בעלי נכס שחצר ביתם תופקע לצורך בניית הקו עתרו נגד התכנית. בית המשפט דחה את העתירה, וקבע כי ההחלטה הייתה מקצועית
נדחתה עתירת תושבי ירושלים נגד הפקעת חלק מחצר ביתם במסגרת תכנית הקו הסגול של הרכבת הקלה. בית המשפט המחוזי קבע בפסק הדין כי יש לוועדה המחוזית זכות לגבש מדיניות תכנונית, הכוללת מתן עדיפות למערכת הסעה המונית על פני בנייה לא רוויה.
העותרים מתגוררים ברחוב בן זכאי בעיר, וביתם גובל בציר שבו עתיד לעבור הקו הסגול של הרכבת הקלה באחד ממקטעי התכנית. בהתאם להוראות התכנית, עתידה להיות מופקעת רצועה ברוחב של בין 3 ל-5 מטרים משטח חצר ביתם לצורך הרחבת הדרך שבה תעבור הרכבת הקלה, וכן לצורך הקמת מדרכות, תשתיות נלוות וקיר תמך.
לאחר הפקדת התכנית בוועדה המחוזית, הגישו העותרים התנגדות לתכנית, והציגו חלופות אפשריות שיביאו לצמצום ההפקעה. בדיונים שערכה הוועדה המחוזית נקבע כי רוחב חצר הבית, שכיום הוא 8 מטרים, יעמוד על 3.5 מטרים שבין חזית הבית לקיר התמך. העותרים הגישו הצעות לצמצום נוסף בהפקעת החצר, ביניהן צמצום רוחב המדרכה, העתקת תחנת הרכבת לכיוון מבני הציבור, והעתקת הקו לכיוון צפון מערב.
החלופות שהציגו העותרים נדחו, והוועדה המחוזית קבעה כי הסטת התחנה תוריד משמעותית את רמת השירות של הרכבת הקלה ותפגום בפריסת התחנות במרחב. בנוגע לבקשה לצמצם את שטח המדרכה, הוועדה קבעה כי אין מקום לצמצום נוסף מעבר למה שנעשה. הוועדה אף דחתה את הבקשה להעתיק את ציר הרכבת, וקבעה כי הסטת המסילה בשני מטרים משנה באופן דרמטי את חתך הרוחב של הרחוב, תכנון הצמתים והמיסעות, עד כדי תכנון חדש לחלוטין ולא בהכרח אפשרי.
על החלטה זו הוגשה העתירה לבית המשפט המחוזי בירושלים כנגד הוועדה המחוזית. לטענת העותרים, משמעות התכנית בכל הנוגע להפקעה משטח חלקתם והריסתה, היא פגיעה קיצונית ובלתי סבירה בדירתם, כאשר ביצוע הריסה אינו מחויב המציאות, וכי הדבר מנוגד לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו בצורה קיצונית ובלתי סבירה. עוד נטען בעתירה כי בהתנגדויות שהוגשו לוועדה המחוזית ניתנו הצעות ופתרונות חלופיים המייתרים את ביצוע ההריסה אך זו דחתה הצעות אלה על ידי הסבר רופף שאינו שוקל בצורה רצינית את הנזק לעותרים מול התועלת שבהריסת חלקתם.
הוועדה המחוזית ביקשה לדחות את העתירה על הסף. בתגובתה נטען כי טענות העותרים נבחנו על הוועדה שהכניסה שינויים בתכנית וערכה איזון בין מכלול השיקולים ובהם מדיניות התכנון באזור וטובת הציבור, לבין הרצון למזער את הפגיעה בבעלי הזכויות בשטח התכנית.
השופט ארנון דראל, סגן נשיא בית המשפט המחוזי, דחה את העתירה וקבע כי אין עילה להתערב בשיקול דעתה המקצועי של הוועדה המחוזית: "מדובר בקביעות מקצועיות של מוסד תכנון, על רקע מכלול השיקולים הנוגעים לתכנית רחבת היקף כמו תכנית הרכבת הקלה הקו הסגול. המשיבה נתנה מענה הולם ומספק לטענות במסגרת החלטתה, ומשכך אין עילה להתערבות בקביעתה. בכך, ההחלטה התקבלה בתום הליך מנהלי תקין שבו נשמעו טענות העותרים, גובשה תשתית עובדתית וניתן משקל לכלל השיקולים הרלוונטיים, לרבות עניינם של העותרים".
העותרים טענו כי ליו"ר הוועדה, שירה תלמי בבאי, יש דעה מגובשת באשר לבנייה רוויה, לצד אג'נדה שלא להקל על בעלי נכסים שבהם יש בנייה מצומצמת במרכז העיר. השופט דחה טענות אלה: "המשיבה (הוועדה המחוזית ירושלים) זכאית וחייבת לגבש מדיניות תכנונית, ובמסגרתה לתת עדיפות למערכת הסעה המונית על פני בנייה לא רוויה. כך הדבר גם באשר לטענה כי שיקול כלכלי עומד ביסוד חוסר הרצון לשינויים. כעולה מההחלטה, לא הוברר שהסטת הקו לכיוון צפון מערב אפשרית, ואולם הנימוק שמדובר בשינוי רחב וכולל של כל התכנית אינו בהכרח נימוק פסול, ואין בו כדי להביא לביטול ההחלטה, בכלל, ובפרט מקום בו הדבר יכול להיות כרוך בפגיעה ביזם, ובפגיעה בחלקות אחרות".
העתירה נדחתה, והשופט הטיל על העותרים הוצאות בסך 2,500 שקל.
לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן
