הוועדה המחוזית דחתה בקשה של בעלי נכס בגבעתיים להרוס מבנה ולהקים במקומו בניין מגורים. הסיבה: על המתחם בו נמצא הנכס מקדמת העירייה תכנית התחדשות עירונית, ולכן הוצאה הודעה המקפיאה הוצאת היתרים לפי סעיף 78. בית המשפט המחוזי דחה את עתירת בעלי הנכס
השימוש בסעיפים 77-78 לחוק התכנון והבנייה, במטרה להגביל ניצול זכויות בנייה מתוך כוונה לקדם התחדשות עירונית, הוא ראוי מכיוון שמטרתו להשיג תכלית ראויה. כך קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב, שדחה עתירה שהגישה חברת הבנייה קרן ק.ר. נדל"ן נגד ועדת העררים של המועצה הארצית, הועדה המחוזית תל אביב, הוועדה המקומית גבעתיים והרשות הממשלתית להתחדשות עירונית. בית המשפט העליון מחק השבוע (ד') ערעור שהגישה החברה נגד פסק הדין, ובכך נותרה הפסיקה בתוקף.
לפני חמש שנים, החלה עיריית גבעתיים והרשות להתחדשות עירונית לקדם תכנית מתאר להתחדשות עירונית ברובע צפון-מערב של העיר. התכנית שקידמה העירייה מיועדת לחלק את המתחם עליו היא חלה לתת מתחמים. התכנית כוללת, בין השאר, פינוי ובינוי אינטנסיביים תוך הריסה של מבנים בצפיפות נמוכה. כחלק מההליכים, בחודש יולי 2017, פנתה הוועדה המקומית בגבעתיים לוועדה המחוזית, בבקשה הודעה על הכנת תכנית מתאר ולקבוע תנאים להוצאת היתרי בנייה במהלך הכנתה, לפי סעיפים 77 ו-78 לחוק התכנון והבניה.
במקביל, רכשה חברת קרן ק.ר. נדל"ן מקרקעין ברחוב אחדות העבודה בעיר, הנכלל בתחום התכנית. הנכס שנרכש היה מבנה חד קומתי, ולאחר הרכישה הגישה החברה יחד עם בעלי זכויות נוספים בנכס, בקשה להיתר בנייה להריסת הבית הבנוי בחלקה ולהקמת בניין מגורים חדש בן 25 יח"ד, ב-5 קומות, וזאת על בסיס התכנית התקפה לאזור, שפורסמה עוד בשנת 2000.
שלושה חודשים מאוחר יותר, בחודש אוקטובר, החליטה הוועדה המחוזית החלטה, בתוקף סמכותה לפי סעיף 78 לחוק, לפרסם הודעה בדבר הכנתה של תכנית צפון מערב. בעקבות ההודעה הוקפאה למעשה הוצאה של היתרי בנייה חדשים, למעט במקרים של חיזוק מבנים קיימים, הנגשה ובטיחות בלבד. במהלך שנת 2018 דחתה הוועדה המחוזית את הבקשה של החברה לקבלת היתר בנייה. העותרים – החברה ובעלי הזכויות בנכס, ערערו על ההחלטה בפני ועדת הערר, אך זו קבעה כי הבקשה להיתר עלולה להביא לשינוי במצב הפיזי של הקרקע באופן שעלול לסכל את התכנית שבהכנה, שכן המקרקעין שעליו נמצא המבנה מיועדים על-פי התכנון המתגבש להיות מצורפים לשטח המיועד למבני ציבור.
לאחר שערר נוסף שלהם נדחה וכך גם בקשתם להחריג את השטח שלהם מהנחיות סעיף 78, הגישו העותרים את העתירה לבית המשפט המחוזי. לטענתם, לאור הפגיעה הקשה בזכותם להוצאת היתר בניה המבוסס על תכניות תקפות, השימוש בסעיף 78 לחוק צריך להיעשות בזהירות רבה ביותר, ורק לאחר שהוצג רעיון תכנוני ראשוני בעל תוכן וצורך תכנוני מבוסס. עוד נטען בעתירה כי הוועדה המחוזית לא בחנה את אופן קידומה של התכנית, לא נערך כל דיון בנושא ולא נקבעו לוחות זמנים מחייבים לקידום התכנית. עוד נטען בעתירה כי ועדת הערר התעלמה לחלוטין משיקולים התומכים בהחרגת הבקשה להיתר בנייה ולא ערכה איזון בין האינטרסים השונים.
המשיבות – ועדת הערר, הוועדה המחוזית והוועדה המקומית, טענו כי העתירה תוקפת החלטות תכנוניות ולפיכך היקף התערבותו של בית המשפט לעניינים מנהליים הוא צר ומצומצם מכיוון שהוא איננו טריבונל תכנוני עליון. עוד טענו המשיבות כי מוסדות התכנון נתנו דעתם לפגיעה הנגרמת כתוצאה מקביעת התנאים המגבילים. עם זאת, נטען, מדובר בפגיעה אינהרנטית לכל החלטה מכוח סעיף 78 לחוק, המיועדת למנוע פגיעה גדולה עוד יותר העלולה להיגרם לציבור רחב יותר בשל סיכול התכנית המתהווה. "סיכול התכנון המתהווה יפגע בציבור רחב המשווע להתחדשות עירונית בשכונת מגוריו בצפון מערב גבעתיים – אחת הערים הצפופות ביותר בישראל. כל זאת מעבר לפגיעה הפרטנית במקרקעין, שתסכל את האפשרות להרחיב את בית הספר הסמוך כמתוכנן ותמנע מתן מענה של כיתות לימוד – משאב ציבורי נדרש וחיוני בעיר גבעתיים", נכתב.
השופט חגי ברנר דחה לפני שנתיים בפסק דינו את העתירה. בפסיקה הוא כותב כי "עניינו של סעיף 78 לחוק הוא הסדרת מצב בו חלות על מקרקעין שתי תכניות: הראשונה – התכנית התקפה בפועל, והשנייה – התכנית המוצעת, אשר עתידה לבוא תחת התכנית התקפה. סעיף 78 לחוק מאפשר לקבוע תנאים מגבילים למתן היתרים אשר עלולים לפגוע במימושה של התכנית העתידית. זאת, כדי להגן על התכנית המוצעת מפני סיכול אפשרי שלה עוד לפני שבאה לעולם". השופט הוסיף כי "סעיפים 77 ו-78 לחוק מאפשרים להגביל את ניצול זכויות הבניה, וזאת לשם הוצאתו אל הפועל של רעיון תכנוני אשר יבשיל בבוא היום לכדי תכנית של ממש", וציין כי "בענייננו, ביסודה של קביעת התנאים עומדת תכלית ראויה ביותר – רצון להוציא אל הפועל תכנית להתחדשות עירונית של אזור צפון-מערב העיר גבעתיים". השופט, כאמור, דחה את העתירה והטיל על העותרים הוצאות משפט בסך 28,000 שקל.
העותרים ערערו על הפסיקה לבית המשפט העליון, אך בימים האחרונים חזרו בהם וביקשו למשוך את הערעור. הרשמת קרן אזולאי קבעה השבוע כי מכיוון שלא התנהל דיון בערעור, הוא יימחק ללא הוצאות משפט.
מי יהיו 70 המשפיעים לשנת 2023?
לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן
