אדריכלית דנית שנהב חוזרת לתחילת הדרך: "היינו מכינים ומוכרים סנדוויצ'ים בטכניון, זה הפך להיות ממש מוסד"

דנית שנהב, אדריכלית שותפה מייסדת במשרד 'כנען שנהב אדריכלים' שהוקם ב-1992 יחד עם הוריה עדינה וניסן כנען ובעלה גיל שנהב, היא חלק ממשרד שצמח מעסק משפחתי למשרד גדול המונה כיום כ-80 עובדים, שבעה שותפים וממוקם בפארק עתידים בתל אביב. שנהב מובילה את תחום הדיור המוגן ותכנון לגיל השלישי, תחום שבו היא עוסקת כבר למעלה מ-25 שנה, הכולל דיור מוגן לעצמאים ומחלקות אשפוז. בין הרצאות, סיורים וכתיבה מקצועית היא ממשיכה להגיע כל בוקר לעבודה עם אותה גישה פשוטה: לחדש, לדייק וליצור מרחבים איכותיים ומותאמים עבור אנשים בגיל השלישי.

דנית, איך היה לגדול בתל אביב בשנות ה-70' של המאה הקודמת?
"גדלתי ברמת אביב הירוקה, שכונה שבמקור הייתה שכונה של עולים חדשים שקנו שם בתים והקימו חיים. שכונה עם איכויות מאוד מיוחדות וגם היום עיריית תל אביב שומרת על הבינוי שלה. השכונה עוברת כיום התחדשות עירונית אך שומרת על המרקם העירוני והאופי המיוחד שלה. הבית של ההורים שלי, שהיו אדריכלים שניהם, היה ממש יצירת מופת אדריכלית. לפני עשרה חודשים הוא נפגע מטיל איראני ולא נשאר ממנו שום דבר. מאז אנחנו מחכים שמס רכוש יסייע לנו לשקם את ההריסות. אם חוזרים לילדות, זו הייתה שכונה נהדרת עם הרבה ילדים, המון חדווה, קהילה ועזרה הדדית. שיחקנו כל הזמן בחוץ והשכנים היו גם החברים הטובים. הייתה שם תחושת שיתופית וקהילה מאוד חזקה בין כולם".

מה מיוחד בשכונה הזו מבחינה אדריכלית?
"זו שכונה עם הרבה מאוד צמחיה ותכנון אדריכלי חכם. לצד בתי קרקע נבנו מבנים מרקמים של שלוש וארבע קומות, מה שנקרא בנייני רכבת וגם בניינים של תשע קומות, שנחשבו אז לגבוהים במיוחד".

אלו ערכים לחיים לקחת מבית אמא ואבא?
"הערך הכי משמעותי שלקחתי מבית הוריי הוא ההבנה שבית זה לא רק קירות, אלא מה שאתה מכניס לתוכו. הבית של ההורים שלי היה בית צמוד קרקע, יחסית פשוט, אבל עם השנים הם הפכו אותו ליצירה של ממש. זה היה בית מאוד פתוח, שאנשים תמיד באו אליו. אמא שלי הייתה בשלנית מדהימה – הכי טובה שהכרתי. למרות שהייתה אשת קריירה ועבדה עד שעות מאוחרות, בשבתות הבית תמיד היה מלא באנשים. הכנסת האורחים והתחושה של בית פתוח היו במרכז החיים שלנו וזה משהו שלקחתי איתי הלאה. גם היום, אצלי ואצל גיל, הבית הוא בית מארח וזה בעיניי הערך הכי משמעותי שנשאר".

מה הביא אותך ללמוד אדריכלות?
"האמת היא שלפני הלימודים מאוד התלבטתי. נרשמתי כמעט לכל הפקולטות ולכל מיני תחומים, למרות שאדריכלות תמיד הייתה מאוד נוכחת בבית. בסוף בחרתי בזה, אבל אמרתי לעצמי שאם כבר אלמד אדריכלות, אני לא אעבוד עם ההורים ולא אתחתן עם אדריכל. כמובן שבפועל קרה בדיוק ההפך. גם התחתנתי עם אדריכל ואנחנו עובדים יחד כל השנים. כשהקמנו את 'כנען שנהב' עשינו את זה יחד עם ההורים שלי זכרם לברכה, והיינו איתם במשרד במשך 22 שנה וביחד הקמנו משרד לתפארת. עם השנים אחותי עירית בקר הצטרפה ומנהלת היום את המשרד ואחי אחראי על תחום ה־IT והמחשוב. היום יש לנו כבר דור שלישי במשרד, שני הבנים שלי הם אדריכלים והצטרפו לעשייה. אז אם יש משהו מרכזי שלקחתי מהלימודים ומהדרך זה שהאדריכלות אצלי היא לא רק מקצוע היא גם משפחה". 

מה הייתה העבודה הראשונה שלך?
"העבודה הראשונה שלי הייתה בגיל 13-14 כשלימדתי ילדים שיעורים פרטיים. כשגיל ואני הגענו ללמוד בטכניון היינו צריכים להתפרנס אז פשוט יצרנו לעצמנו עבודה. לא הייתה אז קפטריה בפקולטה, כל בוקר הייתי מכינה בערך 80 סנדוויצ'ים וגיל היה מוכר אותם לסטודנטים ולמרצים. זה הפך להיות ממש מוסד. 

יש אנשים שעד היום אומרים לי: ‘רגע, גם למדת אדריכלות?’ כי הם זוכרים אותי דווקא מהסנדוויצ'ים. מבחינתי זה היה חלק טבעי מהדרך – לעבוד, להתפרנס ולעשות מה שצריך כדי להשיג השכלה".

מה היה הטיפ המקצועי שקיבלת בתחילת הדרך?
"לדעת עם מי לעבוד. לבחור נכון את האנשים שאתה עובד איתם, גם את הלקוחות וגם את הצוות. זה בעיניי הבסיס להצלחה".

מהי העצה הגרועה ביותר ששמעת בתחום?
"תשכנעי את הילדים שלך שלא ילמדו אדריכלות".

מי השפיע עליך הכי הרבה מבחינת הקריירה?
"ההורים שלי עדינה וניסן כנען, הם היו עבורי גם מורים לחיים וגם מורים למקצוע. למדתי מהם דרך העבודה היומיומית. הם תכננו פרויקטים מאוד אייקוניים שקיימים עד היום. לדוגמה, היכל התרבות בכפר סבא, בית בארבור בתל אביב ואוניברסיטת בר אילן/מכון ויצמן". 

איזה מבנה שלא עיצבת את הכי אוהבת בארץ?
"אני אוהבת את המבנה הוותיק של מוזיאון תל אביב. יש משהו מאוד מיוחד ביכולת לייצר חללים גם בתת-קרקע שמלאים באור ובאוויר. זו אדריכלות שהיא מצד אחד צנועה ואינטימית ומצד שני מאוד מדויקת. בעיניי זו אדריכלות מיטבית". 

מה למדת על אנשים בנדל"ן?
"עולם הנדל"ן הוא עולם סופר דינמי ומדהים. כשנכנסתי אליו הוא היה הרבה יותר גברי, אבל היום התמונה השתנתה מאוד. כמעט בכל ישיבה יש נוכחות של נשים ובמשרד שלנו מרבית העובדים הן נשים. זה הפך להיות עולם הרבה יותר פתוח, פמיניסטי, מפרגן ואנחנו רואים היום יותר ויותר נשים בתפקידי ניהול בכירים, כולל מנכ"ליות בתחום".

איזו מנהלת את?
"מנהלת שדורשת מקצועיות גבוהה. זה הבסיס בעיניי".

איזה חלום טרם הגשמת?
"אני מגשימה את החלומות שלי כל יום. לאחרונה פתחנו תחום חדש במשרד – תכנון מלונות, שזה תחום שאני מובילה והוא מבחינתי המשך טבעי לעבודה שלי בתכנון לגיל השלישי. התחלתי את הקריירה בתכנון בתי ספר, המשכתי לדיור מוגן והיום אני מתרחבת גם לעולם המלונאות. זו מבחינתי התפתחות טבעית והתרגשות חדשה". 

את מומחית בתחום הגיל השלישי. מה הכיוון שלו בשנים הבאות?
"אצלנו במשרד כמעט 40% מהפעילות מוקדשת לתכנון פרויקטים לגיל השלישי וזה לא במקרה. ההערכות הן שעד שנת 2040 אוכלוסיית הגמלאים בישראל תגיע לכ-2 מיליון תושבים, כך שמדובר בנושא מאוד אקטואלי ורלוונטי. אנחנו רואים את החשיבות שלו גם דרך המציאות, במיוחד בתקופות קשות כמו המלחמה האחרונה, שבה ראינו עד כמה אנשים מבוגרים לעיתים לא מוגנים מספיק מבחינה פיזית. מעבר לזה, הבדידות היא אחד האתגרים הגדולים ביותר של הגיל השלישי ויש לה גם השלכות בריאותיות. אנשים שחווים בדידות נמצאים בסיכון גבוה יותר, כולל חשיפה מוגברת לדמנציה. הדיור המוגן, כמו שהוא מתפתח היום, נותן מענה משמעותי גם בהיבט החברתי וגם בהיבט של ביטחון ומוגנות, במיוחד בתקופות מורכבות. בעיניי זה תחום שהוא ממש שליחות. נכון להיום דיור מוגן עדיין נתפס כמוצר שמיועד בעיקר לאוכלוסייה מבוססת, אבל ככל שייבנו יותר פרויקטים ותגבר התחרות אני מאמינה שיותר אנשים מכל שכבות האוכלוסייה יוכלו ליהנות ממנו. בסופו של דבר, מדובר בפתרון שמעניק ביטחון פיזי מוגנות רפואית, תמיכה חברתית ואיכות חיים". 

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן