בית המשפט קיבל תביעה של חברה יזמית נגד דיירים סרבנים בפרויקט תמ"א 38 – והורה לדיירים להתפנות
דיירים סרבנים יפונו מדירתם לטובת פרויקט תמ"א 38 וישלמו ליזם 50,000 שקל. כך קבע בית המשפט בפסק דין בתביעה שהגישה החברה.
הרקע לתביעה הוא פרויקט תמ"א 38/2 שמקודם ברחוב ויצמן בתל אביב. כל דיירי הבניין, למעט הנתבע ורעייתו, חתמו על ההסכם מול היזמית כבר בשנת 2019. סירובם של בני הזוג הוביל להליך משפטי שניהלה החברה היזמית נגדם, ולפני כשנתיים ניתן תוקף של פסק דין להסכמות שאליהם הצדדים על ידי המפקחת על המקרקעין. על פי ההסכם, היזמית תשלם לבני הזוג 200,000 שקל פיצוי סופי ומוחלט ולסילוק כל טענותיהם בנוגע לפרויקט ולתמורות שניתנו לבעלי הדירות. בנוסף, הוסכם כי ישולמו לנתבעים מלוא ההוצאות המשפטיות. הסכמות הצדדים כללו בנוסף גם הוראה לפיה ככל שהנתבעים לא יפנו את דירתם במועד שנקבע בהסכם, יחול עליהם קנס יומי בסך 3,000 שקל.
זמן קצר לאחר מכן שילמה היזמית את סכום הפיצויים לדיירים, וכן העבירה 50,000 שקל לכיסוי ההוצאות המשפטיות. למרות זאת, הדייר סירב לפנות את הדירה, ועל רקע זה הוגשה נגדו תביעת פינוי בבית משפט השלום בתל אביב.
היזמית טענה כי הנתבע ממשיך להפר את הסכם התמ"א ואת ההסכמות אשר קיבלו תוקף של פסק דין. בנוסף, היזמית טענה כי הדייר הציב תנאים סחטניים חדשים ונוספים כתנאי לפינוי, והודיע לתובעת כי אין בכוונתו לפנות את הדירה, אך אולי יעשה כן אם התובעת תכפיל לו את דמי השכירות החודשיים שנקבעו ע"י השמאי.
הנתבע טען כי דירתו צריכה הייתה להיות מוערכת בסכומים גבוהים יותר, כך שהוא זכאי לקבל תשלום חודשי גבוה יותר בעבור הדיור החלופי במהלך ביצוע העבודות. הנתבע טען עוד, כי מדובר בתביעת השתקה ותביעת סרק.
השופטת טל פישמן לוי קיבלה את התביעה, וציינה כי היזמית עמדה בתנאי פסק הדין שנחתם בלשכת המפקחת, והעבירה את הסכומים שנקבעו לנתבע ואשתו. "אין למעשה כל מחלוקת בדבר עמידתה של התובעת בתנאי ההסכם ופסק הדין. לפיכך, נראה כי די בכך כדי להורות על קבלת התביעה ופינוי הנתבע מדירתו", נכתב בפסק הדין.
בהתייחסה לטענות הנתבע לפיהן דמי השכירו שקיבל היו נמוכים מדי, קבעה השופטת כי "הדבר נדון והוכרע זה מכבר. הסכמות הצדדים כפי שאלו באו לידי ביטוי בפסק הדין במסגרת ההליך אצל המפקחת על רישום המקרקעין, נועדו לשם סיום המחלוקת בעניין התמורות עבור הפינוי. התובעת טענה כי במקום שהנתבע יקבל תוספת דמי שכירות עד לגובה של 15,000 שקל מדי חודש, הוא בחר לקבל את הכספים מראש, וכך היה. אני מקבלת את טענת התובעת והשתכנעתי כי אכן הסכום אותו שילמה התובעת נועד על מנת לפצות את הנתבע בגין תשלום דמי השכירות החודשיים, ובכך נסתיימה המחלוקת סביב נושא זה".
עוד קבעה השופטת כי הנתבע לא הופלה בגובה דמי השכירות שקיבל בהשוואה לדיירים אחרים. "הנתבע הצליח במסגרת ההליך בפני המפקחת לקבל תוספת משמעותית ביותר של עוד 200,000 שקל, ואלו נועדו להעמיד אותו במצב טוב יותר לעומת המחיר אותו העריך השמאי. לפיכך, גם אם היו פערים לא מוצדקים במחיר שנקבע, או שמא דירתו לא הוערכה כראוי, הרי שהוא פוצה בגין ההבדלים וקיבל למעשה סך של 15,000 שקל לחודש".
השופטת הורתה, איפוא, על פינוי הדייר תוך 3 חודשים, עד חודש יולי, והטילה עליו הוצאות בסך 50,000 שקל. עם זאת, השופטת הבהירה כי אם הדייר יתפנה במועד, ללא צורך בהליכי הוצאה לפועל, גובה ההוצאות יקוצץ ל-10,000 שקל.
לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן
