הטעות של רמ"י

טעות ברישום מקרקעין לפני עשרות שנים, מנעה את קידומו של פרויקט תמ"א 38 בירושלים, עד אשר לאחרונה בית המשפט המחוזי בעיר העמיד דברים על דיוקם ואפשר לפרויקט להתקדם.

הסיפור הזה מתחיל אי שם בסוף שנות החמישים של המאה הקודמת, כאשר שלוש אחיות עולות מתימן התגוררו בשלוש דירות סמוכות בירושלים בבעלותה של חברת עמידר. במרוצת השנים, טרם הלכו לעולמן, הן ביצעו עסקה מול רשות מקרקעי ישראל  לרכישת הדירות אולם בדרך נעלמת הן נרשמו גם כבעלים של חלקה ענקית בת למעלה משלושה דונם עליה ניצב בית המגורים.

ייתכן כי הדבר כלל לא היה מתגלה, אולם לאחרונה ביקשו דיירי בנייני שיכון ציבורי, שאחד מהם בנוי, בחלקו, על החלקה האמורה, לקדם תכנית לפי תמ"א 38, ואז התברר להם כי החלקה כולה (לרבות אותו חלק מבניין השיכון הבנוי עליה –ר.ד), רשומה בבעלות יורשיהן של האחיות. משכך פנו דיירי השיכון בתביעה לבית המשפט המחוזי בירושלים ותבעו סעד הצהרתי לפיו "פעולת המכר לכאורה" של החלקה כולה ורישום הזכויות בה אינן תקפות ודינן להתבטל, וכי התובעים "זכאים להקצאת קרקע לבניין מגוריהם מתוך החלקה המדוברת, בגבולות קווי בניין כמקובל בבניינים אחרים". עוד התבקש בית המשפט להורות לרשות מקרקעי ישראל לממן הליך פרצלציה על מנת שניתן יהיה לקדם את התכנית לפי תמ"א 38.

התביעה הוגשה נגד רשות מקרקעי ישראל, החברות המשכנות ועיריית ירושלים. החברות המשכנות והעירייה נמחקו מן התביעה עוד בתחילת ההליכים בהיעדר עילה כלפיהן. בנוסף נתבעים יורשיהן של האחיות ובניו של אחד מהם, שרכשו את הזכויות מן היורשים. רשות מקרקעי ישראל מצדדת בתביעה וטוענת כי נפלה טעות בהתנהלותה, שהביאה לרישום שאינו משקף את הזכויות שנמכרו על ידה בפועל. זאת בעוד שהבעלים הרשומים הנוכחיים, טוענים כי הרישום בדין יסודו ומשקף את הממכר, וכי הסתמכו עליו בתום לב.

לאחר ששמעה את טענות הצדדים החליטה לאחרונה השופטת נאוה בן אור החליטה לקבל את התביעה. בפסק הדין היא קבעה: "נעלה מכל ספק, הרבה למעלה ממאזן ההסתברויות, כי עסקת המכר בין האחיות לבין רשות מקרקעי ישראל כללה אך ורק את מבנה המגורים שלהן, כי הרישום אינו משקף את הזכויות כפי שנרכשו והוא תולדה של טעות, וכי יורשיהן, ומי שבאו בנעליהם, היו מודעים לכך. מכאן שדין התביעה להתקבל".

השופטת ציינה כי מקור רישום עסקת המכר הינו בטעות וכי יורשי האחיות היו מודעים לטעות זו וכך גם הבעלים הנוכחיים של השטח שרכשו אותו מידיהם: "הבעלים הנוכחיים ידעו כי הם רוכשים מבנה מגורים הניצב על שטח בייעוד שצ"פ וכי הם יתקשו עד מאוד להביא לשינוי הייעוד. ניסיונם למנף את הטעות על מנת להביא לשינוי הייעוד, אינו יכול לעמוד למכשול בדרכם של התובעים לממש את זכויותיהם שלהם".

השופטת אף מתחה ביקורת חריפה על התנהלות רשות מקרקעי ישראל לאורך השנים: "יש להוסיף ולהעיר על הרשלנות שאפיינה את החתימה על שטרי המכר ועל האישור הנלווה אליהם, כמו גם על אוזלת ידם של הגורמים הרלוונטיים, שבמשך שנים, מלבד התכתבויות וישיבות פנימיות, לא נקטו הליך לשם תיקון הטעות. היה על גורמים אלה לעשות לתיקון, גם אם חששו שמא הרוכשים הסתמכו על המרשם בתום לב. גם לו כך היה משיכת כתפיים והימנעות מתיקון המעוות, תוך פגיעה בזכויותיהם של התובעים, אינם בגדר פתרון המצופה מרשות ציבורית".

בסופו של דבר העניקה השופטת סעד הצהרתי לפיו רישום הזכויות על שם הבעלים הנוכחיים אינו תואם את עסקת המכר שנעשתה בשעתו בין האחיות לבין הרשות ולפיכך, יימחק הרישום. לנוכח טעותה, רשות מקרקעי ישראל תישא בעלות הליך הפרצלציה של החלקה, על מנת שהזכויות בה יירשמו בהתאם לעסקת המכר.

הרשות חויבה בהוצאות משפט בסך כולל של 30,000 שקלים בעוד שבעלי השטח על פי הרישום כיום, חויבו בהוצאות משפט בסכום כולל של 50,000 שקלים.

מי יהיו 70 המשפיעים לשנת 2023?

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן

תגיות: