לקחי המלחמה אמורים להיות תמרור אזהרה אדום מהבהב לקראת המלחמה הבאה ולקראת רעידת אדמה // דעה
העובדה שעדיין בכ-70 אחוזים מכ-2.8 מיליון דירות הקיימות כיום במדינת ישראל עדיין אין ממ"ד הינה לטעמי בבחינת מחדל לאומי. זה אומר, לפרוטוקול, שכ-7 מיליון מתוך 10 מיליון אזרחי מדינת ישראל אינם מוגנים באופן מתקבל על הדעת בפני התקפת טילים.
יתרה מכך: גם חלק גדול מאותם 30 אחוזים שאין להם ממ"ד ביתי, אין להם כלל מקלט נגיש במרחק הליכה סביר בעת אזעקה, שלא לדבר על רעידת אדמה גדולה שתתרחש תוך שניות.
יתרה מכך: אם נפלח את אוכלוסיית ישראל, נמצא כי ככל שמדובר במגזרים חלשים יותר סוציו-אקונומית, כך הם סטטיסטית מוגנים פחות בפני התקפת טילים או רעידת אדמה. זה נכון, למשל, לגבי תושבי הפריפריה, קל וחומר תושבי הגליל ועוטף עזה שרובם הגדול הפכו לאחרונה לפליטים בארצם. אולם זה נכון לא פחות גם לגבי אוכלוסיות מצוקה המרוכזות ברובן הגדול בערים הגדולות, במיקומים דוגמת דרום תל אביב ויפו, ערי הלווין של גוש דן, ירושלים מטרופולין חיפה.
מחד גיסא אין ספק שההחלטה על ממ"דים בכל דירה חדשה שקודמה בעקבות מלחמת המפרץ ב-1991, ונכנסה לתוקף הלכה למעשה ב-1994, הייתה נכונה שלא לומר מתבקשת. מאידך גיסא העובדה שהחלטה זו מתייחסת אך ורק לבניינים חדשים, שעה שרוב רובם של הבניינים הוותיקים, הינם ללא מיגון, הפכה לעקב אכילס. אין זה סוד שההתחדשות העירונית, הן פינוי בינוי והן תמ"א 38 התנהלו בעצלתיים במרוצת 30 השנה שחלפו מאז. הסיבות לכך מורכבות וידועות לכל, חלקן נובעות מהליכים סיזיפיים של ביורוקרטיה ומתן היתרים, חלקן בשל חוסר כדאיות ככלכליות, חלקן בשל העדר מתן עדיפות.
אמנם היו במהלך אותם שלושה עשורים מספר דוגמאות יוצאות דופן, דוגמת עירית ירושלים שהחליטה לפני שנים אחדות על "מסלול ירוק" ליזמים ודיירים בשיכונים הוותיקים ועוד מספר ערים שהלכו לאחרונה על המודלים יצירתיים דוגמת של "התחדשות בניינית", אולם אלה רק דוגמאות חיוביות יוצאות דופן בודדות. המלחמה המתמשכת הבליטה ללא ספק את החשיבות הקריטית של האצת הליכי ההתחדשות העירונית, קל וחומר של אחוז הבניינים והדירות המצוידים בממ"דים. אין גם ספק שאם, חלילה, תתרחש עלינו רעידת אדמה גדולה, הנזק בנפש וברכוש יהיה חסר תקדים.
לקחי המלחמה אמורים להיות תמרור אזהרה אדום מהבהב לקראת המלחמה הבאה ולקראת רעידת אדמה גדולה המתרחשת אצלנו מידי 100 שנה כשהאחרונה שבהן התרחשה בישראל ב-1927, לפני 97 שנה. כל אלה מחייבים את הממשלה, ומקבלי ההחלטות בכלל, להכניס בחקיקה ו/או הוראת שעה חוקים ותקנות שיאיצו את הליכי ההתחדשות העירונית ולהביא למצב שתוך עשור בלבד, יהיה הרוב המכריע של הדירות במדינת ישראל מצויד בממ"דים. לשם כך יהיה צורך להקציב סכומים נכבדים ביותר, הן לרשויות המקומיות והן ליזמים, זאת על מנת שראשית, יהיה תמריץ למהלכים אלה, ושנית, שבד בבד לתמריצים, תהיה בסופו של דבר כדאיות כלכלית.
יתרה מכך: בד בבד לכל התמריצים, יש מקום לשקול גם את הרחבת הממ"דים הקיימים, כולל אפשרות שהייה ממושכת לכל בני המשפחה וכולל אפשרות לשרותים צמודים בתוך הממ"ד במורחב, זאת לאור התרחיש הריאלי של שהות ממושכת בת שעות רבות בתוך הממ"ד.
אין לי צל של ספק שמהלך שכזה, יהיה מחירו אשר יהיה, תהיה לו בסופו של דבר כדאיות כלכלית, הן במזעור הנזק בצפוי במקרה של מלחמה כוללת או רעידת אדמה והן בתמורה הלכה למעשה בעובדה שהביטחון הקולקטיבי של תושבי מדינת ישראל ימוקסם.
*כותבת המאמר צאלה רוזנבלום עמור היא מנכ"לית קבוצת מ.אביב
בידקו מי הם הטובים ביותר בהתחדשות העירונית בישראל
קורס מבוא להתחדשות עירונית – לפרטים ליחצו כאן
לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן
