בית המשפט דחה ערעור של החברה נגד פסיקה קודמת שקיבלה את תביעת הנציגות: "מייצגת את הדיירים בצורה המיטבית"
נציגות הדיירים בבניין משותף רשאית להגיש תביעה למינוי בורר בסכסוך נגד יזם תמ"א 38, למרות שהיא מייצגת גם את הדיירים שאינם חתומים על ההסכם מולו. כך קבע בית המשפט העליון, שדחה ערעור שהגישה החברה היזמית אורבן נדל"ן.
הסכסוך המשפטי החל בעקבות טענות של נציגות בניין מגורים ברחוב יהודה המכבי בתל אביב להפרות הסכם תמ"א 38 של היזם שנבחר לבצע את העבודה בבניין. על רקע הטענות להפרת ההסכם, ולאור סעיף הבוררות הקבועה בו, שלחה הנציגות לחברה היזמית שני מכתבים ובהם דרישה למינוי בורר. לאחר שהמכתבים לא נענו, הגישה הנציגות בקשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב למינוי בורר. בבקשה נטען כי לנציגות תביעות כלפי היזמית בגין הפרות הסכם על ידה בכל הקשור לרכוש המשותף.
היזמית טענה מנגד כי אין כל יריבות בינה לבין הנציגות, שכן ההסכם נחתם בינה לבין בעלי הדירות ולא מול הנציגות. כן נטען כי הנציגות מייצגת בעלי דירות שלא חתמו על הסכם התמ"א אלא על הסכמים מאוחרים יותר של בעלי הדירות החדשות. בנוסף נטען כי הנציגות כלל לא מוסמכת לפעול בשם בעלי הדירות בהיעדר מסמך המסמיך אותה לכך, וכן נוכח העובדה שאין מדובר בעניינים הנוגעים להחזקתו התקינה ולניהולו של הבית המשותף.
בית המשפט המחוזי קיבל את תביעת הנציגות, וקבע כי הנציגות רשאית לייצג את בעלי הדירות ככל שמדובר בתביעה בגין ליקויים ברכוש המשותף. בהתייחס לטענה כי הנציגות אינה רשאית להגיש בשם בעלי הדירות החדשות בקשה למינוי בורר, נפסק כי טענה זו מרוקנת מערך מעשי את סעיף התניית הבוררות עליה חתמה היזמית מול בעלי הדירות בהסכם התמ"א. עוד נקבע כי יש לראות בבעלי הדירות המקוריים ובנציגות כמי שהסכימו כי בעלי הדירות החדשות יוכלו גם הם להיות צד להליך בוררות עתידי.
החברה היזמית הגישה ערעור על פסק הדין בבית המשפט העליון, וטענה כי הנציגות איננה צד להסכם התמ"א, וכי היא מייצגת גם בעלי דירות חדשות אשר אינם חתומים על ההסכמים הכוללים את סעיף הבוררות. עוד נטען כי עילת הסכסוך העיקרית נסובה על "מתקן החניה" שקיבלו בעלי הדירות החדשות בלבד, אשר אינם חתומים כאמור על הסכם התמ"א, ואין היא מתייחסת לחלקים משותפים של כלל בעלי הדירות. היזמית ציינה בערעור כי מדובר בשאלה עקרונית בעלת אופי משפטי, האם רשאית נציגות לייצג בעלי דירות בבקשה למינוי בורר כאשר חלקם אינם חתומים על הסכם בו נכללת תניית בוררות.
השופט דוד מינץ דחה את הערעור. "חרף ניסיונה של המבקשת (החברה היזמית) לעטות על הבקשה מחלצות עקרוניות, לא מתעוררת במקרה זה סוגיה משפטית או עקרונית החורגת מעניינם הפרטני", נקבע בהחלטה.
השופט מינץ קבע עוד כי היזמית כלל לא העלתה טענה מפורשת כי בהסכמים עם בעלי הדירות החדשות לא כלולה גם כן תניית בוררות. "רק בבקשה לפנינו העלתה טענה בהקשר זה בשפה רפה ובעקיפין", נכתב. כמו כן, נקבע כי היזמית לא ביססה את טענתה שלפיה החלק העיקרי מעילת הסכסוך מתייחס לחלקים שאינם משותפים בבית המשותף.
השופט ציין עוד כי מהות הסכסוך הוגדרה בבקשת הנציגות למינוי בורר כסכסוך שעניינו בתביעות בגין הפרת הסכם התמ"א המתייחסות אך ורק לרכוש המשותף, והבהיר כי "בצדק קבע אפוא בית המשפט כי על פי התשתית שהניחה הנציגות, יוזמת ההליך, מהות הסכסוך אכן קשורה לליקויים ברכוש המשותף, אשר מצריכים מדרך הטבע ומכוח הדין את הנציגות המהווה בפועל איגוד בעלי הדירות (החתומים במקרה זה על הסכם הבוררות) והיא זו אשר תייצג בצורה המיטבית את האינטרסים שלהם בעניין זה".
בידקו מי הם הטובים ביותר בהתחדשות העירונית בישראל
לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן
