banner
אילוסטרציה // צילום פרטי
אילוסטרציה // צילום פרטי

חיי אדם מול צביון עיצובי של שכונה – גרסת תל אביב

עו"ד קרן כהן בלחרסקי בריאיון על מציאות שבה פרויקט של התחדשות עירונית נפגע מטיל, בעלי הדירות ניצלו באורח נס – והיתרי הבנייה – היכן?

רונן דמארי 02.07.2025

האם המלחמה מול איראן תשנה סוף סוף את סדרי העדיפויות בהתחדשות העירונית? בריאיון לאתר "מגדילים" עו"ד קרן כהן בלחרסקי בעלי ומייסדת משרד עו"ד  קרן כהן בלחרסקי, גפני, רובנס – ווקיל, ינקו ושות', מחלוצות ההתחדשות העירונית, מדברת על פרויקטים שנפגעו ישירות מטילים, על שאננות מצד בעלי דירות, ועל עיריות שממשיכות לגרור רגליים — גם כשחיי אדם תלויים בכך.

מה השתנה בתפיסת ההתחדשות העירונית בעקבות המלחמה מול איראן?
"השתנה, אבל אולי לא מספיק. אנחנו חיים במדינה שבה יותר מ ־ 50 אחוזים מהבניינים אינם ממוגנים – אין בהם ממ"דים, אין מקלטים. זה לא חדש. רק שעכשיו המציאות דופקת לנו בדלת, תרתי משמע. אנחנו רואים בניינים שנפגעו, דירות שנהרסו, אנשים שחייהם ניצלו בזכות ממ"ד. בימים האחרונים, אנחנו במשרד חווים עלייה משמעותית בפניות של בעלי דירות בפרויקטים שאנחנו מקדמים שטרם הגיעו לשלב הרוב הדרוש שפשוט מבקשים להתקדם, מתקשרים ושואלים – "איפה חותמים?" ו- "איך מקדמים?".

אם לפני כן אנחנו התקשרנו וניסינו לראות איפה מקדמים ואיך מגשרים על הפערים, הרי שעכשיו המומנטום קצת התהפך. אני מקווה שלמרות הזיכרון הקצר אצלנו בישראל, המומנטום הזה יישמר ונוכל לראות תנופה חסרת תקדים בתחום. אחרי מלחמה הרסנית רחבת היקף – פחות מזה פשוט לא מספיק".

עו"ד כהן בלחרסקי מייצגת כיום מספר בניינים שנפגעו במהלך המלחמה – בהם פרויקט "פרנקל" בשכונת רמת אביב בתל אביב: "מדובר בפרויקט של תמ"א 38 הריסה ובנייה, שבו אנחנו מייצגים את בעלי הדירות. קיימות שם 24 דירות ישנות, התכנון הוא לבנייה של 45 דירות חדשות. אנחנו כבר חמש שנים אחרי חתימת ההסכם – ועדיין אין היתר בנייה. והנה, בזמן אמת, טיל פוגע ישירות בבניין ובעלי הדירות קיבלו צו הריסה של הבניין. הדיירים שפונו – לא יוכלו לחזור לגור בבניין בארבע השנים הקרובות, במקרה הטוב. מי יממן את השכירות שלהם בתקופה הזו? מאיזה כיס הכסף יבוא?"

מדוע קידום הפרויקט התעכב כל כך הרבה זמן?
"בשכונת רמת אביב קיימות התנגדויות לבנייה גבוהה, ונתקלנו במאבקים על שימור אופיה של השכונה. ואני שואלת – מה חשוב יותר, קו הרקיע וצביון השכונה או חיי אדם? יש גבול לכמה אפשר למשוך תכנון. בפרויקט נוסף בשכונה, הסמוך למקום שבו נפל הטיל ברמת אביב למשל – לקח 8 שנים רק כדי להוציא היתר לחיזוק. איך אפשר להצדיק דבר כזה כשמדובר ב־24 משפחות שממתינות לדירה מוגנת? זה מוכיח מעבר לכל ספק עד כמה הנושא הזה לא יכול להידחות יותר. זו לא סיסמה – זה ההבדל בין חיים למוות". 

קיימת תחושה שבנסיבות העניין העירייה יכלה לעשות יותר?
"עיריית תל אביב פועלת כיום במרץ רב על מנת לקדם את הפרויקט בפרנקל וקבעה ועדה דחופה לדון בהיתר כבר לשבוע הבא, –  זה ראוי לציון אבל ראוי גם לשאול, מדוע נדרש מצב קיצון שכזה על מנת לקדם את הטיפול בהיתר הבנייה".

מה קורה בפרויקטים אחרים שאת מלווה ונפגעו במהלך המלחמה מול איראן?
"בחלק מהפרויקטים שאנחנו מייצגים בבת ים נפגעו בניינים, אבל לא במצב שמחייב פינוי. לעומת זאת, יש פרויקטים ברמת גן בהם העירייה כבר הורתה על פינוי הדיירים– בגלל נזק ישיר. כלומר, זו לא תיאוריה. ההתחדשות העירונית היא לא מותרות – היא הצורך הכי בסיסי של תושבים לחיים בטוחים".

כיצד מתייחסים היזמים לסיטואציה בה מתחם התחדשות עירונית נפגע במלחמה?
"יש יזמים שמבינים את גודל השעה – ומסייעים לבעלי הדירות להשיב את המצב לקדמותו. למשל, כשיש לובי שהתפרק, תשתיות שנפגעו, דיירים פנו ליזמים וביקשו סיוע בשיפוץ, גם מעבר למה שמגיע להם דרך מס רכוש. חלק נענו – חלק פחות. לדעתי סיוע למי שנשאר לגור בבניין עם נזקים, הוא לא פחות קריטי מסיוע עבור מי שפונה מביתו". עם זאת, צריך לזכור שגם היזמים נמצאים בתקופה מורכבת, השוק מצוי בסוג של קפאון ולא כל יזם יכול לכסות מכיסו תיקונים יקרים ורבים בפרויקטים שנפגעו, כשהפרויקט מצוי בשלבים ראשוניים ואי הוודאות גדולה". 

מה את מצפה שיקרה עכשיו?
"אני מצפה שראשי ערים וועדות התכנון יפסיקו לעכב תוכניות. שייתנו היתרי בנייה בפרקי זמן סבירים – שלושה חודשים, לא שלוש שנים. יש אחריות לרשויות המקומיות, לא פחות מאשר ליזמים או לבעלי הדירות. בינתיים, אנחנו כמשרד עושים הכול: מטפלים לבעלי הדירות בהסכמי שכירות, מסייעים בהגשת התביעות מול מס רכוש, ובכל מה שנדרש מול היזמים. אבל זה לא מספיק אם הרשויות לא ישנו גישה וימשיכו לעכב תהליכים".

עד כמה התקווה הזו תעמוד במבחן המציאות?
"אני מאוד מקווה שזה יקרה. אבל לצערי אני גם חוששת. אחרי שהמערכה הזו תסתיים, אני לא בטוחה שהזיכרון הציבורי יחזיק מעמד. במדינה שלנו – מהר מאוד חוזרים לשאננות. כבר שמעתי דיירים אומרים: 'נגמר הסיפור עם איראן – עכשיו יהיה שקט ל־20 שנה אז אפשר להמשיך למשוך את המו"מ בניסיון להשיג עוד הישגים במו"מ מול היזם'. אבל חשוב לזכור שהמציאות שלנו הפכפכה. אנחנו חיים בג'ונגל של המזרח התיכון ובכל בוקר יכול מישהו להתעורר ולהחליט לשגר טילים לעברנו, אלו שיהיה להם מרחב מוגן החיים שלהם ככל הנראה יינצלו. כדי שיהיה להם מרחב מוגן בסבב הלחימה הבא, צריך לקדם את הפרויקטים עוד היום".

לסיום, מה את ממליצה למי שמתגורר בבניין ישן ולא ממוגן?
"לא לחכות. פשוט לא לחכות. כל יום שעובר הוא הימור על החיים. שיתארגן, שיפנה לאנשי מקצוע מובילים שיסייעו לו לקדם פרויקט, שיחתום, שיתקדם, שידרוש מהרשות שלו לקדם. תראה מה קורה בפריפריה – למה שם מקדמים תב"עות בתוך 8 חודשים? למה בערים כמו תל אביב, רמת גן, בת ים אי אפשר להניע תהליך בפשטות? למה כל פרויקט צריך להיגרר 5, 10, 12 שנה? מדובר בעיכוב שעולה בחיי אדם".

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן

שיתוף

כתבות שיכולות לעניין אותך

נשמח לדבר אתך
נגישות