רמ"י מנעה מתן היתרי בנייה לרוכשי מגרשים בשל סכסוך עם חברה יזמית

רשות מקרקעי ישראל פעלה בצורה מפלה ובחוסר שוויון כלפי רוכשי מגרשים לבנייה בטבריה, לאחר שסירבה לחתום על בקשתם להיתרי בנייה, למרות שחתמה על בקשה של רוכשים אחרים באותו פרויקט. כך קבע בית המשפט המחוזי בנוף הגליל, שקיבל את תביעת הרוכשים, והורה לרמ"י לחתום על הבקשה להיתרי בנייה ולהעברת זכויות החכירה על שמם של התובעים.

הרקע לתביעה הוא שכונת מגורים שהוקמה בטבריה. בשנת 2014 חתמה החברה היזמית נופי האקליפטוס והארבל על חוזה חכירה עם רמ"י, במסגרתו חכרה החברה 2 מגרשים בשטח כולל של כ-37.5 דונמים לבניית מתחם מגורים בן 150 יח"ד בטבריה. לאחר מכן, החברה מכרה את הזכויות על הקרקע לרוכשים, שבנו עליה את בתיהם.

הקמת השכונה לוותה במאבקים משפטיים בין החברה היזמית לבין הרוכשים, בטענה כי לא עמדו בתנאי החוזה – משפט שהסתיים בניצחון החברה, וכן בין רמ"י לחברה היזמית, בטענה כי החברה ביצעה כלפיה תרמית, ספסרה במגרשים הכלולים במתחם והתעשרה שלא כדין על ידי מכירתם לצדדי ג', תוך הפרת התחייבותה בחוזה החכירה לפתח את המגרשים ולבנות את יחידות הדיור עליהם. המשפט עדיין מתנהל.

על רקע זה, התנגדה רמ"י למתן היתרי בנייה במתחם. בשנה שעברה קיבל בית המשפט המחוזי עתירה שהגישו רוכשי קרקע בשכונה, בבקשה להורות לרמ"י להסיר את התנגדותה למתן היתרי בנייה במתחם. בית המשפט קיבל את התביעה, ובפסק דין שהתפרסם בשנה שעברה נקבע כי התנגדותה של רמ"י הינה ממניעים לא תכנוניים אלא ממניעים של סכסוך אזרחי כספי אל מול החברה.

כעת, כאמור, הגיע לסיומו עוד פרק בסאגה, כאשר בית משפט המחוזי בנוף הגליל פרסם עוד פסק דין בתביעה המתנהלת סביבה השכונה. בשנת 2016 נחתם הסכם בין החברה לבין התובעים, לפיו הם קיבלו זכויות על 2 מגרשים לבניית 2 בתי מגורים דו משפחתיים. בשנת 2019, כאשר פנו התובעים לרמ"י, נמסר להם כי לא ניתן להשלים את העברת הזכויות על הקרקע. מסיבה זו, רמ"י לא חתמה על בקשתם להיתרי בנייה. על רקע זה הגישו הרוכשים תביעה להורות לרמ"י לחתום על בקשתם להיתרי בנייה ועל שטרי העברת זכויות החכירה במגרשים על שמם.

רמ"י טענה כי אין כל יריבות בינה לבין התובעים וכי אין לחייבה לחתום על המסמכים כאמור, שכן המוכרת, נופי האקליפטוס והארבל, לא הייתה רשאית למכור לתובעים את המגרשים ריקים. לדברי רמ"י, החברה הייתה צריכה לפתח ולבנות את כל יחידות המגורים במתחם ורק לאחר הוצאת טפסי 4 המאפשרים אכלוס ורישום בית משותף במגרשים שבהם נבנו יותר מיחידת דיור אחת, היא הייתה יכולה להעביר את הזכויות בכל אחת מן היחידות על שם המשתכן שרכש אותה.

השופטת אילונה לינדנשטראוס ציינה בהחלטתה כי התובעים טענו כי רמ"י ידעה על התנהלות המוכרת ונתנה ידה לדבר וכן פעלה באופן לא שוויוני ומפלה, עת הסכימה לרשום את זכויות החכירה על שם רוכשים אחרים במתחם שגם הם, כמו התובעים, רכשו מגרשים ריקים מן המוכרת. "טענות אלה הן טענות שבהחלט יוצרות יריבות בין הצדדים", כתבה השופטת, והוסיפה כי "רמ"י היא בעלת המקרקעין. חתימתה על המסמכים מהווה תנאי למתן היתר הבנייה ולהעברת הזכויות במגרשים ע"ש התובעים. משכך, סירובה לביצוע פעולות אלה מקים כשלעצמו יריבות בין הצדדים".

השופטת מתחה ביקורת על התנהלותה של רמ"י וכתבה כי: "התובעים הוכיחו כי רמ"י נהגה כלפיהם באפליה ובחוסר שוויון, שכן למרות שידעה על התנהלות המוכרת המהווה לטענתה הפרה חמורה של חוזה החכירה, אישרה רמ"י את העברת זכויות החכירה על שם רוכשי מגרשים אחרים במתחם, שבדיוק כמו התובעים רכשו מן המוכרת מגרשים ריקים לבנייה עצמית. בכלל זה לא נסתרה טענת התובעים כי רמ"י אישרה את העברת הזכויות לאותם רוכשים בחלקות בשלמותן ובלא שנרשם תחילה בית משותף, גם זאת בניגוד להוראות חוזה החכירה".

רמ"י אמרה כי אכן היא אישרה לרוכשים אחרים את רישום הזכויות על שמם לאחר שסיימו את בניית ביתם בעצמם, בניגוד להוראות חוזה החכירה. עם זאת, רמ"י טענה כי בעת שאישרה את העברת הזכויות לרוכשים אחרים, היא עדיין לא ידעה על הפרות החברה היזמית, וכשגילתה זאת, היא פנתה לוועדה המקומית לתכנון ובנייה טבריה והודיעה לה כי אין לקבל ולדון בכל בקשה להיתר בניה שאינה מוגשת על ידי המוכרת (החברה היזמית).

השופטת דחתה טענה זו: "כמי שהנתונים על אישור העברת זכויות לרוכשים אחרים מצויים ברשותה וכמי שעליה מוטל הנטל להוכיח כי לא ידעה אז על הפרות המוכרת, רמ"י לא סיפקה כל נתון המוכיח טענתה זו. בכלל זה רמ"י לא פירטה מתי וכיצד בדיוק נודע לה אודות ההפרה, מתי אישרה לרוכשים אחרים את העברת הזכויות על שמם, בכמה רוכשים מדובר ומיהם". עוד כתבה השופטת כי רמ"י ידעה כי המוכרת הפרה את חוזה החכירה כבר בשנת 2017, במסגרת תביעה שהגישה רמ"י נגד המוכרת בנוגע למכרז. 

"כרשות מנהלית האמונה על ניהול מקרקעי ישראל, מוטלת על רמ"י החובה לפעול לפי עקרונות המשפט הציבורי ובהתאם לכללי הצדק הטבעי, בהגינות, בשוויון ובסבירות", כתבה השופטת בפסק הדין.

השופטת קיבלה את התביעה, וקבעה כי רמ"י לא תסרב עוד לחתום על בקשות התובעים להיתרי בנייה ולהעברת זכויות החכירה במגרשים מושא התביעה על שמם, בנימוק שבקשות אלה והסכם המכר מהווים הפרה של חוזה החכירה ע"י המוכרת. בנוסף, השופטת הטילה על רמ"י הוצאות סך 10,000 שקל.

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן