החברה חתמה על הסכם לרכישת נכס, אך זה בוטל לאחר שלא עמדה בתנאי התשלום. בית המשפט קבע כי תפצה את המוכרת
החברה היזמית דרשה לאכוף עסקה לרכישת נכס – אך תשלם בסופו של דבר לנתבעת 190,000 שקל, לאחר שלא עמדה בתנאי ההסכם ביניהם. כך קבע בית המשפט המחוזי בחיפה, שדחה את תביעת החברה, ומנגד קיבל באופן חלקי תביעה נגדית של בעלת הנכס, שטענה כי החברה לא עמדה בתשלומים, ולכן היא ביטלה כדין את הסכם המכר.
החברה הגישה לבית המשפט המחוזי בחיפה תביעה לאכוף הסכם מכר שנחתם בינה לבין הנתבעת, למכירת נכס בקרית ים. נתבעת, מצדה, הגישה תביעה וטענה כי הסכם המכר בוטל על ידה כדין כתוצאה מהפרות יסודיות שבוצעו ע"י התובעת, ותבעה פיצויים כספיים כתוצאה מביטול העסקה.
הצדדים חתמו בחודש יולי 2023 על עסקת למכירת הנכס, שלפיו החברה תשלם 1.5 מיליון שקל תמורת הנכס במספר תשלומים. על פי ההסכם, התשלום הראשון, בסך 150,000 במעמד חתימת ההסכם, תשלום שני בסך 600,000 שקל (שחלקו מיועד לסילוק משכנתא שרבצה על הנכס) בתוך 45 ימים, והיתרה, בסך 750,000 שקל, עד אמצע ינואר 2024, כנגד מסירת החזקה בנכס. לטענת התובעת, החברה היזמית טוענת כי בגלל סיבות שונות, ביניהן מחלה של בא כוחה ו"אי הבנה" שגרמה לעיכוב בתשלום מקדמות מס שבח, נמנע ממנה לשלם את יתרת התמורה.
לטענת התובעת, בעקבות זאת, פנה אליה בא כוחה של הנתבעת (המוכרת) בדרישה לפיצוי המוסכם הקבוע בהסכם בסך 150,000 שקל, וכן הודיע על ביטול ההסכם ועל כך שהנכס יושכר. החברה התובעת טענה כי הפקידה בערבון מקדמה של 100,000 שקל כתשלום מס שבח, אך הנתבעת סירבה להעביר אישורים ולהפקיד את יתרת מס השבח. לטענת התובעת, הנתבעת מנסה להתעשר שלא כדין על חשבונה, מתנהגת בחוסר תום לב ומפרה את התחייבויותיה ע"פ ההסכם, ואף השכירה את הנכס טרם ביטולו כדין של ההסכם והשבת הכספים שכבר שולמו. לפיכך עתרה החברה לאכיפת ההסכם.
הנתבעת, מצדה, טענה בכתב ההגנה ובכתב התביעה שכנגד, כי התובעת הפרה את ההסכם כבר בהתחלה, לאחר שהעבירה באיחור את 2 התשלומים הראשונים, והתשלום השלישי לא הועבר כלל, ולכן היא נאלצה ליטול הלוואת גישור על מנת לשלם את יתרת מס השבח. עוד טענה הנתבעת כי לאחר אינסוף ניסיונות מצידה ומצד בא כוחה להשלים את העסקה, התברר שהתובעת אינה יכולה, או אינה רוצה, להעביר את התשלום השלישי ולפיכך ההסכם בוטל כדין.
הנתבעת הגישה תביעה נגדית בסך 601,000 שקל, הכולל 150,000 שקל פיצוי מוסכם, פיצוי בגין תשלום דמי תיווך, פיצוי אובדן שכירות, ושכר טרחת עו"ד. בנוסף, סכום התביעה כלל 250,000 שקל בגין נזק שייגרם לטענתה כתוצאה מהצורך ליטול משכנתא חדשה בתנאים פחות טובים מהמשכנתא הישנה שחלה על הנכס וסולקה. בנוסף, הנתבעת תבעה 50,000 שקל בגין עוגמת נפש.
השופטת רבקה איזנברג החליטה לדחות את התביעה הראשית של היזמית. במקביל, השופטת קבעה כי ביטול ההסכם על ידי הנתבעת נעשה כדין, וכי היא זכאית לפיצוי המוסכם בלבד: "אין חולק שהתובעת לא הפקידה אפילו לפי עמדתה, סכום נוסף של 100,000 שקל בנאמנות ולא העבירה אפילו לא סכום של 550,000 שקל (יתרת התמורה בהפחתת 200,000 שקל, שלטענת מנהל החברה היה צריך לשמור בנאמנות להבטחת קבלת אישור מס שבח). אפילו הסך של 100,000 שהופקד בנאמנות, הופקד רק ביום 22.2.24 דהיינו באיחור של למעלה מחודש", כתבה השופטת.
השופטת כתבה עוד כי "לתובעת אין כל הסבר להפרה יסודית זו של ההסכם על ידה ומסתבר, כי אף לבא כוחה לא היו תשובות בעניין בזמן אמת. לבא כוח התובעת לא היו תשובות לסיבה מדוע היא לא משלמת ומדוע גם לאחר הפקדת הפיקדון באיחור, טרם עברה יתרת התמורה בסך של 650,000 שקל".
השופטת קבעה כי התובעת היא זו שהפרה את ההסכם, לאחר שלא עמדה בתנאי התשלום ולא העבירה את יתרת התשלומים. "לא ברור לי איך בנסיבות התנהלותה של התובעת ושעה שקדמה לכך גם הפרה קודמת, היא טוענת לחוסר תום לב מצד הנתבעת בעמדה על ביטול ההסכם", נכתב בפסק הדין.
לאור זאת, השופטת דחתה את התביעה העיקרית לאכיפת הסכם, אך החליטה לקבל את התביעה כנגד. "התובעת הפרה את ההסכם הפרה יסודית והנתבעת הייתה רשאית לדרוש את ביטולו", נכתב.
השופטת קבעה כי סכום הפיצוי המוסכם, שעמד על 10 אחוז מערך העסקה, הוא 150,000 שקל, והנתבעת זכאית לפיצוי הזה. עם זאת, יתר התביעה נדחו. השופטת קבעה בפסק הדין, כי ניתן לבחור בין פיצויים מוסכמים לבין פיצויים רגילים, אך לא בשני מסלולי הפיצוי. "משבחרה הנתבעת בפיצויים מוסכמים אין היא יכולה לדרוש פיצוי נוסף שכן לרוב מדובר בדרכים חלופיות ולא מצטברות", נכתב.
השופטת קבעה, איפוא, כי ההסכם בוטל כדין. מכיוון שהתובעת העבירה רק שני תשלומים, בסך 750,000 שקל, השופטת קבעה כי הנתבעת תשיב 600,000 שקל, מכיוון שהיא זכאית לפיצוי מוסכם בסך 150,000 שקל. בנוסף, התובעת תשלם לנתבעת הוצאות בסך 40,000 שקל.
לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן
