השיקולים של מקבלי ההחלטות: שיקום מתחמי הרס מול זכות הקניין

יותר מ-9 חודשים חלפו מאז סבב עם כלביא, בו נפגעו יותר מ-20 מתחמים ושכונות, בהיקף כולל של אלפי יחידות דיור שנהרסו ללא תקנה. על מנת לסבר את האוזן, בעקבות הסבב הוגשו יותר מ-42 אלף תביעות של בעלי דירות, עובדה שממחישה את עוצמת הנזק.

גם בסבב הנוכחי, "שאגת הארי", נפגעו עד כה באופן כזה או אחר אלפי יחידות דיור, כשרבות מהן נהרסו עד היסוד. ברור כי מדובר בפוטנציאל לא אכזב למינוף התחדשות עירונית, מה שגם שרוב הפגיעות היו באזורי ביקוש מובהקים, דוגמת מטרופולין גוש דן וחיפה.

יתרה מכך: חלק נכבד מאותם מתחמים ממוקם בקרקע שהינה בין היקרות והמבוקשות בארץ, דוגמת שיכון ל' שמעבר לירקון, רמת אביב הירוקה, לב תל אביב, מערב ראשון לציון, מרכז פתח תקוה ורמת גן והיריעה עוד ארוכה.

אולם, למרות כל ההרס ולמרות כל ההבטחות, הן ברמה הממשלתית והן מוניציפלית, למרות כל זאת, אף לא אחד מהמתחמים שנפגעו החל בשיקומו.

הסיבות לכך רבות ומורכבות, אולם מעל לכל בולטת סיבה אחת מרכזית: זכות הקניין. מסתבר כי במהלך החודשים שחלפו, התרחש מאחורי הקלעים מאבק איתנים בין רשות המיסים שדחפה שיקום מהיר של כל המתחמים שנפגעו, זאת כולל הצעות פיצויים נדיבות למשפחות שנפגעו, לבין המשנה ליועצת המשפטית לממשלה, כרמית יולס, שטוענת בתוקף כי יש לשמור בדבקות על זכות קניין של בעלי הדירות שנפגעו ושההחלטה אם לוותר ולהתפנות לאלתר, הינה בידיהם ורק בידיהם.

לטעמי מדובר באבסורד של ממש, לפיו מקצת מהנפגעים כופים בפועל על הרוב המכריע שכן מעוניין בהתחדשות עירונית, ובכך נגרם עוול כפול ומכופל, גם לאותו "רוב דומם", אולם גם למדינת ישראל שיכלה כבר היום לקדם התחדשות עירונית בסך כולל של רבבות(!) יחידות דיור, קל וחומר באזורי ביקוש מובהקים.

הדרך היחידה להסיר את האבסורד הבלתי יאומן הזה מעל סדר היום, הינה באמצעות הוראת שעה(!) מיידית שתאפשר לאחר שידומו הדי המלחמה, להתחיל במרץ, לשקם ולבצע התחדשות עירונית באותם מתחמים.

בד בבד לעקיפת זכות הקנין, זו תהיה גם הזדמנות פז לעשות סוף סוף סדר בכל מה שקשור להתחדשות עירונית, הן תמ"א 38/2 והן פינוי בינוי. אין זה סוד שבמהלך השנתיים האחרונות מורגשת ירידה ברורה בכמות הפרויקטים של התחדשות עירונית, זאת כולל באזור הביקוש ואפילו בעיר תל אביב.

הסיבה לכך כפולה ומכופלת: גם הליכי אישור מייגעים הלוקחים בממוצע 6-7 שנים, עובדה שמרתיעה יזמים רבים אם לגשת בכלל לפרויקט ובד בבד העדר כדאיות כלכלית, זאת בשל התמורות הלא מספקות וכן עלויות מימון גדולות בשל התייקרות חומרי הבנייה והריבית הגבוהה.

קל וחומר בפריפריה, שם ההתחדשות העירונית חיונית כאוויר לנשימה, הן בגלל סכנת טילים מכיוון זה או אחר והן בשל התרחיש הצפוי של רעידת אדמה גדולה המתרחשת אצלנו מידי 100 שנה.

ברור כי על מקבלי ההחלטות לבצע שינוי מהיסוד בכל מה שקשור לקיצור הליכי היתרים, בין אם על ידי מכוני רישוי חיצוניים או בדרך אחרת וכן להגדיל באופן משמעותי את התמורות ליזמים, זאת על מנת לייצר כדאיות.

ובל נשכח כי ללא התחדשות עירונית, לא נוכל לעולם לספק את ההיצע השנתי הדרוש בשוק הדיור שכבר היום מגיע ליותר מ-100 אלף יחידות נדרשות מידי שנה, תוצאה גם של הגרעון המצטבר בהתחלות בנייה וגם הגידול המתמיד באוכלוסייה!

*כותבת המאמר צאלה רוזנבלום עמור היא מנכ"לית קבוצת מ.אביב

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן