כופר חנייה | עו"ד אושרי שלוש // צילום: קמיליה

המדריך המלא לכופר חנייה

מי נהנה מכופר חנייה, כיצד הוא מיושם בפועל, האם ניתן לקבל החזר במידה והחניון לא הוקם ואיזה תקדים נקבע לאחרונה בנושא? כל התשובות במדריך המלא לכופר חנייה

מגדילים 04.06.2019

עו"ד אושרי שלוש // צילום: קמיליה

בשנים האחרונות רשויות מקומיות עושות שימוש מוגבר בדרישה בתשלום מס "כופר חנייה" באותם מקומות בהם הקבלן לא יכול לספק מקומות חנייה בבניין מגורים אותו בנה או שיפץ או הוסיף במקום יחידות הדיור.

ככלל על מנת לפתור את סוגיית החניה, כל אדם המבקש היתר בנייה, בין אם הוא אדם פרטי המבקש להרחיב דירת מגורים ובין אם הוא יזם או קבלן המתכנן פרויקט בנייה חדש, עליו לעבור את רף הדרישות של הרשות המקומית, ובין היתר, לדאוג לפתרון הפיזי של החניה במגרש, בהתאם לתקן המתייחס לסוג השימוש בנכס.

תקנות התכנון והבנייה (התקנת מקומות חניה), התשמ"ג-1983 קובעות כי אישורו של היתר בנייה יחייב התקנת מקומות חנייה בתחום המגרש בו מנוצלות זכויות הבנייה, לרבות אפשרות לכניסה ויציאה עבור כלי הרכב. אולם, ישנו חריג להוראה זו – תשלום עבור קרן החנייה.

מי נהנה מתשלום מס כופר חנייה?


כספי מס כופר חנייה עוברים לקופת הרשות המקומית.

קבלן המבקש היתר בניה מהרשות המקומית לצורך בניה, או שיפוץ, או הוספת יחידות דיור, או תמ"א 38, או כל הקמת פרויקט, נדרש ליתן פתרונות חניה, באמצעות מגרש חניה או מתן תשלום עבור חניון ציבורי באזור הבניה.

הוועדה המקומית מוסמכת על פי חריג לפטור את הקבלן המבקש היתר בניה מהקמת החניון בתנאי שישלם עבור תחליף לחניון ציבורי, ולכן תשלום זה נקרא "כופר החנייה". משמע, כאשר אין לקבלן אפשרות לבנות מקומות חניה במתחם בו הוא בונה, הוא ישלם לעירייה תשלום נפרד מהארנונה, שנועד לממן הקמת חניות בחניון ציבורי באזור קרוב לאזור הבניה.

תשלום הכופר נקבע על ידי שמאי מקרקעין, מטעם הרשות המקומית בהתאם לגודל, סוג ומיקום המבנה, והרשות המקומית תתנה את מתן היתר הבניה בהעברת כספי כופר החנייה.

כיצד זה פועל?


בתקנות נקבע כי מרגע בו גובה הרשות את כספי הכופר מהקבלן, עליה להקים את החניון הציבורי בתוך 10 שנים ממועד הגשת הבקשה למתן היתר הבניה וזאת במרחק שלא יעלה על 350 מ' ממקום הבניה או ברדיוס העירייה מפעילה חניונים ציבוריים.

ישנן ערים בארץ, בהן כאשר מבוקש מהן היתר הבניה ומבקש ההיתר אינו יכול לעמוד בדרישת בניית החניון, יכול הוא לשלם בנוסף כופר החנייה עבור שימוש בחניות הציבוריות אשר קיימות כבר מבעוד מועד, באמצעות הוספת מקומות חנייה בחניון הציבורי הקרוב למתחם הבניה.

החניון הציבורי לא נבנה. האם ניתן לקבל חזרה תשלום כופר החנייה?


האפשרות הרציונלית ביותר תהא, השבת הכספים ששולמו עבור כופר החנייה (תשלום כספים לבניית חניון ציבורי או הוספת חניות לחניון ציבורי קיים). אפוא יוצא שלמרות שהקבלן העביר את תשלום מס כופר החנייה, הוא לא זכה להסדיר מקומות החנייה עבור הדיירים שלו, או שהמרחק בין מקומות החנייה מהמקום בו בנה עולה על 500 מ'. מקרה כזה יוביל לפגיעה בקבלנים ששילמו את דמי הכופר. בעניין זה קובעות התקנות כי ניתן לבקש את השבת מס כופר חנייה ואף ריבית והצמדה באמצעות שליחת מכתב בקשה להחזר כספי הכופר לעירייה משום שהחוזה לא קוים מצידה. במקרים רבים העירייה מסרבת בטענה שנעשה שימוש בדמי הכופר לצורך חניון במרחק מסוים או מסיבות אחות, ובעקבות כך מגיעים סכסוכים אלה לבתי המשפט כתביעות השבה.

לאחרונה נדונה בבית משפט השלום (נבו, ת"א 37271-06-15 ד.ס.ו.ר.- חברה לבניין ולהשקעות בע"מ נ' עיריית אשקלון ואח' בפני כב' השופט עידו כפכפי) תביעה השבת כספי כופר החנייה כנגד עיריית אשקלון ששולם במסגרת בקשה להיתר בניה, מן הטעם שהרשות לא מילאה את חלקה ולא בנתה חניות כאמור. טענת התובעת הייתה כי היא בנתה בניין מסחרי ושילמה בראשית שנת 2003 כופר חניה בסכום של מעל ל-300,000 ש"ח עבור 20 מקומות חניה, שלא נצא להם מקום בתחום המגרש.

כעבור 10 שנים ביקשה התובעת מן הנתבעת החזר בגין תשלום כופר החנייה וזאת מאחר שלא קיימה העירייה את החוזה מצידה, בכך שלא בנתה 20 מקומות חניה עבור התובעת וזאת על אף שלקחה את כספה. בנוסף טענה התובעת, כי החניון הסמוך לא מספק מענה לצורכי הבניינים בסביבה, וכל אלה יחדיו מנוגדים לתקנות ולחוזה. כאשר פנתה התובעת לנתבעת בבקשה להחזר דמי כופר החניה, זו השיבה לה כי נעשה שימוש בכספים ששילמה לסלילת חניה בחלק דרומי של מגרש חניה ציבורי סמוך, אשר סלילתו הסתיימה טרם ל-10 שנים מיום בקשת ההיתר, וכי באזור הסמוך במרחק אוויר של 350 מ' ולאחר כ-6 שנים לאחר בקשת ההיתר, אכן הוקם חניון ציבורי הולם ומתאים.

בית המשפט דחה את התובענה וקבע כי על אף ששילמה התובעת תמורת 20 מקומות חניה, בשנת 2009 (6 שנים אחרי) נבנה בסמוך למבנה של התובעת מגרש חניה ציבורי הכולל 83 מקומות חניה וזאת מעבר להמשכו של אותו המגרש הכולל עוד כ-134 מקומות חניה. בבניית החניון הציבורי הסמוך, יצאה הרשות ידי חובתה בהתאם לתקנות החניה ולא הוכח כי מדובר בגביית מס שלא כדין שיש להורות על השבתו. על כן, התביעה נדחתה והוטל על התובעת הוצאות הנתבעת וכן שכר טרחת עו"ד בסך של 35,000 ₪.

הכותב: עו"ד אושרי שלוש, שותף ומייסד באושרי שלוש – עורכי דין ונוטריון המתמחה בנדל"ן והתחדשות עירונית . אין משום הכתוב ייעוץ משפטי או חוות דעת.

לקבלת עדכונים וחדשות בוואטספ >>> לחצו כאן

בואו להגיב ולהשמיע את דעתכם. הצטרפו עכשיו לקבוצת הפייסבוק הפורום הישראלי להתחדשות עירונית >>> להצטרפות

שיתוף

כתבות שיכולות לעניין אותך

נשמח לדבר אתך
נגישות