נדחתה עתירת הכנסייה הכרמליתית נגד החלטת עיריית חיפה להפקיע קרקע להקמת מאגר מים

הכנסייה הקתולית נגד עיריית חיפה: נדחתה עתירה שהגיש מסדר הכרמליתיים היחפים נגד הפקעת קרקע השייכת לכנסייה, בעקבות החלטה של העירייה לקדם הקמת בריכת לאגירת מים על שטח שהופקע ממנו לפני 36 שנים. בית המשפט המחוזי בעיר מתח ביקורת על התנהלות העירייה, וקבע כי ההשתהות בהקמת הבריכה היא בלתי סבירה, אך קיבל את עמדת הרשות המקומית באשר לצורך בהקמת המתקן.

המסדר הכרמליתי הוא מסדר דתי קתולי על הר הכרמל, שבבעלותו קרקע הנמצאת ברחוב ז'ורס, סמוך לשכונת רמת שאול. בשנת 1987 נכלל השטח בתכנית עירונית  כאזור לשירותים עירוניים שבו יוקמו שתי בריכות לאגירת מים. על פי התכנית, הוועדה המקומית חיפה אמורה להפקיע את השטחים הללו. בשנת 1988 הוקמה על השטח הבריכה הראשונה, ורק בשנה שעברה, 35 שנים לאחר מכן, פנה תאגיד המים העירוני בחיפה, מי כרמל, לנציג המסדר כדי לקבל את חתימתו עבור התכנית להקמת הבריכה השנייה.

המסדר מסר על סירובו לחתום על המסמך, ואף הודיע כי ינקוט בהליכים משפטיים לפינוי הבריכה הקיימת ויגיש תביעה לדמי שימוש ראויים בגין שימוש ללא רשות ושלא כדין. בתגובה החליטה הוועדה המקומית להפקיע כ-5 דונמים מהשטח, שהם 20 אחוז מכלל שטח החלקה של המסדר. 

על רקע זה הגיש המסדר עתירה לבית המשפט המחוזי בעיר, בדרישה לבטל את ההפקעה. לטענת באי כוחו של המסדר, התנהלות העירייה לגבי הפקעת המקרקעין, לוקה בשיהוי כבד ובלתי סביר ומפרה את חובת ההגינות המנהלית החלה על רשויות מנהליות. עוד נטען בעתירה כי במשך 36 שנה המשיבות – העירייה והוועדה המקומית, לא נקטו בכל הליך הפקעה ולא מימשו את מטרות התוכנית. המסדר הכרמליתי טען עוד כי ההשתהות במימוש מטרות התוכנית מלמדת כי העירייה זנחה את מטרות התוכנית, ולפיכך קיימת הצדקה לבטל את החלטת ועדת המשנה על הפקעת המקרקעין. 

הכנסייה טענה עוד כי נפלו פגמים בהחלטת ועדת המשנה. לטענת המסדר, לא הובאו העובדות לאשורן לפני ועדת המשנה, והיא הייתה מחויבת להפעיל שיקול דעת ולבחון אם לא נשתנו הנסיבות מאז יועדו המקרקעין להפקעה. בעתירה נטען כי ועדת המשנה של הוועדה המקומית התנהלה כ"חותמת גומי" עבור העירייה.

העירייה, מצדה, השיבה בתגובתה לבית המשפט כי היא לא זנחה את המטרה הציבורית של התוכנית, והיא אף בנתה על הקרקע בריכת מים ראשונה לפי היתר בניה כבר בשנת 1988, בהתאם למטרת ההפקעה, וכי בריכה זו עודנה משמשת את תושבי שכונת רמת שאול. מאידך, נטען בתגובת העירייה, המסדר הכרמליתי לא התנגד מעולם לבניית בריכת המים הראשונה ולא התנגד לשימוש בה במשך 36 שנה. העירייה ציינה עוד כי כעת, מתבקשת בנייתה של בריכת מים שנייה נוכח הגידול בצריכת המים של התושבים. 

בפני סגנית נשיא בית המשפט המחוזי, השופטת בטינה טאובר, שדנה בעתירה, ניצבו שתי שאלות:  האחת, האם העירייה השתהתה במימוש מטרות התוכנית והמועד לביצוע ההפקעה, באופן המלמד על זניחת המטרה הציבורית של התוכנית; והשנייה, האם החלטת ועדת המשנה להפקיע את המקרקעין מבלי לבחון מחדש את שיקולי ההפקעה היא סבירה בנסיבות העניין.

השופטת טאובר מתחה ביקורת נוקבת על התנהלות העירייה, ועל ההשתהות הממושכת שגילתה: "אין ספק כי השתהות המשיבה 2 (העירייה) במשך 36 שנה מהפקעת המקרקעין לוקה בשיהוי בלתי סביר", היא כתבה בפסק הדין. עם זאת, השופטת הבהירה כי למרות התנהלותה של העירייה שבמשך שנים לא הייתה משביעת רצון, אין בהתנהלותה טעם מספיק כדי להורות בשלב זה על ביטול ההפקעה. השופטת הסבירה זאת בכך שמטרות ההפקעה מומשו בחלקן ולא נזנחו, וכן כי קיים צורך ציבורי אמיתי לבנות את הבריכה השנייה.

השופטת כתבה כי בשנת 1988, שנה לאחר אישור התכנית, העירייה מימשה באופן חלקי את מטרות ההפקעה, כאשר בנתה בריכת אגירת מים, לשימושם של תושבי שכונת רמת שאול, ועל כן מטרת ההפקעה שרירה וקיימת וכלל לא נזנחה. השופטת ביקרה גם את המסדר, וכתבה כי "במשך 36 שנה לא נשמעו טענות מצד העותר (המסדר הכרמליתי) באשר לבניית בריכת המים הראשונה במקרקעין והשימוש בה. שתיקת העותר לאורך זמן כה רב מעידה לטעמי, כי העותר שתק משום שבריכת המים מימשה את האמור בתוכנית".

השופטת הוסיפה כי מטיעוני העירייה עולה כי רק לאחרונה התגבש הצורך הציבורי להקים את הבריכה השנייה, זאת עקב גידול באוכלוסייה ועלייה בצריכות המים של התושבים. "לפיכך, על אף העיכוב הממושך, לא בוטל ייעוד ההפקעה, הואיל וקיימת סיבה לעיכוב הרב בבניית בריכת המים השנייה", קבעה השופטת.

במקביל, השופטת נמנעה מלהתערב בהחלטת ועדת המשנה, וקבעה כי אין מדובר בהחלטה שלוקה באי סבירות קיצונית ומהותית, ועל כן, אין מקום להתערב בהחלטת ועדת המשנה.

כאמור, השופטת טאובר דחתה את העתירה, והטילה על המסדר הוצאות בסך 10,000 שקל.

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן