שעת חירום בצפון: הגיע הזמן להפסיק לברוח החוצה ולהתחיל לחזק את הבית מבפנים

המציאות הביטחונית והחברתית הנוכחית מחייבת צעד דרסטי שטרם נעשה: עצירה מוחלטת של כל מכרזי רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) בשטחים פתוחים והפניית כלל המשאבים, היזמים והביקושים למסלולי התחדשות עירונית. המשך הבנייה ב"דיונות" ובשטחים ירוקים בזמן שהמרכזים העירוניים הוותיקים מתפוררים וחשופים לטילים הוא מחדל תכנוני ומוסרי. ניתן לבנות מאות אלפי יחידות דיור חדשות בתוך הערים הקיימות ,שם נמצאים התשתיות, מוסדות החינוך והביקושים האמיתיים. בנייה מסיבית דרך התחדשות עירונית לא רק תפתור את מצוקת הדיור ותענה על צרכי השוק, היא תעשה זאת תוך שיקום המרקם החברתי ומיגון העורף. הגיע הזמן להפסיק לברוח החוצה ולהתחיל לחזק את הבית מבפנים.

שעת חירום: לא תוכנית כלכלית, אלא התחדשות לאומית
המלחמה הנוכחית המחישה לנו בצורה הכואבת ביותר את מה שרבים סירבו לראות: נכשלנו כישלון חרוץ בהגנה על אזרחי ישראל. המסקנה כיום חדה וברורה: אם לא הצלחנו למנוע את האיום, חובתנו המוסרית והקיומית היא למגן את האזרחים באופן מיידי. עלינו להפסיק להתייחס להתחדשות עירונית כאל "עסקת אקסל" המבוססת על טבלאות רווחיות, ולעבור לביצוע של התחדשות לאומית שייעודה הצלת חיים. הנתונים בלתי נתפסים: למעלה משלושה מיליון אזרחים חיים ללא מיגון בסיסי. בערים הגדולות לבדן מדובר במאות אלפי דירות ללא הגנה. הבעיה מדממת במיוחד בצפון; שם, בגלל ערכי קרקע נמוכים, הותירה המדינה את התושבים לחסדי השוק החופשי והפקירה אותם לגורלם. המלחמה הוכיחה שהסטטיסטיקה הזו מתורגמת ישירות לאובדן חיים. כמשרד הפועל מזה שלושה עשורים בייצוג רשויות מקומיות, מנהלות, יזמים ובעלי דירות, איננו זקוקים לנתונים יבשים כדי להבין את גודל השעה. הניסיון המצטבר שלנו מאפשר לנו לראות את התמונה המלאה ולהבין מה נדרש מול הרגולטור. היינו בין הבודדים שקידמו ואכלסו בפועל פרויקטים מורכבים של פינוי-בינוי בצפון, כמו פרויקט כצנלסון בחיפה שהפך לאבן דרך. הוכחנו שעם תכנון נכון ודיאלוג משותף, דיירים מקבלים בפרק זמן קצר לא רק דירה משודרגת, אלא בראש ובראשונה שכבת מיגון מצילת חיים ההופכת אותם לקהילה חסינה.

לא עוד חזית יפה אלא חוסן קהילתי
מלחמות מלמדות אותנו מחדש את תפקיד הבניין בעיר. עבור תושבי הצפון וחיפה, שחווים את הפיכת עירם לעיר חזית, התחדשות עירונית היא צורך קיומי ,עכשיו ומיד. איננו מתכננים עוד קומה או חזית יפה; אנחנו מתכננים חוסן קהילתי ותשתיתי. אך מול הצורך הזה ניצבת חומת הבירוקרטיה. על המדינה לשנות דיסקט: להנהיג מסלולי בזק למתחמי חוסן, לתעדף פרויקטים סמוך למוסדות ציבור, ולהפוך את תקני המיגון המחמירים ופירי המילוט לסטנדרט בסיסי ומחייב, ולא ל"בונוס" יזמי. ההיסטוריה מלמדת שמשברים גדולים הם זרז לעיצוב מחדש של המרחב העירוני. עלינו לנצל את האסון כדי לתקן כשלים של דורות. הממ"ד הוא כבר לא רק פתרון הנדסי; הוא אידיאולוגיה של אחריות חברתית. זו האמירה הערכית שלנו כמדינה: ערך החיים שווה לכל אזרח, ללא קשר למיקומו הגיאוגרפי או למעמדו.

אם נשכיל להסיט את כלל הבנייה בישראל פנימה אל תוך הערים ולהפוך את המרחב המוגן לכלי לבניית חברה חזקה, נצליח לא רק לספק מענה לביקושי הדיור, אלא בראש ובראשונה להציל חיים ולהבטיח את עתידנו כאן.

*הכותב, דר' עו"ד אילן שרקון, הינו מייסד ויו״ר פירמת עורכי הדין שרקון, בן עמי, אשר ושות׳

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן