אדר' גיא דוננפלד, מנכ"ל איגוד מהנדסי ואדריכלי הערים: "המדינה מתכננת לבנות מחדש את יישובי העוטף אך בדרך גורמת לנזקים"
ימים לא פשוטים עוברים על כולנו מאז אותה שבת נוראה. אירועי ה 7/10/23 זעזעו אותנו ואת עולמנו. אך נראה כי יש מי שמנצל את המצב כדי לשנות סדרי בראשית תוך קידום חקיקה דורסנית שחותרת תחת יסודות המנהל התקין ופוגעת פגיעה קשה במערך האיזונים והבלמים בכלל ובכל הקשור לדיני התכנון והבנייה בפרט.
מהנדסי ואדריכלי הערים מבינים היטב את הצורך בקיצור בירוקרטיה, במיגון מהיר של בניינים שנבנו ללא ממ"ד (מרחב מוגן דירתי) ובמתן מענה יעיל ומיטבי עבור אותם אזרחים שנאלצו להיות מפונים מבתיהם ושנמצאים במגורים זמניים, שיאפשר להם לעבור מבתי המלון ולחזור לחיות את חייהם במגורי קבע במהרה ככל הניתן.
חוק התכנון והבניה נחקק בכוונה להקפיד על איכות התכנון, הבטיחות ואיכות חיי אזרחי ישראל תוך שמירה על סדרי מינהל תקין. לפיכך, כשבאים לשנות חובה לשמור על העקרונות שעומדים בבסיס החוק. פריצה בלתי מבוקרת של מסגרות התכנון והחוק עלולה לגרום לכאוס תכנוני, לפגיעה אסתטית בלתי מידתית במרחב הציבורי, בתכנון העירוני, לסכסוכי שכנים, לפגיעה ברכוש ואולי אף בסכנה לחיי אדם. אנו רואים שבליץ החקיקה אינו בוחן ובברר את המשמעויות ארוכות טווח. החוק הקיים שנחקק אמנם בשנת 1965 וצריך לעבור מתיחת פנים משמעותית והתאמות לרוח התקופה, אך לא לשינוי הזה התכוון המשורר.
בין היתר אושר לאחרונה תיקון 150 לחוק אשר מאפשר להקים בצו שר הפנים בפטור מהיתר ומתכנית מבני מגורים, ציבור ואף מסחר עבור נפגעי מצב החירום המיוחד גם בשטחים שאי-אפשר לבנות בהם כלל בהתאם לתכניות תקפות, לכאורה, כמו שטחים חקלאיים, שטחים פתוחים וכיו"ב. זה מטבע הדברים מעורר חששות בדבר הקמת מבנים קבועים שיישארו עמנו לאורך שנים ללא בקרה או היגיון תכנוני. יש להדגיש שסעיף 266 ה' בחוק הקיים כבר מאפשר לשר לבצע בצו את המהלכים הללו ללא צורך בהרחבת סמכויותיו. אם המדינה כריבון רוצה לבנות בניינים ללא היתר וללא תכנית, היא יכולה.
כידוע, יש בישראל מבנים 'זמניים' שעומדים על תילם עוד מגל העלייה המאסיבי מבריה"מ בשנות ה-90'. מה שחשוב הוא לוודא שכל מהלך כזה יהיה תואם לתכנון המרחב, ושיהיה מקובל על הרשות המקומית שבתחומה מקימים את המבנים. שלא נישאר עם פצע תכנוני לשנים ארוכות.
בנושא אחר, הקמת ממ"דים בפטור מהיתר, עיקר החשש בהקשר זה הוא היעדר בקרה מרחבית וכי "בשש אחרי המלחמה" נמצא עצמנו עם ממ"דים שהוקמו ושאינם תואמים את הוראות התכנית ו/או ההנחיות המרחביות ברשות. נזכור שממ"ד הוא בנייה קשיחה שיש לה השפעה על המרחב הבנוי ואינה נכנסת לראייתנו תחת ההגדרות הראשיות של העבודות הפטורות. מצד המחוקק יש כאן אמירה ערכית: העדפת הצורך במיגון על פני פגיעה בתכנון המרחב או בנוחות של השכנים.
ובעניין זה חשוב לזכור, שתקנות הפטור מעבירות דה פקטו את האחריות למבצע העבודה, כלומר לאזרח, וקיים חשש סביר ביותר שבסוף נמצא את עצמנו עם תושבים שהפכו עברייני בנייה ושנאלצים להוציא עוד עשרות אלפי שקלים משום שיצטרכו להכין תכנית חדשה (תב"ע) זאת נוסף על העלות הגבוהה של הקמת הממ"ד (כ- 150 אלף ₪ עלות בניית הממ"ד). אסור להשאיר את התהליך בידי האדם הפרטי אשר תדיר רואה בעיקר את צרכיו האישיים בלבד, ללא התחשבות בשכנים, במרחב ובהשפעות הרחבות יותר שיכולות להיות להקמת המרחב המוגן.
במהלך קידום התקנות הצענו לוועדה שתקבע כי תתקיים בקרה מרחבית של מהנדס הוועדה המקומית או מי מטעמו, במקביל ל- 14 ימי העבודה של בקרת התכן שמבצע פיקוד העורף וללא הארכת המועד. למצער החליטו שלא לקבל הצעתנו.
חשוב לעבוד bottom up לא top down ולתת למי שמכיר הכי טוב את השטח לעבוד. דווקא תקופה זאת מייצרת הזדמנות להעצים את מהנדסי הערים ואת הוועדות המקומיות, ולאפשר להם להוביל את תהליכי האישור בהתאמה לצרכים הייחודיים והמשתנים של הרשויות המקומית, לא בחקיקה דורסנית בצל המלחמה שלה יהיו השלכות קשות בטווח הארוך.
חששות נוספים עולים בעקבות השינוי המתוכנן בתמ"א 40/א/1/1, שנועדה לייצר מסגרת כלל ארצית למיגון ומתבססת על תכנית שחלה במחוז צפון סמוך לגבול לבנון. החששות הן בעיקר מפגיעה במרחב הציבורי ובנראות הערים כתוצאה מהוספת מגדלי ממ"דים לבניינים ותיקים, אולם קיים גם חשש של פגיעה במיזמי התחדשות עירונית. אם כבר נבנה ממ"ד ונוסף חדר לדירה, אין לכאורה סיבה לקחת חלק בתהליך תכנוני ארוך, מייגע ולא וודאי של תכנית התחדשות עירונית/ פינוי בינוי, הרי כבר התקבלה התמורה. בראייה הציבורית העיר נשארת ללא תוספת יחידות דיור ועם בנין ישן שבסה"כ הוסיפו לו ממ"ד, כאשר הבניין כולו לא חוזק ואינו עומד בתקני רעידות אדמה, ללא חידוש ושדרוג חזיתות, עם תשתיות ישנות. מדובר בפגיעה במאמץ הלאומי לתוספת יח"ד במרכזי הערים.
תקנות חירום בתכנון ובנייה דורשות חשיבה מעמיקה ויש להיערך לקראתן בשגרה, משום שכתיבת תקנות שקשורות לתכנון בזמן חירום הן מפתח לעשיית כל הטעויות האפשרויות.
מאחורי השינויים שנעשים כעת עומד רצון אמיתי לקצר הליכים בירוקרטיים ולסייע לאזרח. אבל הדרך והמהירות בה הם מקודמים, ללא חקירת עומק, עשויים להתברר כהרי אסון לעתיד, מה שמעלה שאלות לא מעטות לגבי הכוונה האמיתית מאחורי המהלכים ואילו אינטרסים הם משרתים.
חז"ל אמרו "סוף מעשה במחשבה תחילה". כל שינוי צריך שיעשה בשום שכל, שלא חלילה נמצא במצב שבו פעולה חפוזה תביא לפגמים תכנוניים רבים, שיפגעו בסופו של דבר במרחב, בסביבת חיינו ובכולנו.
*כותב הטור, אדר' גיא דוננפלד, מכהן כמנכ"ל איגוד מהנדסי ואדריכלי ערים וכמהנדס העיר דימונה
בידקו מי הם הטובים ביותר בהתחדשות העירונית בישראל
קורס מבוא להתחדשות עירונית – לפרטים ליחצו כאן
לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן
