המפקח על המקרקעין: גג שנבנה מעל תוספת בנייה נחשב לרכוש משותף

גג שנבנה מעל תוספת בנייה נחשב לרכוש משותף, שנציגות הבית המשותף מחויבת לתחזק אותו. כך נקבע בפסק דין של המפקח על רישום מקרקעין בנתניה, ארז שטיינברג. פסק הדין ניתן בתביעה שהגיש דייר נגד נציגות הבית המשותף להשתתף במימון תיקון הגג.

הבניין שנמצא בלב המחלוקת נמצא ברחוב אברהם שפירא בנתניה. בקומה השמינית בבניין, בדירת התובע, נבנתה תוספת בניה הכוללת שלושה חדרי שינה ומטבחון. הגג שנבנה מעל תוספת בניה זו הוא הגג שבמחלוקת. לטענת התובע, בעקבות גשמים שירדו חדרו מים לדירתו דרך אותו גג שבמחלוקת וגרמו לנזקים. התובע פנה לנציגות הבית המשותף, כדי שתממן את הוצאות איטום הגג. נציגות הבית השיבה לו כי לא מדובר בגג משותף אלא גג פרטי של התובע, ולכן עליו לשאת בעצמו בהוצאות השיפוץ.

בעקבות זאת, התובע הזמין בעל מקצוע שיאטום את הגג ושילם לו כאלפיים שקל. על רקע זה תבע הדייר את נציגות הבית המשותף, ודרש כי תשפה אותו על השיפוצים.

נציגות הבית המשותף השיבה בתגובה כי הגג שבמחלוקת נבנה על תוספת הבניה ולכן איננו חלק מהרכוש המשותף אלא שייך לרכושו הפרטי של התובע. לטענת הנציגות, הגג נבנה מבניה קלה שפגיע לאיטום ויקר לתחזוקה, דבר שמחייב עלויות גבוהות הן לתחזוקה שוטפת והן לרכוש שנפגע בקלות מרטיבות. עוד נטען בכתב ההגנה נטען כי אילו התובע היה בונה גג מבטון, אפשר היה לתחזק אותו כראוי והיה מקום להתחשב בו כרכוש משותף. הנציגות הוסיפה וטענה כי הסכמת הדיירים שניתנה לתוספת הבניה בדירת התובע, מטרתה הייתה להיטיב עמו, אך לא לגרוע מזכויות יתר הדיירים, וודאי שלא להטיל עליהם חובת איטום ותשלומים עתידיים, כולל נזקים בשל איטום לקוי.

במהלך הדיונים, המפקח שטיינברג הגיע לבקר בבניין, כדי לראות במו עיניו את הגג שבמחלוקת. בפסק דינו, שאותו הוא כתב לאחר הביקור, הוא כותב כי: "לאחר שעיינתי במסמכי הבית המשותף ובכל החומר בתיק, הגעתי למסקנה כי הגג שבמחלוקת הוא רכוש משותף, ומשכך תחזוקתו היא באחריות הנציגות".

המפקח כתב בפסק דינו כי: "כאשר הוצמד גג קיים לדירה מסוימת, וניתנו לבעל הדירה זכויות בניה על גג זה, אין פירוש הדבר כי הגג שייווצר לאחר הבניה החדשה יוצמד אף הוא לאותה דירה, כל עוד לא נאמר במפורש אחרת". 

המפקח קבע עוד בהתייחס לדירתו של התובע, כי: "הדיירים נתנו את הסכמתם מראש לכך שהתוספת תוצמד לדירה הקיימת וכי כל השטחים שיבנו בתוספת הבניה יהיו שייכים לבעל הדירה שבנה את תוספת הבניה בדירתו". עם זאת, הוא הוסיף: "האם מהסכמה זו, המעוגנת בתקנון המוסכם המקורי, הסכימו הדיירים גם להצמדת הגג שבמחלוקת לדירת התובע. לטעמי, התשובה לכך היא שלילית".

המפקח כתב כי הגיע למסקנה זו בהתבסס על מסמכי תקנון הבית המשותף, שממנו עולה כי הגג שבמחלוקת לא הוצמד לאף דירה ונותר חלק מהרכוש המשותף. המפקח התייחס לטענת נציגות הבית כי הגג שבמחלוקת כלל איננו נגיש, וכתב כי: "אין בטענה של העדר גישה לגג שבמחלוקת, כדי לשלול את הגדרתו של הגג שבמחלוקת כרכוש משותף, שכן, לא דרכי הגישה מכתיבות את זכויות הקניין אלא הוראות הדין ובכללן הוראות חוק המקרקעין ומסמכי הבית המשותף".

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן