עמית דובקין // צילום: ליאת מנדל
עמית דובקין // צילום: ליאת מנדל

אפקט הדומינו של הרצליה

"אינני יכול שלא להבין את החלטת עירית הרצליה. גם אם היה בה יותר מקורטוב  של לחץ על הממשלה לקראת הבחירות המוניציאפליות"

מגדילים 03.05.2018

תמונה: עמית דובקין // צילום: ליאת מנדל

מאת: עמית דובקין, אסטרטג נדל"ן

השבוע החליטה עירית הרצליה, בתמיכת ראש העיר ומהנדס העירייה, לעצור לאלתר את כל פעילות ההתחדשות העירונית, כולל תמ"א 38, במרכז העיר, זאת בשל העדר תשתיות מספקות, כבישים, חניות ועוד. עד כה לא ברור מהי הסיבה להחלטה הפתאומית, האם לחץ תושבים ותיקים לקראת הבחירות המוניציפאליות, מחשש שהתשתיות במרכז העיר יקרסו, או שמא רצון לקבל מהממשלה מענקים במסגרת הסכם גג בתמורה להתחדשות העירונית, בדיוק כפי שרמת גן קיבלה בחודש שעבר, או שמא שתי הסיבות גם יחד.

החלטה תקדימית
יחד עם זאת דבר אחד ברור: החלטת עירית הרצליה הינה תקדימית, והיא עלולה בהחלט ליצור אפקט דומינו, כלומר לגרום לעוד ועוד עיריות לעצור את תכניות ההתחדשות העירונית, לפחות עד נובמבר, מועד הבחירות המוניציפאליות, ולחלופין להיכנס למשא ומתן מול משרד השיכון ומנהלת ההתחדשות העירונית על הסכם גג חדש שיכלול בתוכו מענקים נדיבים לשדרוג תשתיות.

לטעמי שורש הבעיה איננו טמון בהחלטת עירית הרצליה או החלטות נוספות שתבאנה, מן הסתם, בהמשך. הבעיה, ביסודה, הינה העובדה שממשלת ישראל מחד גיסא מצהירה כל העת על רצוה לקדם התחדשות עירונית כוללת, ומאידך גיסא, וכבר כשנה וחצי לאחר שהוקמה מנהלת ההתחדשות העירונית, לא נעשה כמעט דבר וחצי דבר ואחוז הדירות הנבנות במסגרת זו ממשיך להוות פלח צנוע ביותר מכלל שוק הדיור.

הפתרון טמון בתעדוף
לכן הפתרון טמון בתעדוף: בשלוש השנים האחרונות מתעדף כחלון, כשר על לנושא הדיור, את מחיר למשתכן, אותה הוא רואה כתכנית הדגל שלו. בד בבד קודמו הסכמי גג מול יותר מ-20 עיריות ובהיקף עצום של כרבע מיליון דירות בקירוב. מדובר בהשקעות של עשרות מיליארדים(!), הן בסבסוד הממשלתי של הדירות במחיר למשתכן, שכבר עתה מוערך בכ-9 מיליארד שקלים והן בהקמת תשתיות אדירות לשכונות הענק שיוקמו במסגרת מחיר למשתכן, שלא לדבר על בזבוז משווע של מאות אלפי דונמים לריק.

אם במקום זאת הממשלה תתעדף את ההתחדשות העירונית ותעניק לה קטליזטורים אמיתיים, מצב זה ישתנה בעליל. קטליזטורים, זה אומר קודם כל סיוע כלכלי ישיר ומשמעותי לעיריות בשדרוג התשתיות הקיימות, בדיוק כפי שנעשה באופן נקודתי מול רמת גן, ובד בבד הגדלת הזכויות ליזמים הבונים במסגרת תמ"א 38 ופינוי בינוי. נכון, בניגוד למחיר למשתכן, מדובר בפעולות שאת הפירות שלהן ממשלה זו או אחרת ועירייה זו או אחרת, לא תקצור בחודשים הקרובים וגם לא בשנה-שנתיים הקרובות. אולם בהסתכלות ארוכת שטווח, ארבע-חמש שנים מהיום, פעולה שכזו הינה WIN WIN  מכל הסיבות האפשריות:

אחת, חסכון עצום של עשרות מיליארדים למשק הישראלי, זאת כתוצאה מהפניית המשאבים לקרקע באיזור הביקוש שניתן ואפשר לממש בה את זכויות הבנייה.

שתיים, חיזוק ושדרוג הערים הותיקות, הן בתשתיות, הן בנראות הפיזית והן כלכלית, זאת במקום ביזור שלא לצורך בעשרות שכונות חדשות. שלוש, ממשק הרבה יותר הגיוני בין הבנייה למגורים לבין מקומות העבודה, הקניות, הבילוי, המשפחה הגרעינית והחברים, של המשתכנים החדשים. ארבע, הגדלת מאגר התחלות הבנייה בכלל בשוק הדיור(ואין זה כלל מקרה שהתחלות הבנייה ממשיכות לקרטע סביב ה-45-50 אלף בלבד לשנה!)

לכן, לסיכום, אינני יכול שלא להבין את החלטת עירית הרצליה. גם אם היה בה יותר מקורטוב  של לחץ על הממשלה לקראת הבחירות המוניציאפליות הממשמשות והבאות, היה בה בהחלט, לטעמי, הגיון סדור ונורת אזהרה מהבהבת למקבלי ההחלטות בשוק הדיור, ובכלל. חומר למחשבה.

שיתוף

כתבות שיכולות לעניין אותך

נשמח לדבר אתך
נגישות