בית המשפט דחה את התביעה, וקבע כי הליקויים במסירה נגרמו בגלל התובעים. מנגד, התקבלה תביעה נגדית של החברה היזמית
בית המשפט דחה תביעת ענק בסך 16.2 מיליון שקל של יזם ההייטק זאב קירשנבוים נגד החברה היזמית "מלון נוף הכרמל", על רקע דרישתו לבטל עסקה לרכישת דירות בפרויקט היוקרה "הנשיא 99". השופט רון סוקול, שדחה את התביעה, קבע כי לא הייתה לתובע ובני משפחתו עילה לבטל את העסקה, והורה להם לשלם לחברה היזמית כ-5.5 מיליון שקל. בתגובה מסרו בני הזוג כי בכוונתם לערער על פסק הדין.
קירשנבוים רכש, יחד עם אשתו ובנו, שתי דירות פנטהאוז בפרויקט היוקרה "הנשיא 99" שנבנה בשדרות הנשיא שעל הכרמל – דירה אחת עבורו ועבור רעייתו, והשנייה עבור בנם. עוד טרם השלמת הבנייה ובטרם נמסרו הדירות, שלחו התובעים, בני משפחת קירשנבוים, לנתבעת הודעה על ביטול ההסכמים. התובעים טענו בהודעתם כי הנתבעת הפרה את הסכמי הרכישה בהפרות יסודיות ועל כן עומדת להם עילה לביטולם. בעיקר טענו התובעים כי הנתבעת לא עמדה במועדי המסירה שנקבעו, וכי התגלו ליקויים משמעותיים בעבודות הבנייה.
התובעים ביקשו לחייב את החברה היזמית להשיב להם את התשלומים ששולמו על ידם ולפצותם בגין הנזקים שנגרמו להם בשל הפרות הסכמי הרכישה. הנתבעת מצדה הגישה תביעה שכנגד שבה ביקשה מבית המשפט להצהיר כי הסכמי הרכישה תקפים וכי לא קמה לתובעים עילה לביטולם. כן עתרה לחייב את התובעים לשלם לה את יתרת התשלומים המגיעים לה עבור בניית הדירות ולפיצוי בגין הפרת ההסכמים על ידי התובעים. הפיצוי הנדרש בתביעה שכנגד הוא בסך של 4.8 מיליון שקל.
מהתביעה עולה כי בני המשפחה שילמו 18 מיליון שקל עבור הדירות, ובהסכם שנחתם בשנת 2017 נכתב כי איחור של למעלה מ- 10 ימים יהווה הפרה יסודית של ההסכם. מועד המסירה של שתי הדירות נקבע בהסכמי הרכישה לחודש נובמבר 2018, כ- 18 חודשים לאחר החתימה עליהם. בפועל, הדירות נמסרו בקיץ של שנת 2020, שנה וחצי לאחר המועד שבו אמורות היו הדירות להימסר. במועד הודעת הביטול, ספטמבר 2019, הדירות טרם נמסרו.
לאחר שדרישתם לבטל את הסכמי המכר לא נענתה, הגישו בני משפחת קירשנבאום בפברואר 2020 את תביעתם בבית המשפט המחוזי בחיפה, אשר בה עתרו להורות על ביטול הסכמי המכר, השבת הכספים ששילמו עבור רכישת הדירות, ולפיצוי כספי בגין נזקים שנגרמו להם. בכתב התביעה נטען, כי הפרויקט שווק כבניין בוטיק יוקרתי, שצפוי להיבנות בסטנדרט גבוה מהמקובל, תוך מתן אפשרות לרוכשי הדירות להתאים, לשנות ולעצב את דירותיהם במהלך הבנייה. בפועל, נטען, הבטחות אלה לא מולאו, והבנייה בוצעה בניגוד למפרט, לתכניות ולתקנים, על ידי כוח אדם בלתי מקצועי ובאיכות בנייה ירודה באופן קיצוני, שבאה לידי ביטוי במספר עצום של ליקויי בנייה (מעל ל-100), שחלקם אינם מאפשרים מגורים סבירים בדירה, וחלקם אף בלתי ניתנים לתיקון.
בכתב התביעה טענו התובעים כי הנתבעת איחרה במסירת הדירות באופן בלתי סביר, איחור המהווה הפרה יסודית המקנה להם זכות לבטל את החוזה. בני המשפחה תבעו 14.5 מיליון שקל, שהם 80 אחוז מהתמורה הכוללת, ותשלום נוספים בסך 1.2 מיליון שקל, ובסך הכל תבעו 16.2 מיליון שקל.
הנתבעת טענה לעומת זאת, כי מועד המסירה של הדירות הוארך מפעם לפעם לנוכח בקשות התובעים לערוך בדירות שינויים מרחיקי לכת, וכי חלק מן הדחיות הללו הוסכמו על ידי התובעים. כן נטען כי על פי הסכמי הרכישה, איחור במסירה אינו מקנה זכות ביטול אלא רק זכות לפיצוי. בכתב ההגנה טענה כי התביעה מקורה ברצונם הסמוי של התובעים להשתחרר מהעסקאות בהן התקשרו לאחר שרכשו דירות יוקרה אחרות בתל אביב. עוד נטען, כי מועד המסירה של הדירות הוארך מספר פעמים בטרם נשלחה הודעת הביטול, וזאת בשל השינויים הרבים שביקשו התובעים לבצע בדירות, וכן נוכח איחורם של התובעים בביצוע פעולות מסוימות שנדרשו כתנאי להשלמת השינויים.
השופט סוקול דחה, כאמור, את התביעה. השופט כתב בפסק הדין כי מהראיות עולה כי מועד המסירה נדחה שוב ושוב בשל עילות שונות להן הסכימו התובעים. "על פי הסכמי הרכישה, היו התובעים מודעים לכך כי ככל שיבקשו לבצע שינויים בדירה, הדבר עלול לעכב את מועד המסירה. אין חולק כי התובעים ביקשו שינויים מהותיים בדירות, ביקשו לבצע חלק מהעבודות על ידי קבלני משנה מטעמם, ערכו שינויים בתכניות האדריכליות ועוד. כל אלו הביאו בהכרח לעיכובים במועד המסירה".
השופט קבע, איפוא, כי התובעים לא היו זכאים לבטל את הסכמי הרכישה בשל העיכוב, ולמעשה ויתרו על ברירת הביטול בשל עיכובים אלו.
טענה נוספת שהעלו התובעים בדרישת ביטול ההסכם הייתה כי התגלו בדירה אי התאמות המהוות הפרה של ההסכם. השופט דחה גם את טענות אלה, וכתב כי "בהודעת הביטול נמנעו התובעים לפרט את כל אי ההתאמות המהוות הפרה של חובותיה של הנתבעת, והסתפקו באמירות כלליות והפניה לדו"חות בדיקה. התובעים גם נמנעו מלהתייחס לנטל המוטל עליהם לאפשר תיקון של הליקויים אלא ביקשו לבטל את הסכמי הרכישה לאלתר". השופט דחה גם את הטענות לליקויים, וקבע כי מדובר בליקויים זניחים, שאינם מהווים עילה להפרת הסכם.
מנגד, השופט קיבל באופן חלקי את התביעה הנגדית שהגישה היזמית, והורה לתובעים לשלם לחברה היזמית 2.6 מיליון שקל עבור יתרת התמורה עבור דירת בני הזוג, 990,000 שקל יתרת תמורה עבור דירת הבן, 1.3 מיליון שקל כפיצוי מוסכם עבור הפרת ההסכם עבור דירת ההורים, ו-495,000 שקל הפרת הסכם עבור דירת הבן, ובסך הכל כ-5.4 מיליון שקל. כן הטיל השופט על בני הזוג הוצאות בסך 150,000 שקל.
בתגובה מסר עורך דינם של בני הזוג, עו"ד משה יונאי ממשרד רולוף יונאי: "קיבלנו את פסק דינו של כבוד השופט רון סוקול מבית המשפט המחוזי בחיפה. התוצאה אכן מאכזבת את התובעים ואותנו, באי כוחם. אנחנו לומדים את פסק הדין, ובוחנים את האפשרות להגיש ערעור מתאים לבית המשפט העליון".
לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן
