בני זוג רכשו דירה עם חריגות בנייה. המוכרת התחייבה להוציא היתר לחריגות, אך לא עמדה בכך במועד – ותשלם לרוכשים
מכרה דירה עם חריגות בנייה, ותפצה את הרוכשים ב-84,000 שקל: בית משפט השלום בבאר שבע חייב מוכרת דירה לפצות את הרוכשים, לאחר שלא הצליחה להשיג בזמן היתרים לחריגות בנייה שהיו בנכס. בית המשפט קבע כי העיכוב בהשגת ההיתרים היו באשמת המוכרת. עם זאת, מכיוון שבסופו של דבר הוגשו ההיתרים, השופטת עירית קויפמן קבעה כי הפיצוי שתשלם המוכרת יהיה מחצית מהסכום שתבעו הרוכשים.
ב-25 באוקטובר 2018 חתמו התובעים על הסכם עם הנתבעת לרכישת דירתה בבאר שבע. מכיוון שהמוכרת ביצעה בדירה בנייה בניגוד לתב"ע, היא פעלה הנתבעת עוד בטרם חתימת ההסכם, להכשרת החריגות. במועד בו התקשרו הצדדים בהסכם, אושר השינוי בתב"ע, והיה על המוכרת להוציא היתר בנייה חדש, התואם את מצב הדירה על כל תוספותיה בפועל. עם זאת, מכיוון שבמעמד חתימת ההסכם לא הוצא היתר בנייה חדש ולא הוכשרו החריגות, המוכרת התחייבה להוציא היתר עד סוף 2019, ובהסכם בין הצדדים נכתב כי אי המצאת היתר עד אותו מועד, ייחשב כהפרה יסודית. הצדדים קבעו כי במקרה של הפרה יסודית, הצד המפר ישלם פיצויים בסך 168 אלף שקל.
למרות זאת, רק במאי 2022 הוצא ההיתר, ועל רקע זה הגישו הרוכשים תביעה בסך 168 אלף שקל נגד המוכרת. לטענת הרוכשים, מוכרת הדירה לא דאגה להיתר בנייה עד המועד שנקבע. עוד טענו, כי על אף פניות רבות למוכרת, היא סירבה לציין כיצד מתקדם עניין קבלת היתר הבנייה ולהמציא מסמך כלשהו בעניין זה. מסיבה זו, טענו, הם נאלצו להגיע במשך חודשים ארוכים לעיריית באר שבע, על מנת להבין את התמונה במלואה. לטענתם, העיכוב בהוצאת היתר בנייה נובע ממחדלי הנתבעת, ועל כן מדובר בהפרה יסודית של ההסכם. על כן, נתבע הפיצוי המוסכם על פי ההסכם.
המוכרת, מצדה, טענה כי היא עשתה כל אשר לאל ידה על מנת לקבל היתר בנייה, תוך תשלום עשרות אלפי שקלים לצורך העניין, וכאשר מנגד לא נגרם נזק כלשהוא לתובעים. לטענתה, העיכוב בהמצאת היתר הבנייה נבע מגורמים שאינם תלויים בה ולא נגרמו כתוצאה ממחדליה. בין השאר, נטען, מגפת הקורונה הביאה לעיכובים בהליכי הוצאת ההיתר. מסיבה זו, טענה, היא לא הפרה את ההסכם הפרה יסודית ואינה חייבת בפיצוי כלשהו.
השופטת קויפמן קבעה כי אין מחלוקת שההיתר לא הוצא עד סוף 2019, ורק במאי 2022 הוא התקבל. עם זאת, הסוגיה שעמדה בפניה הייתה האם העיכוב בהוצאת ההיתר נגרם בגלל מחדלי המוכרת, ואז ניתן לקבוע כי מדובר בהפרה יסודית של החוזה המזכה את הרוכשים בפיצוי מוסכם.
במהלך הדיונים, העידה עובדת רישוי באגף ההנדסה בעירייה, כי במאי 2019 נמסר תיק המידע של הדירה למוכרת, ורק בחודש יוני 2020, חצי שנה לאחר המועד הנקוב בהסכם שבו הייתה אמורה להמציא היתר, היא הגישה בקשה להיתר. השופטת קבעה כי "מכל האמור עולה שבתקופה שמיום חתימת ההסכם ועד 31 בדצמבר 2019 הנתבעת לא טיפלה באופן ראוי בקבלת ההיתר, ומדובר במחדל שלה".
השופטת קבעה עוד כי גם לאחר מועד זה, ולאחר מועד הגשת הבקשה להיתר ביוני 2020 נפלו מחדלים בטיפול הנתבעת בבקשה. המוכרת טענה כי חלק מהעיכובים נגרמו בגלל קשיי הבנת השפה העברית וחוסר הבנה מצדה. השופטת דחתה טענה זו: "מרגע שהנתבעת לקחה על עצמה לטפל בעניין וככל שהדבר לא הסתייע בנסיבות אלו ואחרות, לרבות קשיי הבנה ושפה, היה עליה לפעול על מנת לטפל בעניין, לרבות באמצעות אחר. אין בכך כדי להצדיק את השיהוי בטיפול".
עוד נכתב בפסק הדין כי פרק הזמן הממושך שחלף ממועד החתימה על ההסכם באוקטובר 2018 ועד לקבלת ההיתר בפועל בחודש מאי 2022, פרק זמן של למעלה מ-3 שנים וחצי, אינו פרק זמן סביר ומקורו, ברובו (לכל הפחות), בעיכובים שנגרמו בעטיה של הנתבעת".
השופטת קבעה, איפוא, כי העיכוב בקבלת ההיתר נגרם בגלל מחדלי המוכרת, דבר המהווה הפרה יסודית המזכה את התועים בפיצוי.
עם זאת, השופטת קויפמן קבעה כי סכום התביעה, 168,000 שקל, שהוא כ-1 אחוז מערך הדירה, אינו סביר. "אני סבורה כי הפיצוי המוסכם נקבע ביחס סביר לנזק שהיה ניתן לצפות, במקרה בו היה מתברר כי לא ניתן לקבל היתר בניה כלל, והיה על התובעים להתמודד עם קשיים ונזקים שהיו נגרמים להם כתוצאה מכך", נכתב בפסק הדין. עם זאת, השופטת הוסיפה כי מכיוון שבסופו של דבר הוצא היתר, יש מקום להפחית את גובה הפיצויים: "אין זה סביר לצפות לאותו נזק, מקום בו התקבל לבסוף היתר בניה, גם אם באיחור, כפי שאירע בענייננו. על כן, אני סבורה כי אין יחס סביר לנזק שניתן היה לצפות, כאשר בפועל התקבל היתר בניה אם גם באיחור".
השופטת החליטה להפחית את הפיצויים במחצית, וקבעה כי המוכרת תפצה את הרוכשים ב-84,000 שקל, וכן תשלם הוצאות משפט בסך 2,500 שקל ושכר טרחת עו"ד בסך 11,000 שקל.
מי יהיו 70 המשפיעים לשנת 2023?
לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן
