואה, היא מעידה כאלף עדים על כך שמקבלי ההחלטות במנהל התכנון, אינם יורדים לשטח ואינם מבינים כלל את המצב בו מצויים אנחנו הקבלנים, וכך גם הדיירים, מצב של חוסר וודאות מוחלט והחלטות מגומגמות ומתנדנדות ללא הרף.
יתרה מכך: אם פקידי משרד הפנים מבינים בעצמם (ואף הודיעו על כך לפרוטוקול) שיישום תכנית שקד לקיצור הליכים באמצעות שיתוף פעולה עם העיריות והרשויות המקומיות איננה אקטואלית ובמקרה הטוב ייקח שנים ארוכות על מנת ליישם אותה(!), מדוע אם כן החליטו להאריך את תוקף התמ"א ביד כה קמוצה?
במקום זאת, לטעמי, היה עליהם לא רק להאריך את תוקף התמ"א לפרק זמן בלתי מוגבל, אדרבה, להרחיב משמעותית את זכויות היזמים בה, אלא גם לדאוג, סוף סוף, שגם בפריפריה, הזקוקה נואשות למיגון בפנים רעידות אדמה, תהיה כדאיות כלכלית לתמ"א 38.
ובינתיים? בינתיים אין לנו היזמים והקבלנים, אלא לחוש כמו אסירים ברישיון כשהמדינה עושה לנו טובה ומאריכה בשנה תכנית שבלעדיה שוק הדיור לא יוכל לעולם להגיע להיצע הנדרש ומדינת ישראל, לעולם, לא תוכל להיות ערוכה לקראת רעידת אדמה גדולה!
*כותב המאמר, רוני מזרחי, הוא נשיא לשכת הקבלנים ובעלי קבוצת "מזרחי ובניו"
מי יהיו 70 המשפיעים לשנת 2023?
לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן
