"סמרטוט": צילומי מסך בוואטסאפ הוכיחו כי בעליה של חברת ניהול השתלח בעורכי הדין

תככים והשמצות בפרויקט התחדשות עירונית בחיפה הובילו לתביעת לשון הרע: לאחרונה פסק בית המשפט כי בעליה של חברה לפיקוח וניהול מיזמי נדלן, אמנון גטניו, יפצה שני עורכי דין, מיכאל סיגל וגרא פולגר, בסכום של למעלה ממאה אלף ₪ לאחר שהטיח בהם אמירות משפילות, מבזות ועלולות לפגוע במקצועם. מהחלטת השופט, עולה כי הנתבע השמיץ את עורכי הדין בניסוחים "בוטים מתלהמים ופוגעניים ביותר", ולא חזר בו גם כאשר קיבל מכתב התראה לפני תביעת לשון הרע.

עורכי הדין הציעו לנהל מו"מ עם היזם תמורת 15,000 ₪
הרקע לפרשה הוא פרויקט תמ"א 38 אותו ביקשו לקדם בעלי דירות בבניין מגורים ברחוב כספרי בחיפה. כפי שעולה מפס"ד, בתחילת שנת 2017, חתמו כל בעלי הדירות בבניין, למעט יורשות בעלת דירה שנפטרה, על ייפוי כוח לטובת משרד עורכי הדין, על מנת לייצגם במו"מ מול היזם לקידום הפרויקט.
עוד עולה כי בין התובעים לבין בעלי הדירות לא נחתם אמנם הסכם שכ"ט עו"ד, אף כי התובעים פנו לנציגיהם בשלושה מכתבים בחודש ינואר 2017, בהם הם התחייבו לתת שירות משפטי מקיף וזאת כנגד תשלום שכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪ עבור ניהול מו"מ עם היזם ותשלום סכום נוסף של 81,000 ₪ ככל וייחתם הסכם בין בעלי הדירות לבין היזם.

במקביל: יורשות באחת הדירות שכרו את חברת הניהול ועורך דין מטעמן
במקביל, פנו היורשות של בעלת הדירה לחברת הניהול ושכרו את שירותיה בתחום התכנוני בכל הקשור לפרויקט ובהמשך שכרו את שירותיו של עו"ד מטעמן.
במסגרת כתב התביעה שהגישו, עורכי הדין התובעים טענו כי השקיעו מאמצים בניסיון לקדם את הפרויקט ולהביא לחתימת הסכם בין היזם לבין בעלי הדירות וכי נוצר קשר בינם, בין חברת הניהול ובין עורך הדין המייצג את היורשות ואף התקיימו פגישות ושיחות אולם בסופו של יום, מאמציהם לא נשאו פרי ולא נחתם כל הסכם בין בעלי הדירות לבין היזם. 

בעליה של חברת הניהול: "מיזם מחורבן פשוטו כמשמעו"
עוד במסגרת התביעה, כעולה מפס"ד, בחודש אוקטובר 2018 פנה בעליה של חברת הניהול לאחת מנציגות בעלי הדירות וכתב לה בהודעת וואטס אפ: "אני מקווה שהדבר יעזור לך להיפרד מהצורך להאשים את היורשות ואולי אף להבחין ששכלן הישר חילץ אתכם (אני מקווה) מזרועות עו"ד מניפולטיבי ונטול יושרה (שלא לדבר על אתיקה מפוקפקת). יזם חסר יוזמה באופן כללי – ממיזם מחורבן פשוטו כמשמעו. וחזקה עליי שהראיות לכל האמור לעיל יפרסו בפנייך בכל רגע שתחפצי בכך. מאידך, אני בספק אם תוכלי להציג ולו בדל ראיה להתאמת היזם, ולא כל שכן העו"ד, לליווי ולביצוע המיזם".
עוד עולה מהכתוב בהסתמך על ראיות צילומי הודעות שהוצגו לבית המשפט על ידי התובעים, כי בהודעה נוספת הציע בעליה של החברה כי נציגות בעלי הדירות תיפרד מעורכי הדין המייצגים אותם: "ככל שאני מזהה, והראיות לכך רבות, המשרד הזה הוכיח שאינו ראוי לייצג אתכם. על רקע זה ספק אם הוא זכאי לשכ"ט או שמא להפך – ראוי שיפצה אתכם על עצות אחיתופל וגרירת ההליך במשך זמן רב מבלי לתרום להתנהלותו בדרך ראויה".
עוד על פי הראיות שהציגו התובעים לבית המשפט כעולה מפס"ד, בהמשך, במסגרת פגישה שקיים בעלי החברה עם בעלי הדירות, הוא המשיך לטענתם להטיח מילים קשות בעורכי הדין המייצגים אותם, ואמר בין היתר: "אתם לא יושבים ובוחנים אין לכם אנשי מקצוע שמלווים אתכם עוה"ד הזה סליחה, סמרטוט! הוא למעשה עוה"ד של היזם ולא שלכם. הוא מייצג את היזם ולא אתכם. אין שום דרך". בהמשך הוא כינה את משרד עורכי הדין: "חבורה של אנשים חסרי יושרה".

עורכי הדין: הנתבע סיכל את מימוש הפרויקט
בכתב התביעה, שהגישו עורכי הדין לבית משפט השלום בחיפה, הם טענו בין היתר כי הנתבע סיכל את מימוש הפרויקט: "בשל התנהלות איטית מצד היזם, בא כוחו ובעלי הדירות, ההליכים התמשכו מספר חודשים, אולם במהלך שנת 2017, לובנו כל המחלוקות ומבחינת התובעים לא היתה כל מניעה מחתימת ההסכם עם היזם, אף כי נותרו מספר נקודות להבהרה. והנה, משהחל הנתבע בייצוג היורשת, הוא מתח ביקורת תכנונית על הפרויקט, ואשר מאחוריה לא היה ולא כלום, זאת למעט ניסיון לקבל עבור דירת היורשות חניה שאינן זכאיות לקבלה על פי דין. יתרה מכך, מאחר ובעלי הדירות לא שוכנעו בטענותיו התכנוניות של הנתבע, ומאחר ואף בהעדר תמיכת היורשות היה להם רוב מספיק לחתימת הסכם עם היזם, פתח הנתבע במסע השמצה נגד התובעים, עד אשר בסיומו הוא סיכל את מימוש הפרויקט".
בתביעה נטען עוד כי הנתבע גרם בהתנהלותו להפרת הסכם שכ"ט עו"ד בינם לבין בעלי הדירות, ובכך הוא עיוול כלפי התובעים בעוולת גרם הפרת חוזה. בגין עוולה זו הנתבע נדרש לשלם לתובעים פיצוי בסך של 81,000 ₪ בתוספת מע"מ בגין התשלום השני שסוכם, כביכול, עם בעלי הדירות.
עוד נטען כי התבטאויות הנתבע נגדם במסגרת ההודעות ובמהלך הפגישה, כמצוטט לעיל, מהוות פרסום לשון הרע, ומכאן דרישתם לחייבו בתשלום פיצוי ללא הוכחת נזק בסך של 200,000 ₪ לכל אחד מהם. כן עותרים התובעים לחייב את הנתבע לפרסם התנצלות בפני כל מי שאליו הופנה הפרסום נשוא התביעה.

התובעים האיצו בלקוחותיהם
מנגד, בכתב ההגנה שהגיש בעל החברה הנתבע, הוא טען כי לא התגבש כל הסכם שכ"ט עו"ד בין התובעים לבין בעלי הדירות כפי שלא התגבש הסכם בינם לבין היזם למימוש הפרויקט. הואיל ועוולת גרם הפרת חוזה מותנית בקיומו של חוזה תקף, אזי אין לקבל את התביעה בגין אותה עילה.
הוא הוסיף כי לאחר בחינה התגלה לו כי התובעים פעלו לקידום האינטרסים האישיים שלהם ושל היזם, זאת תחת קידום האינטרס של בעלי הדירות. לטענתו, הדבר בא לידי ביטוי בכך כי התובעים האיצו בלקוחותיהם, לחתום על הסכם עם היזם, זאת על אף העובדה כי טרם לובנו כל העניינים הרלוונטיים לאותה התקשרות ולא צורפו נספחי ההסכם המוצע. עוד הוא טען כי כל מטרתם של התובעים הייתה קבלת שכ"ט עו"ד מבעלי הדירות, זאת ותו לא וכן, כי התנהלותם הנ"ל של התובעים יצרה בלבול וחוסר בהירות אצל בעלי הדירות ולפיכך הם לא נתנו בהם אמון. מטעמים אלה, לטענתו, כמו גם בשל התנהלותם האיטית של בעלי הדירות, היזם ובא כוחו, הפרויקט לא יצא לפועל.
עוד לטענת הנתבע, אין לו כל אינטרס בהכשלת הפרויקט. לדבריו, אדרבא ואדרבא, הוא פעל לקידומו אך בכפוף למתן מענה לתהיות וסימני השאלה שהעלה, כל זאת במסגרת הייצוג של היורשות שנעשה כדין, בהתאם להבנתו המקצועית וכמצופה ממנו.
לאור זאת הוא טען כי התבטאויותיו המופיעות בכתב התביעה חוסות תחת הגנת "אמת דיברתי" ותום הלב והעובדה כי הביקורת שהטיח בתובעים נאמרה בסגנון ישיר ו-"צברי", אינה מעלה ואינה מורידה בנדון. 

השופט הבכיר רמזי חדיד החליט לקבל את התביעה באופן חלקי- טענות התובעים לפיצוי בגין הפרת חוזה נדחו על ידי בית המשפט, לאחר שהשופט פסק כי עורכי הדין לא הוכיחו  קיומו של הסכם שכ"ט עו"ד מחייב בינם לבין בעלי הדירות בבניין.

לא כך היו פני הדברים בטענות להוצאת לשון הרע. השופט החליט לקבל את התביעה ונימק: "אין צורך להכביר במילים באשר למשמעות ולפרשנות של הביטויים החריפים בהם השתמש הנתבע נגד התובעים במסגרת ההודעות ובמהלך הפגישה. בהתאם למבחן האובייקטיבי של האדם הסביר, טענות המועלות כנגד עו"ד לפיהן הוא מניפולטיבי ונטול יושרה, אינו ראוי לייצוג בעלי הדירות, לא עושה עבודתו נאמנה, מנסה להוביל את לקוחותיו לקבלת החלטות מטופשות, עו"ד סמרטוט ועוד כהנה וכהנה האשמות. כל אלה הינן אמירות משפילות, מבזות את האדם אליו הן מופנות, עושים אותו מטרה ללעג ובוז בעיניי אחרים וכן עלולים לפגוע במקצועו".

השופט דחה את טענות ההגנה של הנתבע, ופסק: "התנהלות הנתבע במקרה דנן רחוקה מרחק מזרח ממערב מסטנדרט זה, ולפיכך אין כל מקום לקבל את טיעוניו בנדון. העובדה כי מחד גיסא הנתבע מעלה טענות קשות ביותר נגד הייצוג המשפטי שנתנו התובעים לבעלי הדירות, כשמנגד הוא לא רואה בהם כתובת לטענותיו התכנוניות בניהול הפרויקט, כל זאת כאשר עו"ד עמו היה בקשר, סבור כי במסגרת טיוטת ההסכם היזם התחייב כלפי בעלי הדירות בהתחייבויות מופרזות – כל אלה הינם ביטוי מובהק להעדר תום ליבו של הנתבע. יתירה מכך, חומרת התנהלותו של הנתבע עולה ומתחייבת לאור העובדה כי לא הייתה לו כל הכרות קודמת עם התובעים. לאור האמור לעיל, אני דוחה את טענת הנתבע לתחולת אמת דיברתי ותום הלב בנסיבות מקרה דנן".

עוד נאמר בפסק הדין: "התובעים הינם עורכי דין במקצועם, בעלי ותק רב בתחום וקשה להפריז במשקל שיש לתת לשמם הטוב. מנגד, הנתבע בחר להשתלח בתובעים ולהטיח בהם האשמות שווא חסרות כל אחיזה במציאות, כל זאת בניסוחים בוטים, מתלהמים, פוגעניים ומעליבים ביותר. זאת עשה הנתבע בהעדר בסיס עובדתי לאותן טענות ומבלי שהוא טרח לנקוט באמצעים סבירים, אם בכלל, על מנת לבחון את אמיתותן טרם הפרסום. יתרה מכך, לנתבע ניתנה הזדמנות לחזור בו מאותם פרסומים ולהתנצל בפני התובעים טרם הגשת התביעה, אולם הוא לא טרח להשיב למכתב הדרישה בנדון. כמו כן, לאורך ניהול ההליך, הנתבע לא הביע כל חרטה או התנצלות כלפי התובעים, אדרבא ואדרבא, הוא חזר בתצהירו ובחקירתו על אותם פרסומים".

סוף דבר השופט פסק כי בעליה של חברת התכנון יפצה את עורכי הדין בסכום של מאה אלף ₪  וכן בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך של 14,000 ₪.
בנוסף נפסק כי על הנתבע לפרסם התנצלות בפני עורכי הדין התובעים כאשר במידה ויבחר שלא לעשות זאת יהיה עליו לפצותם בסכום נוסף של 30,000 ₪.

מי יהיו 70 המשפיעים לשנת 2023?

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן

תגיות: