אגרת גודש – אופטלגין למחדל תחבורתי

לפני אי אילו שנים סבלתי מכאב שיניים חזק שהצריך טיפול שורש. צלצלתי לרופא השיניים שלי שקבע בדחיפות טיפול למחרת, והמליץ לי ליטול כדור אופטלגין עד יעבור זעם.
נזכרתי באנקדוטה זניחה זו כשקראתי לאחרונה אודות כוונת חברת "נתיבי איילון" לקדם מיזם שיטיל אגרות גודש על כל רכב שייכנס בשעות העומס, אגרה שעשויה להגיע לסכומים של עשרות שקלים ליום.

אגרה זו, לדדי, ובמיוחד כי שמתמחה באג'נדה הירוקה, משולה לאותו כדור אופטלגין שנועד להקל כאב חד, היכן שנדרש טיפול שורש תחבורתי. והלא כל אחד יודע ש"נתיב איילון", מה שאמור היה להיות לכאורה "כביש  פרברי מהיר", הפך משך רוב שעות היממה לכביש העמוס במדינה.
אגרת גודש, מן הסתם, לא תהפוך את "נתבי איילון" לכביש פתוח לתנועה זורמת, אולם דבר אחד בטוח: נהגי ישראל, שכבר היום משלמים כהנה וכהנה מיסוי על רכישת רכב ועל דלק, ייאלצו כעת לשלם עוד מס עדיף העשוי להגיע למאות שקלים לחודש(!) 

גרוע מכך: אותה אגרת גודש מקודמת במקום לקדם את טיפול השורש האמיתי: אלטרנטיבה חלופית של תחבורה ציבורית יעילה, זמינה ומודרנית מכל ערי הלווין בואכה תל אביב,  כמקובל בכל ערי המטרופולין הגדולות בעולם.
העובדה שבערים אלה, דוגמת ניו יורק, לונדון, פאריז ורומא, כ-95 אחוזים מהתושבים משתמשים בתחבורה ציבורית, איננה קשורה כלל ועיקר לאגרות גודש, אלא למערכות היסעים המוניות משוכללות.
אין זה סוד, למשל, שבשיחות ערבי שישי מספרים הישראלים שחזרו מחו"ל כהנה וכהנה אודות "מה נוח" ו"כמה קל" להשתמש בתחבורה ציבורית בערי העולם הגדול.
ובמילים אחרות: העובדה שרוב רובם של הישראלים התמכרו לרכבם הפרטי אינה כלל ועיקר "בעיה גנטית" ובוודאי ובוודאי אינה גזירה משמיים.

אגרות הגודש, שכבודן במקומן מונח, לא רק שלא ייפתרו את בעיית הפקקים, אדרבה, הן ייקבעו אותן וישדרו לכל האוחזים בהגה כי כלו כל הקיצין וכי פשוט, אין ברירה, הרומן המתמשך שלהם עם רכבם הפרטי, עתיד להמשך ביתר שאת.

ועל זיהום הסביבה ואנרגיה ירוקה כבר דיברנו? ובכן, הנתונים מכל רחבי העולם הרחב מצביעים באופן שאינו משתמע לשתי פנים כי מעבר לתחבורה ציבורית לא מזהמת מקטין באופן דרמטי את זיהום האוויר וכמובן יש לו השפעה מרחיקת לכת על בריאות הציבור במטרופולין כולו.
נכון. עינינו רואות נת"צים, נתיבי תחבורה ציבורית, מקודמים. אנחנו רואים גם את העבודות על הרכבת הקלה וגם פה ושם אוטובוסים חשמליים. אולם, וזה אולם גדול, כל אלה הינם בבחינת טיפה בים לעומת צרכים של מטרופולין השמונה כיום כ-4 מיליון תושבים בין נתניה לאשדוד ושעתיד להכפיל את מספר תושביו עד 2050.
לדוגמא, ה"פיאסקו" של הקו האדום של הרכבת הקלה שפתיחתו מתאחרת כבר 5 שנים, מלמדת עד כמה הננו רחוקים מרחק עצום ממערכת היסעים המונית כהלכתה.

לתשומת לב מקבלי ההחלטות בממשלה החדשה בכלל ובתחום התחבורה בפרט: אנא מכם, תפסיקו בבקשה לתת לנו כדורי אופטלגין וגם לא אנטיביוטיקה. קדמו את מה שיש בכל עיר מודרנית אחרת בעולם והניחו בצד את אגרות הגודש!

*כותבת המאמר, מהנדסת עדי מגדל, היא מבעלי "גרינר קיימות ובנייה ירוקה"

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן