banner
אילוסטרציה // Depositphotos
אילוסטרציה // Depositphotos

ד"ר למשפטים סירבה לחתום על הסכם תמ"א 38 ותשלם 100,000 שקל

התנהלות כוחנית, סרבול הליכים, חוסר תום לב והתגאות בתואר האקדמי הביאו את המפקחת להטיל על דיירת סרבנית הוצאות חסרות תקדים

זיו גולדפישר 31.10.2024

המפקחת על המקרקעין נגד המשפטנית הבכירה: ד"ר למשפטים סירבה לחתום על הסכם תמ"א 38/2 בבניין מגוריה ברמת אביב, תשלם הוצאות משפט חסרות תקדים בסך 100,000 שקל. המפקחת דגנית קציר-ברין דחתה את כל טענותיה של הדיירת, שטענה בין היתר כי הופלתה בתמורה שקיבלה, מתחה עליה ביקורת נוקבת, וכתבה בפסק הדין כי: "הנתבעת פעלה במכוון להאריך את משך הדיון ולסרבלו ובצורה מכבידה". 

הרקע לתביעה שהתנהלה בלשכת המפקחת על המקרקעין הוא סירובה של הדיירת, עורכת דין בעלת תואר דוקטור במשפטים, לחתום על הסכם לביצוע פרויקט תמ"א 38 הריסה ובנייה מחדש, ברחוב אחימאיר ברמת אביב. על פי ההסכם שנחתם מול היזמיות, כל בעל דירה יקבל דירה חדשה בשטח של 105 מ"ר, המהווה תוספת שטח של 25 מ"ר לעומת שטח הדירה המקורית. כמו כן, לכל דירה תתווסף מרפסת בשטח של כ-12 מ"ר ויוצמדו לה שתי חניות. כיווני האוויר הקיימים בדירות הנוכחיות, יישמרו. הנתבעת, שדירתה מצויה כיום בקומה 5, אמורה לקבל דירה חדשה בקומה 9. 

היתר הבנייה הוצא לפרויקט כבר לפני שנה וחצי, ולמעט הדיירת הסרבנית, כל יתר בעלי הדירות חתמו על ההסכם. על רקע סירובה, הגישו 101 בעלי זכויות בבניין תביעה נגד הדיירת הסרבנית. בתביעה טענו הדיירים כי לנתבעת אין התנגדות אמיתית, סבירה ומבוססת לפרויקט וכי "סירובה של הנתבעת לחתום על ההסכם מחזיק את יתר בעלי הדירות בני ערובה בדירות קטנות וישנות, אשר לא עמידות בפני רעידות אדמה והתקפות טילים".

לאחר הגשת התביעה, החלו עיכובים ודחיות בדיונים. פרוץ המלחמה, חילופי עורכי דינה של הנתבעת, ובקשות נוספות שהעלתה הנתבעת הביאו לעיכובים, שבסופם היא הגישה כתב הגנה. הנתבעת השיבה להגנתה כי אינה דיירת סרבנית, ופירטה את השכלתה האקדמית. היא כתבה כי היא "אינה דיירת סרבנית, אלא דוקטור למשפטים, בעלת שלושה תארים שניים מאוניברסיטת תל אביב ואחד מאוניברסיטת לונדון בעלת ניסיון עשיר כמרצה למשפטים שפרסמה 2 ספרים (שאחד מהם צוטט על ידי בית המשפט העליון)", והוסיפה כי היא לוחמת למען זכויותיה וזכויות בעלי הדירות בפרויקט.

הנתבעת טענה לאפליה בתמורות, וציינה כי היא מבקשת שקיפות מלאה ביחס לתנאי ההתקשרות בהסכם לשם גיבוש החלטה, אך הוסיפה כי "חרף בקשתה הלגיטימית הנובעת מזכותה היסודית לחישוב תמורה ראויה בעד קניינה, הנתבעת זוכה להתעלמות מוחלטת מצד התובעים. הסתרת המידע היא תופעה בלתי שגרתית בפרויקטים ומעידה כי היזם הבטיח לחלק מבעלי הדירות תמורה בלתי שוויונית בניגוד חמור להוראות הדין וכן בניגוד להוראות ההסכם".

עוד ציינה הנתבעת כי כדי שהיא תוכל להתקשר בהסכם, "על התובעים והיזם לנקוט בשקיפות מלאה בנוגע לנתוני העסקה, לתקן ההפליה הבלתי סבירה הנגועה בפרויקט וכן לתקן הפגמים בעסקה, לרבות הפגיעה בקניינה של הנתבעת".

גם לאחר תחילת הדיונים החלו עיכובים מצדה של הנתבעת, שנבעו מחילופי עורכי דין, מבקשות שונות שהגישה, עד שלמפקחת על המקרקעין בתל אביב, דגנית קציר ברין. היא כתבה באחת מהחלטותיה כי "חששי הוא כי הנתבעת עושה שימוש לרעה בהליכי משפט (ניסיונות איתור ייצוג ממושכים, החלפת ייצוג, בקשות דחיה וסירוב ללא הנמקה מוצדקת לדיון באמצעות היוועדות חזותית שעה שהיא נמצאת בחו"ל)", והזהירה את הנתבעת כי אם המצב יימשך, היא תמחק את כתב טענותיה.

במהלך הדיונים הוצעו לנתבעת הצעות שונות, אך היא דחתה אותן. בסופו של דבר, המפקחת החליטה לקבל את התביעה במלואה, תוך שהיא דוחה את כל טענותיה של הנתבעת. המפקחת דחתה את הטענה לחוסר שקיפות מצד היזם, וכתבה: "מידע רלוונטי לא הוסתר מהנתבעת, אף על פי כן סירבה לחתום על ההסכם. בידי הנתבעת היה מצוי נכון למועד ניהול ההליך מלוא המידע הנדרש, אף על פי כן המשיכה הנתבעת בניהול הגנתה עד תום תוך שהיא מסרבת בכל תוקף לצמצם את יריעת המחלוקת. לא התרשמתי כי התובעים לא שיתפו פעולה עם הנתבעת במסירת המסמכים החיוניים לפי בקשתה".

הנתבעת טענה עוד כי דירת התמורה שהוקצתה לה היא תמורה שאינה שוויונית. המפקחת קבעה כי העובדה שהנתבעת הייתה היחידה מקרב מעל 70 בעלי דירות שסירבה, מטיל עליה נטל הוכחה מוגבר. המפקחת ציינה עוד כי הנתבעת ציינה בפניה שוב ושוב את מעמדה והשכלתה, אך זו לא התרשמה וכתבה כי "שוכנעתי כי גם בעלי דירות אחרים בבית הם בעלי מעמד סוציואקונומי גבוה, כך שאין לומר כי מדובר באוכלוסייה נחשלת או מוחלשת אשר נכנעה ליזם ומכרה את זכויותיה בנזיד עדשים מבלי שבחנה לעומקה את סוגיית התמורות והשוויון טרם שהתקשרה בהסכם".

הטענות שהעלתה הנתבעת לגבי חוסר השוויון היו רבות ומגוונות, ובין השאר דרשה לבצע שמאות לכל הדירות בבניין, דרישה שנדחתה על הסף על ידי המפקחת: "דרישה בלתי סבירה בעליל שנועדה לייקר להאריך ולסרבל את הפרויקט והדיון שלא לצורך במטרה להביא ללחץ על היזם ובעלי הדירות על מנת שייאותו להקצות לה תמורות אחרות".

הנתבעת טענה עוד כי מצבה של דירתה טוב מדירה אחרות, ולכן שוויה גבוה יותר, ומסיבה זו טענה הנתבעת כי היא זכאית לבחור לפני שכניה את דירת התמורה. המפקחת לא התרשמה מהטענה הזו, ומעין מתמונות הדירה היא כתבה כי "המטבח שבדירת הנתבעת, גם אם הוא מטבח עץ ולא מטבח פורמייקה, מטבח ישן מאד )לעניות דעתי מדובר במטבח המקורי של הדירה שבוצע בו חידוש צבע), משטח העבודה מחורץ וסדוק והכיור נחזה ככיור חרסינה ישן, ידיות המגירות והארונות אינן זהות". לעומת זאת, דירת השכנים, קבעה המפקחת, המטבח נראה חדיש בהרבה.

עוד ציינה המפקחת, כי חרף העובדה שהנתבעת אינה מתגוררת בדירתה (נכון למועד הדיונים, היא התגוררה בהודו, ולטענתה רשויות הודו לא אפשרו את יציאתה משם כל עוד לא עמדה בתנאי הוויזה דבר שמנע ממנה התייצבות לדיון", וחרף העובדה שהיא ציינה כי בבעלותה 3 דירות (דירה ברמת אביב, דירה בלונדון ונחלה במושב) וחרף העובדה כי אמור להתקיים בבית פרויקט להריסתו, אישרה הנתבעת בעדותה כי במהלך החודשים האחרונים צבעה את הדירה הרלבנטית הריקה מאדם. "פעולתה זו שאין לה הצדקה ברורה בנסיבות והיא עשויה להצביע על מעשים אקטיביים מצדה בניסיון לייחס לדירתה יתרונות שמאיים", כתבה המפקחת.

המפקחת דחתה גם את טענת הנתבעת כי דיירים אחרים "מקורבים" כדבריה ליזם, ולכן קיבלו תמורות עודפות. "התרשמתי כי לנתבעת טענות רבות כנגד הפרויקט, היזם, חברי הנציגות, ב"כ בעלי הדירות תנאי ההסכם ועוד. התנגדות הנתבעת החלה עוד בימיו הראשונים של גיבוש הפרויקט וטעמי ההתנגדות הלכו והשתנו עם התקדמותו", כתבה המפקחת בפסק הדין.

מהעדויות עולה כי התנהגותה של הנתבעת היתה התנהלות לעומתית למן יומו הראשון של הפרויקט. אך גם המפקחת חוותה את הכוחנות של הנתבעת: "אף בדיונים בפני התנהלה הנתבעת בצורה כוחנית ובלתי מתפשרת תוך שהיא שבה ומדגישה את השכלתה (ד"ר למשפטים) וחוזרת ומבקשת כי דבריה 'יירשמו בפרוטוקול' (משל דבריה לא נרשמים במלואם)". המפקחת, איפוא, קיבלה את התביעה, והורתה לנתבעת לחתום על ההסכם, תוך שהיא מבהירה כי אם לא תעשה כן, היא תסמיך עורך דין לחתום בשמה.  

כאשר המפקחת ניגשה לקבוע את ההוצאות שיוטלו על נתבעת, היא כתבה כי "הנתבעת ניהלה הליך עד תום והרבתה להגיש בקשות ותגובות, לרבות לאחר שכבר ניתנה החלטה בעניינן. התרשמתי כי הנתבעת פעלה במכוון להאריך את משך הדיון ולסרבלו ובצורה מכבידה. מספר פעמים התרעתי בנתבעת כי ככל שאתרשם כי שהיא נוקטת בחוסר תום לב בניהול ההליך יבוא הדבר לידי ביטוי או על ידי מחיקת כתב טענותיה או בפסיקת הוצאות. הנתבעת סירבה לכל אפשרות להביא לצמצום וייעול הדיון". המפקחת הטילה על הנתבעת סכום חסר תקדים של 100,000 שקל, וכתבה כי "אני סבורה כי מדובר בסכום מידתי וסביר לאופן ניהול ההליך".

את תגובת הנתבעת לא ניתן היה להשיג.

בידקו מי הם הטובים ביותר בהתחדשות העירונית בישראל

קורס מבוא להתחדשות עירונית – לפרטים ליחצו כאן

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן

שיתוף

כתבות שיכולות לעניין אותך

נשמח לדבר אתך
נגישות