תחילתה של משימת שיקום מהגדולות שידעה המדינה

המערכה האחרונה מול איראן, כמו קודמותיה, הביאה עמה לא רק איומים ביטחוניים אלא גם נזקים פיזיים, כלכליים ונפשיים נרחבים. אך בניגוד לסבבים קודמים, הפעם מדובר בפגיעה רחבה יותר, שמעמידה את המדינה בפני מספר אתגרי שיקום לאומיים, של תשתיות, קהילות, עסקים, חוסן אזרחי ואמון ציבורי. לכן, השעה מחייבת: יש להקים מנהלת לאומית לשיקום המדינה.

מנהלת היא גוף משימה ייעודי. גוף שאינו עוסק בדברים אחרים או שעלולים להיות לו סדרי עדיפויות אחרים. היא לא תלויה ברשויות, במשרדים או באינטרסים פוליטיים אלא ממוקדת אך ורק במשימה שלשמה הוקמה. למנהלת יש מנדט ברור, תקציב ייעודי, יכולת לקדם החלטות ממשלה נקודתיות או רגולציה זמנית, והיא מאוישת באנשי מקצוע מהשורה הראשונה בתחומי תכנון, רווחה, משפט, תקציבים, קהילה ועוד. אלה אינם "ממלאי מקום", אלא אנשים שכל תפקידם הוא לקדם את המשימה אליה נשכרו.  

אנו רואים, מהזמן האחרון, את מנהלת "תקומה" שהוקמה אחרי ה-7.10 לשיקום עוטף עזה והייתה הצלחה בעיקר בגלל הגישה הפרואקטיבית, איגום המשאבים ורתימת הציבור. היא פעלה כמוקד תיאום בין משרדי, לקחה אחריות אמיתית, קידמה תהליכים סטטוטוריים והצליחה לחבר את הקהילה לתוך התהליך. יתר על כן, תקומה הפכה לגוף שקיבל לגיטימציה מהציבור כי היא נתפסה כמקצועית, נחושה ובעיקר, ככזו שמביאה תוצאות. כשהתושבים בשטח חשו כי קיימת התקדמות אמיתית הם הפכו לשותפים, ולא רק נצרכים.

כעת, עם הפגיעות הקשות בבנייני מגורים שונים ברחבי הארץ דווקא האזרחים עצמם עלולים להיות חסם לשיקום. במרחב עירוני, למשל, אין "קיבוץ" או מוסדות מייצגים. מדובר באוסף של אנשים פרטיים, שכל אחד ירצה לדאוג לביתו. בהיעדר תהליך משותף, כל שכן קהילתי, עלול להיווצר מצב שבו אין הסכמה, אין תקדימים וללא רתימה של הציבור למטרה משותפת, גם הרשות המקצועית ביותר תיקלע לשיתוק. לכן, על המנהלת להיות מגובה מכל משרדי הממשלה, עם גיבוי פוליטי מלא. חצי תמיכה פירושה כישלון. לכן, זו לא רק אחריות הממשלה להקים גוף כזה, זו גם אחריותה לתת לו לעבוד.

מנהלת לאומית לשיקום יכולה וצריכה לכלול מטה מרכזי שיוביל את המדיניות, ומרכז ידע, תכנון, רגולציה ותקצוב. שלוחות יישוביות לכל עיר או יישוב שנפגע שיכילו צוותים רב-תחומיים: מתכננים, עו"סים, מהנדסים, שמאים, אנשי רווחה ומשפט. תהליך שיתוף ציבור יזום מראש, כדי לא לחכות לריב, אלא לייצר הסכמה. עליה לעבוד בגישה של תיאום-לרוחב. לתת מענה לכל יישוב לפי צרכיו, אך לפי מדיניות על ברורה.

הצלחתה תהיה ברורה, כשאפשר יהיה להחזיר את החיים למסלולם. בלוחות זמנים מוגדרים, במסגרת תקציבית אחראית, וכשנראה שבמקום רק לתקן שידרגנו. כשאדם יחזור לביתו או לשכונתו וירגיש שלא רק ששיקמנו את הקיים, אלא בנינו מחדש סביבה עם איכות חיים, תשתיות מתקדמות ואמון אזרחי מחודש  אז נדע שהמנהלת עשתה את שלה.

הפסקת האש היא לא סוף הדרך אלא תחילתה של משימת שיקום מהגדולות שידעה המדינה. כדי שלא נגיע לעוד סבב של דחיות, בירוקרטיה, סחבת, חוסר אמון וייאוש – דרוש פתרון מערכת שלם. 

מרגלית מוסה פרידברג, סמנכ"ל תיכנון, מנהלת חטיבת ניהול, תיכנון ומערכים בחברת הייעוץ וניהול AVIV מקבוצת Matrix

 

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן