בית המשפט מתח ביקורת על מועצה אזורית עמק הירדן וקיבוץ האון, ודחה את העתירה שהוגשה נגד מכרזי רמ"י
"לא מצאתי עילה המצדיקה התערבות בית המשפט בשיקול דעתה של רמ"י בהחליטה לשווק את המגרשים במכרזים פומביים למרבה במחיר, ולא מצאתי כי במכרזים עצמם נפלו פגמים מהותיים המצדיקים פסילתם", כך פסק שופט בית המשפט המחוזי, ערפאת טאהא, שדחה את עתירתם של קיבוץ האון והמועצה האזורית עמק הירדן נגד רשות מקרקעי ישראל, על רקע פרשת שיווק הקרקעות של קיבוץ האון כזכור, ברקע לעתירה עמדה התנגדות המועצה לשיווק המגרשים לכל המרבה במחיר, בטענה כי הדבר יפגע בצביון הקיבוצי והקהילתי ויהפוך אותו ליישוב "רפאים" או לכפר נופש לעשירי ישראל.
בניגוד לעמדה זו, באוגוסט השנה הוחלט ברמ"י לצאת לשיווק 248 מגרשים במכרז פומבי ונפתח מאבק מתוקשר נפתח בין רמ"י למועצה, שהגיע כאמור לפתחו של בית המשפט. במקביל, רמ"י ערכה שינויים במרכז וקבעה כי 127 מגרשים ישווקו לחיילי מילואים מחוסרי דיור ולנכי צה"ל וכוחות הביטחון. בהמשך נערך שינוי נוסף במרכז, ונקבע כי 245 מגרשים ישווקו לפי חלוקה חדשה – 120 מגרשים לכלל הציבור למרבה במחיר, 99 לחיילי מילואים ו-25 לנכי צה"ל וכוחות הביטחון. בחודש ספטמבר פרסמה רמ"י שני מכרזים חדשים בהתאם להחלטות.
במועצה ובקיבוץ טענו בעתירתם כי פרסום המכרזים מנוגד להסכמות ולהסכמים שנחתמו לפני 12 שנה מול רמ"י, וכן כי מדובר בניסיון לטרפד את הקמת היישוב על רקע יריבות אישית בין ראש המועצה למנכ"ל רמ"י. עוד נטען כי השיקול הכלכלי – כספי הוא זה שהוביל את רמ"י לפרסם את המכרזים לכל המרבה במחיר וכי מדובר בשיקול פסול וחסר תום לב. העותרים טענו לפגמים נוספים במכרז. מנגד, רמ"י טענה כי יש לדחות את העתירה מחמת השינוי שכן ההחלטה לשווק את המגרשים פורסמה בשנת 2021. עוד היא טענה כי נקודת המוצא בהקצאת נכסי מדינה היא מתן גישה לכל אדם באופן שווה ועל בסיס כללי תחרות אחידים. "במקרה דנן, כך נטען, רמ"י בחנה את המקרה באופן יסודי, והכריעה לאחר שקילה ובחינה
כי המקרקעין הם בעלי מאפיינים ייחודיים – על שפת הכנרת – וכי בהתחשב בכך ובמכלול הנסיבות, יש לשווקם בדרך של מכרז פומבי", כך עולה מפסק הדין.
רמ"י דחתה גם שורה של טענות נגד הפרת הסכמים, וטענה עוד כי אין פסול בשיקול כלכלי במכרז, שכן היא משלמת מיליוני שקלים לכיסוי חובות האגודה. באשר לטענה כי היישוב יהפוך לכפר נופש לעשירי ישראל, הפנתה רמ"י להוראות בפקודת האגודות השיתופיות המחייבות כל מציע לקבל אישורה של וועדת קבלה, אשר יכולה לדחות בקשתו של מציע אם אין לו כוונה לקבוע את מרכז חייו ביישוב הקהילתי וכן, להוראת המכרז שמחייבת חובת מגורים במקום למשך 7 שנים.
כאמור, השופט דחה את העתירה, וקבע כי: "העותרים ידעו שנים לפני פתיחת המכרזים על תנאי המכרזים ועל ההחלטה לשווק את המגרשים במכרז פומבי למרבה במחיר. אף על פי כן, העותרים לא נקפו אצבע במשך שנים, לא תקפו את החלטת רמ"י מיום 12.5.2021 ולא תקפו את תנאי המכרז ועשו כן רק לאחר שהמכרזים נפתחו להגשה. אין בעתירה הסבר כלשהו, לא כל שכן הסבר מניח את הדעת, מדוע העותרים לא פעלו אז לתקוף את ההחלטה".
עוד הוא כתב: "טענת העותרים כי פרסום המכרזים לשיווק המגרשים למרבה במחיר מהווה הפרה של הסכם האון משנת 2012 משוללת כל יסוד".
השופט מתח ביקורת על המועצה, וקבע כי היא לא עמדה בסיכום לפיו היא תעביר מסמך מפורט בדבר אופיו של היישוב החדש, לבחינת רמ"י: "מסמך מפורט כפי שנדרש לא הועבר על ידי המועצה ורק בחלוף 7 שנים שלחה המועצה האזורית מכתב לרמ"י, שבו נטען כי 'מקום מרכזי בבניית גרעין…שיוכל לבסס יישוב חדש על בסיס היישוב הקיים, שמור לבני עמק יזרעאל, בתוכם גם בני קיבוץ האון…'".
באשר לטענות על מניעים אישיים, השופט קבע כי: "אין בסיס לטענות העותרים, כי פרסום המכרזים לשיווק המגרשים למרבה במחיר נעשה משיקולים זרים, בשל יריבות אישית בין מנכ"ל רמ"י החדש ובין ראש המועצה האזורית ואין כל בסיס לטענה כי החלטה זו התקבלה מבלי שהיא שיתפה את המועצה בעניין. התמונה העולה מתיאור השתלשלות האירועים היא שרמ"י הייתה קשובה לדרישת המועצה ולשיקולים שעמדו בבסיסה, ולקחה את עמדת המועצה וקיבוץ באון בין כלל השיקולים שהיה עליה לשקול".
סוף דבר, השופט קבע כי אין דאגה אמיתית לציבור מצד המועצה בפרשה האמורה: "עוד מצאתי כי המניע העומד בבסיס העתירה הוא רצונם של העותרים לכפות על רמ"י לשווק את המגרשים לתושבי המועצה האזורית עמק הירדן ולילדי חברי הקיבוץ המבקשים לחזור ולהתגורר בקיבוץ ולא דאגה אמתית לציבור. נדמה כי אילו רמ"י הייתה מקבלת את בקשת העותרים והייתה מחליטה לשווק את כלל המגרשים לתושבי המועצה בלבד, ייתכן שבית המשפט היה רואה כי דבק בהחלטה כזו חוסר סבירות קיצוני המחייב את ביטולה. כאמור, לא מצאתי ממש ביתר הטענות שהעלו העותרים בדבר קיומם של פגמים במכרזים".
לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן
