הליך משפטי מעניין מתנהל בבית המשפט המחוזי בירושלים, במסגרתו מבקשים אב ובנו לחייב חברה יזמית המבצעת פרויקט תמא 38 לשלם להם סכום של מאות אלפי שקלים
בימים אלו מתנהל הליך משפטי מעניין בבית המשפט המחוזי בירושלים במסגרתו מבקשים אב ובנו לחייב חברה יזמית המבצעת פרויקט ברחוב נפתלי בעיר לשלם להם סכום של מאות אלפי שקלים. זהו סיפור המעשה: התובעים שביקשו להשקיע את כספם עשו זאת באמצעות העברת כספים לעסק של נתבע שניהל עסק מסוג "צ'יינג'". במסגרת עיסוקיו בתחום המרת הכספים, עסק אותו אדם גם בתחום ניכיון שיקים, הוא הבטיח לתובעים כי ישקיע את כספם כנגד היתר עסקה וכנגד שיקים.
פיגורים בתשלומים
לטענתם, בהתחלה הוא אכן שילם להם את הריבית ללא בעיה ועיכוב. אולם, בחלוף הזמן החלו פיגורים בתשלומים. בשלב כלשהו, הוא עזב את הארץ אך לפני כן הודיע לתובעים על זכותו יחד עם אדם נוסף בפרויקט תמא 38 ברחוב נפתלי בירושלים, שתמורתה לשותפות ברווחי הפרויקט בסך של 25 אחוזים. במסגרת הודעתו זו חתם הנתבע השני על מסמך ערבות פרויקט תמורת הלוואה, לפיה במידה ולא יושבו כספי התובעים עד לינואר 2016 הוא יעביר לידיהם את חלקם בפרויקט.
לאחר תקופה, הסביר הנתבע 1 לתובעים כי הוא הלווה כספים לחברה היזמית המבצעת את הפרויקט בשיעורים גבוהים וכנגדם הוא אמור לקבל שיעור ברווחי הפרויקט. במסגרת אותה שיחה הסכים הנתבע לחתום על הודעת משכון לטובת התובע בגין זכויותיו בפרויקט בשעבוד ראשון וספציפי. לטענת התובעים, מבירור שערכו פרויקט תמא 38 שמקדמת החברה, הפרויקט מצוי כבר בשלבים מתקדמים של בקשה להיתר. לטענת התובעים, ההלוואות שניתנו לנתבעים זרמו לגופים שונים, ולא הושבו אליהם ולפיכך התובעים זכאים להשבת הסכומים על פירותיהם מהנתבעים.
דרשו להפקיד 100 אלף שקל
החברה היזמית המבצעת את הפרויקט טענה בכתב ההגנה כי אין בכתב התביעה כל עובדה או טענה שיש בה להסביר מדוע יש לחייב אותה בסכום כלשהו. מנהלי החברה טענו כי לא ביצעו עסקה כלשהי עם התובעים, לא לוו מהם כספים ולא התחייבו כלפיהם במאומה. בדיון שהתקיים לאחרונה הם דרשו כי בית המשפט יחייב את התובעים להפקיד סכום של מאה אלף שקלים על מנת להבטיח את הוצאותיהם בהליך, משום שבמסגרת כתב התביעה לא צוינה כל עילה משפטית המוכרת בדין כנגדם וכי סיכויי התביעה אפסיים.
קיימת יריבות ישירה בין התובעים לבין הנתבעים
התובעים התנגדו לבקשה. לטענתם, מנהלי החברה היזמית הינם צד דרוש וחשוב להליך שכן הם לוו כספים משמעותיים מכספי התובעים והנתבעים 1 ו-2, המחו להם את זכויותיהם כבטוחה להחזר ההלוואה. דהיינו, קיימת יריבות ישירה בין התובעים לבין הנתבעים ובין מנהלי החברה, כך שסיכויי התביעה כנגדם אינם קלושים, קל וחומר אין מדובר במקרה זה בהליך סרק. אשר ליכולתם הכלכלית, טוענים התובעים, כי הינם תושבי ישראל ויכולים לנהל את תביעתם מבחינה הכלכלית וכן מבחינת תשלום הוצאות ככל שיפסקו נגדם. לראיה תשלום האגרה על ידם ללא כל צורך בבקשה לפטור.
אין בידי להיעתר לבקשה
בית המשפט שדן בסוגיה, החליט לדחות את בקשת מנהלי החברה היזמית וקבע בין היתר: "תכלית התקנה היא למנוע תביעות סרק ולהבטיח תשלום הוצאות של הנתבע, במיוחד כאשר נראה לבית המשפט כי סיכויי ההליך קלושים. מנגד, אין כוונת התקנה למנוע ולהגביל את הגישה לערכאות כך שיהיו בידי בעלי אמצעים בלבד. החלטות בית המשפט ברבות השנים התוו עקרונות כלליים לשימוש בתקנה זו. על כן, כאשר בית המשפט מכריע בסוגיה, עליו לאזן בין זכות הגישה לערכאות, זכות בעלת אופי חוקתי מהמעלה הראשונה, לבין החשש כי הנתבע ייצא נפסד במקרה שתידחה התביעה נגדו. שיקול הדעת הניתן לבית המשפט בהחלטה זו הינו רחב על בית המשפט לשקול את סיכויי ההליך, מורכבותו, שיהוי בהגשת התביעה, מיהם הצדדים המתדיינים, תום הלב, ופגיעה בזכות הקניין של התובע. על אף שניהול הליך משפטי טומן בחובו הוצאות שעל הצדדים לשאת, אין חובה בדין בהפקדת ערובה להבטחת ההוצאות. הגשת הליך לבית משפט בערכאה ראשונה אינה כרוכה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, אלא במקרים חריגים.
לאחר עיון בבקשה להפקדת ערובה ובתגובה, ולאחר שקילת האינטרסים השונים, הגעתי לכלל מסקנה כי אין בידי להיעתר לבקשה. לא ראיתי מקום לקבוע כי התביעה חסרת סיכוי כלשהו. מדובר בטענות שמעלים התובעים שדינן להתברר במהלך הדיון. מדובר בתובעים תושבי ישראל. לא הוכח כי הם נעדרי יכולת כלכלית או כי לא יוכלו לשלם לנתבעים הוצאות משפט במידה ואלה יועלו על התובעים".
השופט כרמי מוסק קבע כי מנהלי החברה היזמית ישלמו לתובעים שכר טרחת עו"ד והוצאות הבקשה בסך כולל של 2,000 שקל.
מי יהיו 70 המשפיעים לשנת 2023?
לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן
