הסכסוך על החניה בפרויקט תמ"א 38 הסתיים בהוצאות חסרות תקדים של חצי מיליון שקל
דיירת שהשתלטה על החניה של שכניה וגררה למשפט את יתר הדיירים, תשלם הוצאות אסטרונומיות: "ניהלה הליך סרק"
דיירת שהשתלטה על החניה של שכניה וגררה למשפט את יתר הדיירים, תשלם הוצאות אסטרונומיות: "ניהלה הליך סרק"
סכסוך דיירים בפרויקט תמ"א 38 סביב מקום חניה הסתיים בהוצאות משפט חסרות תקדים: בית המשפט המחוזי בתל אביב הטיל הוצאות בהיקף של מעל חצי מיליון שקל על דיירת שהשתלטה על חניה של דיירים אחרים והורה לה להשיב את החניה לבעליה. בפסק הדין נמתחה ביקורת נוקבת על הדיירת, ונקבע כי ניהלה הליך סרק נגד התובעים, וגררה ללא הצדקה את יתר הדיירים למשפט. בתגובה מסר בה כוחה של הנתבעת: "מדובר בפסק דין חד צדדי, נערער".
פסק הדין ניתן בתביעה שהגישו בני זוג שרכשו לפני 12 שנים דירה עם חניה בפרויקט תמ"א 38 ברמת השרון. עקב טעות רשם היזם את חניית התובעים על שם השכנה שנתבעה, ואת חניית השכנה, הנתפסת כחנייה מוצלחת פחות – על שם התובעים. במשך מספר שנים השתמשו התובעים בחניה של שכנתם, מבלי לדעת כי בוצעה טעות ברישום. לאחר שעלו על הטעות, הם דרשו משכנתם לתקן את הרישום, ואף ניסו להשתמש בחניה הרשמית שלהם.
מפסק הדין עולה כי הדיירת הנתבעת סירבה לתקן את הטעות, והודיעה כי החניה שייכת לה, ואף פנתה למשטרה על מנת שזו תפעל נגד התובעים בגין "הסגת גבול". וכך, לאחר שנים שבהן נמנע מהתובעים להשתמש בחניה שלהם, הם הגישו תביעה בבית המשפט המחוזי בתל אביב נגד שכנתם – וזו החליטה להגיש תביעת צד שלישי נגד כלל הדיירים בבניין, וכך נמשכו ההליכים במשך יותר מארבע וחצי שנים.
התובעים טענו בתביעה שהגישו כי בניכוס החניה לעצמה, שכנתם פעלה בחוסר תום לב ותוך הפרה של הזכויות הקנייניות שלהם, כמו גם ביצעה עוולות נזיקיות. עוד טענו התובעים כי השכנה הגישה נגדם תלונה כוזבת למשטרת ישראל בגין השימוש שעשו בחניה. הנתבעת מצדה, השיבה כי היא אינה צד להסכם המכר שבין התובעים לחברה ואין לה ידיעה בכל הנוגע להסכמות הצדדים. עם זאת, טענה, התחייבויות החברה לתובעים אינן תקפות מקום שהן נוגדות התחייבויות קודמות של החברה כלפיה במסגרת הסכם התמ"א.
זאת ועוד, היא הגישה כאמור הודעת צד ג' כנגד החברה היזמית ובעליה וכלל דיירי הבניין. בתביעת צד ג' נטען כי החברה הפרה את הסכם התמ"א הפרה יסודית, מכיוון שהדיירים המקוריים אמורים לקבל חניות ראשונים ולא במכפילי חניה.
השופטת טל לוי-מיכאלי, קבעה כי: "על זכאותם של התובעים להירשם כבעלי החניה העליונה אותה רכשו כדין ובה חנו במשך שנים רבות לא נמצא חולק אמיתי. קשה היה לזהות מהותית, גם מצד הנתבעת, התנגדות של ממש לעתירתם". עוד ציינה השופטת כי השכנה הנתבעת "לא ביקשה להתמודד עם תביעתם, אלא בעיקר ראתה בתביעת התובעים כקרדום לחפור בו להגשת תביעה משלה, שתכליתה העיקרית להביא לכך שתוקצה לה חניה על הקרקע (ולא במכפיל)".
עוד קבעה השופטת כי: "הראיות מלמדות כי רישום התובעים בחניה התחתונה נבע רק מחמת שגגה (טעות קולמוס) בעת הרישום. לא ניתן להצביע על כל סיבה אחרת לכך לפער בין מצב הדברים בשטח לבין הרישום הסופי". לפיכך, השופטת הורתה על תיקון הטעות.
מנגד, בכל הנוגע לתביעת צד ג' – השופטת החליטה על דחייתה. מפסק הדין עולה כי עוד במהלך קידום פרויקט ההתחדשות, סירבה הדיירת הנתבעת לחתום על ההסכם, דבר שהוביל להליכים משפטיים שהגיעו עד לבית המשפט העליון, והסתיימו בהפסד הדיירת הנתבעת שחויבה לחתום על ההסכם.
השופטת ציינה כי במסגרת ההליכים המשפטיים הללו חתמו הצדדים, ביניהם הנתבעת, על הסכם פשרה, שקיבל תוקף של פסק דין, שבו התחייבו לוותר על מחלוקות, טענות, דרישות ותביעות בכל הנוגע לפרויקט התמ"א. מכיוון שכך, קבעה השופטת, תביעת צד ג' שהגישה הנתבעת, עומדת בניגוד להסכם הפשרה בו נקשרה. השופטת קבעה, איפוא, כי הדיירת העלתה טענות כנגד הסכם התמ"א, דבר אותו היא מנועה מלעשות נוכח כתב הוויתור אשר קיבל תוקף של פסק דין.
נוכח הדברים הללו, השופטת החליטה לקבל במלואה את התביעה הראשית של בני הזוג, וקבעה כי הם בעלי הזכויות בחניה שרכשו. מנגד, תביעת צד ג' של השכנה נדחתה במלואה.
באשר להוצאות, השופטת החליטה להטיל הוצאות כבדות במיוחד. השופטת ציינה כי התביעה הראשית, של בני הזוג, הייתה מוצדקת. "לולא התנגדות הסרק ניתן היה להימנע מעצם הגשתה ולעתור בהסכמה לתיקון הרישום", נקבע. ובאשר לתביעת צד ג', השופטת קבעה כי לא היה מקום להגישה. "התובעים, כמו גם הצדדים הנוספים להליך נדרשו לנהל הליכים ממושכים שנמשכו זמן רב. לשכנה ניתנו הזדמנויות רבות לחזור בה מטענותיה אולם היא עמדה על ניהולו של הליך עד תום. בנסיבות אלו היא זו שצריכה לשאת בהוצאות הצדדים כולם".
לפיכך, השופטת קבעה כי הנתבעת תשלם את הוצאות התובעים ושכר טרחת עורכי דינם, בסך 200,000 שקל, 50,000 שקל עבור הוצאות החברה, 75,000 שקל עבור הוצאות רוב השכנים שנתבעו בהליך צד ג', ו-200,000 שקל עבור הוצאות בני זוג נוספים שנתבען בהליך צד ג' ויוצגו בנפרד – ובסך הכל, 525,000 שקל.
בתגובה מסר בא כוחה של הנתבעת, עו"ד מיכאל פטרמן: "בכוונת מרשתי לערער על פסק הדין. פסק הדין חד צדדי, נעדר התייחסות לטענות מרכזיות שלנו וחסר מענה ממשי לטיעונים חשובים. מעבר לכך, ההוצאות הן בסכום מופרך לחלוטין ולא פרופורציולי בעליל, שכן ההיקף של ההליך היה מאוד מצומצם ביחס לתיקים בבתי המשפט בכלל ובבית המשפט המחוזי בפרט. התקיימו בסך הכל 3 דיוני קדם משפט ודיון הוכחות אחד בודד. לא היו עדים מומחים. מדובר בסכסוך חניה, רק בשאלה האם תינתן חניה רגילה או במכפיל חניה (אין מחלוקת על עצם הזכאות לחניה). במשך כמעט כל ההליך, החברה היזמית העמידה הגנה ונלחמה נגד התובעים. המחלוקת ביניהם הייתה נושא מרכזי בתיק ורק בסוף הם הגיעו לפשרה (על חשבונה של מרשתי). החברה היזמית גרמה לתיק להתארך ולהסתבך אך הלקוחה שלי משלמת הוצאות משפט גם לאלו וגם לאלו".
לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן
מכירים מישהו שצריך לקרוא את הפוסט? שתפו אותו. ?