פרסמו אצלנו: *5931

קבוצת העדכונים בוואטסאפ

מגדילים פודקאסט

שלחו לנו דוא״ל

חנה שוורץ: "רק כשיצאתי החוצה הבנתי שיש עוד עולם חוץ מקדומים"

סמנכ"לית השיווק של אבני דרך מדברת על הדרך האישית והמקצועית שעשתה. הבית בו גדלה, המעבר לעולם הנדל"ן. המפתח לניהול טוב ומה למדה על אנשים

חנה שוורץ // צילום: רמי זורנגר
חנה שוורץ // צילום: רמי זורנגר

אחרי 16 שנים בחברת 'אבני דרך', חנה שוורץ כבר מכירה את החברה כמעט מכל זווית אפשרית. מי שהגיעה עם הכשרה בפסיכולוגיה חברתית והחלה את דרכה בהקמת תחום המשכנתאות וליווי הלקוחות, צמחה לאורך השנים לתפקיד סמנכ"לית השיווק. היום, כאחת המנהלות שמובילות את החברה, היא משלבת בין ההיכרות העמוקה עם הלקוחות לבין היכולת לספר את הסיפור של החברה בשוק נדל"ן משתנה.

חנה, ספרי על הילדות שלך
"גדלתי בקדומים בשומרון. משפחה של 11 ילדים, בית ממוצע, סוציו-אקונומי בינוני-נמוך. לא חרדים, דתיים לאומיים. היה נחמד. חייתי בבועה. הייתי בתנועת הנוער בני עקיבא ולמדתי באולפנה בתוך היישוב. הנעורים הייתה תקופה של הרבה התנדבות והרבה פעילות חברתית עם ילדים ובני נוער. הייתי גם קומונרית".

כשאת אומרת לגדול בבועה, מה הכוונה?
"אני קוראת לזה עולם שכולו טוב, כי לא הייתי חשופה בעצם למשהו אחר. חייתי את מהמוכר – הרוב דומים לי בדעות, דומים לי בהתנהגות וגם דומים לי בנראות. רק כשיצאתי החוצה הבנתי שיש עוד עולם חוץ מקדומים".

איזה ערכים לחיים לקחת מהבית של ההורים?
"הבית של ההורים שלי היה בית של אומנה. כל הזמן גדלו אצלנו ילדי אומנה. למרות שאנחנו עשרה ילדים ביולוגים והיום גם עוד ילד אחד מאומץ, עברו אצלנו אין ספור ילדים שהוציאו אותם מהבתים שלהם בחירום לבית אומנה עד שמצאו להם איפה להיות. יש כאלו שאחרי תקופה מסוימת חזרו להורים שלהם ויש שמצאו להם בית מאמץ קבוע".

והילדים האלה לא היו דווקא מהציונות הדתית?
"לא, ממש לא. יש לי אח מאומץ שהוא בכלל ממוצא רוסי. הייתה אצלנו ילדה בת העדה האתיופית וילדים חילונים. אני לא חושבת שהיה ילד דתי אחד מכל הילדים שעברו אצלנו".

אז מה למדת מזה?
"הבית שלי היום הוא מאוד פתוח להכול ולכולם. אני חיה בישראל, בקדומים, אבל הבעל שלי והילדים שלי וגם אני – חיים ברילוקיישן ברומניה כבר שנה. מאחר ואני עובדת בישראל, אז אני רוב הזמן בארץ, אבל הילדים הקטנים שלי ברומניה לומדים בבית ספר אמריקאי. בעלי, בגלל העבודה שלו, שם עם הילדים ואני בעיקר בארץ. הבת הגדולה שלי נמצאת היום בארץ בכפר הנוער עיינות לילדים, שהוא לא כפר נוער דתי. זה מה שאנחנו מאמינים בו בבית: שהכול פתוח, שמקבלים את כולם וזה לא משנה מאיפה האדם מגיע או מה הדעות שלו".

אז מה למעשה ההורים שלך לימדו אותך?
"ואהבת לרעך כמוך ולא משנה מי זה רעך. דרך אגב, ההורים שלי היו בכלל חילונים. הם חזרו בתשובה וחזרו בשאלה. חצי מהאחים שלי חילונים והחצי השני דתיים. בית מאוד-מאוד פתוח, שמקבל באמת את כולם". 

איזו דמות הייתה מבחינתך מודל לחיקוי כשהיית נערה?

"אלי כהן, המרגל שלנו בדמשק. זו דמות שנחשפתי אליה כשהייתי צעירה והיא הייתה לי מודל שכל הזמן ליווה אותי בילדות. הוא קודם כל סמל עבורי את הציונות. שצריך כל בוקר לקום בתודעה ציונית. העשייה שלי היום היא מתוך הציונות הזאת. אלי כהן הקריב את עצמו בשביל הארץ. אין דבר בעיניי יותר גדול מהדבר הזה". 

מה הוביל אותך ללמוד פסיכולוגיה חברתית?
"כל המגע עם אנשים זה משהו שמאוד סיקרן אותי. מרגישה שזו השליחות שלי".

מה הביא אותך להיכנס לעולם הנדל"ן?
"נכנסתי במקרה לגמרי. הגשתי קורות חיים כדי להיות יועצת ארגונית והתקשרו אליי מאחד הבנקים וביקשו ממני להקים נציגות של משכנתאות בשומרון. באינסטינקט הראשוני ניתקתי את הטלפון ואחרי זה חזרתי אליהם. משם הגעתי עד לאן שאני נמצאת היום. צמחתי בתחום של המשכנתאות. הובלתי את  תחום המשכנתאות ביהודה ושומרון. הרוב הגיעו אליי כדי לקחת משכנתא".

מתי עברת לאבני דרך? איך זה קרה?
"הכרתי את אבני דרך כשעבדתי בבנק. הכרתי אנשים מהחברה שהיו צריכים משכנתאות באזור שלנו ובעצם עברתי לצד שבא ומבקש מהבנק עבור הלקוחות שלו את המשכנתאות". 

עצה מקצועית ניהולית?
"תמיד לבדוק את השטח. לא לשבת במגדל השן ומשם לנהל כל דבר".

איך את מקבלת החלטות משמעותיות?
"בהתייעצויות עם העובדים שלי ועם המנהלים שמעליי. אני מנהלת שמשתפת וגם דורשת".

מה למדת על אנשים בנדל"ן?
"שעם סבלנות אפשר לקלף את כולם. זה מתאים גם לכול האנשים בכלל".

מה המפתח לישיבת עבודה מוצלחת?
"הכנה מראש. בגלל זה הישיבות שלנו מתוקתקות. אנחנו יודעים מה אנחנו רוצים ורוצות. מאז ה-7 באוקטובר 2023 אני גם כל הזמן ממציאה את עצמי מחדש. בניהול אין קסם. צריך לעבוד קשה, לעשות הכנה מראש ולדאוג שיהיו תוכניות מגירה. ככה מצליחים".

מה מרגיע אותך?
"ריצה. אני רצה פעמיים בשבוע".

לאן הולך הכיוון של תחום ההתחדשות העירונית?
"ההתחדשות העירונית הולכת היום לכיוון של מתחמים שלמים ולא עוד פרויקט נקודתי של בניין אחד. זה מחייב שותפות אמיתית עם בעלי הדירות, עם הרשות המקומית ועם השכונה כולה. יזם שלא יידע להסתכל מעבר לשורת הרווח, להבין את הצרכים של האזור ולתת להם מענה, יתקשה להוציא פרויקטים כאלה אל הפועל".

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן

מכירים מישהו שצריך לקרוא את הפוסט? שתפו אותו. ?

נשמח לדבר אתך
נגישות