רוכשי דירה בפרויקט תמ"א 38 תבעו מאות אלפי שקלים מהחברה היזמית בטענה כי מתקן החניה שנמסר להם קטן מדי ולא נוח לשימוש, בית המשפט דחה את הטענה אולם פסק להם פיצויים נכבדים בגין ליקויים שהתגלו בדירה
אילוסטרציה // Depositphotos
מפסק הדין שניתן לאחרונה בבית משפט השלום בחיפה עולה כי בני הזוג התובעים התקשרו עם החברה היזמית "נורה יזמות הכרמל לניהול פרוייקטים ונדל"ן בע"מ" בהסכם מחודש ספטמבר 2012 לרכישת דירה במסגרת פרויקט תמ"א 38 ברחוב אידר בחיפה. הדירה שרכשו התובעים היא בשטח 202 מ"ר ברוטו, בת 2 קומות וכוללת מחסן וחניה.
עוד עולה כי בינואר 2015 נערכו בדירה בדיקות הנדסיות והתגלתה שורת ליקויים שעל פי חוות דעתו של המומחה מטעם התובעים תיקונם נאמד בסך של למעלה מ -180,000 שקלים. התובעים טענו עוד כי כלל לא קיבלו חניה שכן גובה החניה שסופקה להם הוא 1.75 מ', גובה הנמוך מהדרוש לפי כל הקריטריונים התכנוניים.
בכתב התביעה נטען כי התובעים אינם עושים שימוש בחניה כלל בשל מידותיה הקטנות ונאלצים להחנות את רכבם מרחק הליכה רב מהדירה: "מדובר בחניה צרה מהדרוש אשר אינה מאפשרת פתיחת דלתות הרכב והדבר מביא לירידה גדולה בערך הדירה. מדובר באזור בו קיים קושי למצוא חניה ולא היינו רוכשים את הדירה לו היינו יודעים כי בסופו של יום לא נוכל לעשות שימוש, אפילו לא בחניה אחת בשעה שהובטחו לנו שתי חניות".
הם הוסיפו כי פנו בהצעה לנתבעת כי תיתן להם חניה חילופית מתוך החניות הקיימות בפרויקט, אך הצעתם לא נענתה לטענתם. לאור זאת הם ביקשו פיצוי בעבור עלות התיקונים בהתאם לחוות הדעת של המומחה מטעמם בסך של 181,551 ₪, שכר טרחת המהנדס בסך של 3,540 ₪, טרחה ועוגמת נפש בסך של 30,000 ₪ וירידת ערך בשל העדר חניות בסך של 150,000 ₪. הם העמידו את תביעתם על סכום של 300,000 שקלים בשל צרכי אגרה.
מנגד, טענה החברה הנתבעת כי התובעים מבקשים להתעשר על חשבונה וכי לא קיים רצון אמיתי של התובעים להביא ליקויים, ככל שקיימים, לפתרון.
הנתבעת טענה כעולה מפסק הדין כי התובעים היו מעורבים בכל תהליך התכנון והביצוע של כל הפרויקט ושל בניית דירתם בשלבים המוקדמים של התכנון, תוך כדי ביצוע ולאחר מכן. עוד נכתב כי במסגרת התהליך בוצעו לדרישת התובעים ולשביעות רצונם שינויים רבים בדירה, בקומה התחתונה, כמו גם בקומה העליונה, שינויים הכוללים תוספת בניה, הזזת קירות, מיקום חלונות ועוד ואף בחירת מיקום החניה שונה לבחירת התובעים ולשביעות רצונם, אותה חניה לגביה יש בפיהם כיום טענות. הטבה דומה ניתנה לתובעים בבחירת המחסן שיוצמד לדירתם מתוך מספר אופציות ולאחר שבקשתם כובדה הופיע טיעון מופרך כאילו יש במחסן פגם כזה או אחר, כך נטען כעולה מפסק הדין.
עוד עולה מספק הדין הטענה כי בניגוד לטענת התובעים, לפיה הנתבעת הכחישה הכחשה גורפת את הליקויים, הנתבעת שיתפה פעולה עם התובעים באופן מלא ואמיתי וכל פניותיהם נענו בסבלנות וללא דיחוי, חלק מהליקויים תוקן ובחלקו היה רצון לתקן אלמלא סירוב התובעים ליתן לנתבעת הזדמנות נאותה לבצע את התיקונים והם ניתקו איתה כל קשר.
באשר לחניות – החברה טענה כי לא ברור מדוע התובעים עומדים על הטענה כאילו יש להם זכות לשתי חניות ומהיכן הם שואבים זכות זו: "מעולם לא הוקנתה לתובעים זכות כלשהי ליותר ממקום חניה אחד ויחיד אותו הם בחרו בבחינת זכות ראשונים, לפנים משורת הדין, ורק לאחר מכן ניתנה הזדמנות ליתר הדיירים לבחור כל אחד את החניה שלו. התובעים רכשו זכות לחניה אחת כמפורט בהסכם המכר ושילמו עבור חניה אחת אותה הם בחרו לאחר שראו ובחנו את מידותיה על פי התשריט ואישרו את רצונם להצמיד דווקא אותה לדירתם. הנתבעת טוענת כי מידות החניה מאפשרות שימוש סביר וכי בפועל התובעים עושים בה שימוש יומיומי רגיל וטענת התובעים כאילו הם נמנעים משימוש בה היא טענה שקרית, ממש כך".
בנוסף טוענת הנתבעת, כי התקן של שתי חניות אינו חל על פרויקט המבוצע על פי תמ"א 38 ועל פי הוראות התמ"א קיימת אפשרות לקבל פטור מלא מחניות.
כמו כן, נטען כעולה מפסק הדין כי התובעים ידעו מראש כי מדובר בחניה שהיא בצורת מתקן חניה ושזה אילוץ וברירת מחדל בהעדר אופציה אחרת לחניות בשל צורת המגרש. חרף ידיעתם זו בחרו התובעים בידיעה מלאה לרכוש את הדירה כאשר אליה מוצמדת חניה זו וכעת הם מנסים להתנער מהתחייבותם החוזית.
השופט אחסן כנעאן החליט לקבל את התביעה בחלקה. בפסק הדין הוא נימק כי בשל פערים גדולים בין חוות הדעת שהגישו הצדדים, הוא מינה מומחה מטעם בית המשפט להערכת הנזקים בדירה. לאחר קבלת חוות הדעת הכריע השופט כי התובעים זכאים לקבל פיצוי בסך של 154,346 ₪ בגין הליקויים שהתגלו בדירה וכן סכום של 20,000 שקלים נוספים בגין עוגמת הנפש שנגרמה להם.
באשר לטענות הנוגעות לחניה קבע השופט: "למחלוקת שנפלה בין הצדדים בנושא מספר החניות שיש להקצות לדירת התובעים אני סבור שדין טענת התובעים להידחות. המומחה מטעם בית המשפט קבע בחוות דעתו כי לא מצא אסמכתא לכך שיש להקצות לדירה שתי חניות. בהיתר הבניה שניתן לנתבעת נקבע במספר החניות המבוקש והבקשה אושרה על ידי המחלקה לתכנון דרכים. משהיתר הבניה בתוקף והתובעים לא חלקו עליו הם אינם יכולים להישמע בטענה שמספר החניות שהוקצה להם פחות מהקבוע בתקן החניות. יתרה מכך, יש טעם רב בטענה שהתובעים רכשו ושילמו בעד חניה אחת. לכן גם אם תתקבל טענתם הרי יש לחייבם מנגד בתשלום בגין אותה חניה ולכן אין כל נפקות כספית לטענתם.
שנית, המומחה מטעם בית המשפט מצא בחוות דעתו כי מרחב התמרון שהובטח על פי תוכנית המכר הוא 6.3 מטר בעוד שבפועל מצא בשטח כי מרחב התמרון הוא 5.8 מטר, מרחב שהוא קצר ב- 50 ס"מ מהמובטח על פי תוכנית המכר. המומחה מצא כי מקום החניה הוא אחד מתוך 2 מקומות סמוכים והצדדים של מתקן החניה מוגבלים על ידי קורות פלדה. עוד קבע המומחה כי מרחב התמרון מקשה על יציאה וכניסה למקום החניה ומכתיבים שימוש במכוניות לא ארוכות.
כאן מרווח התמרון צוין ברחל ביתך הקטנה ולכן הוא שולל כל טענה מצד התובעים שהובטח להם חניה עם מרווח תמרון אחר או שונה. לכן משהחניה שסופקה היא על פי ההסכמות בין הצדדים והיא אינה נוגדות הוראות הדין או התקן אין לתובעים כל עילת תביעה בעניין זה".
עוד ציין השופט כי החברה היזמית הוכיחה שהתובעים עושים שימוש במתקן החניה בניגוד להצהרותיהם והדבר פוגע בתביעתם ומשרה אור שלילי על טענותיהם.
נקודה נוספת עליה עמד השופט בפסק הדין: "יש לשיקול שמדובר בפרויקט המוקם על פי "תמ"א 38", שיקול שהוא נכבד בנושא האחריות במקרה ענייננו. במסגרת זו אין להתייחס לנושא החניות כמו בבניין המוקם מחדש ויש לאפשר גמישות תכנונית בכל נושא החניות כפי שהנתבעת טענה בצדק בסיכומיה. לעניות דעתי במידה וייקבע כלל נוקשה בנוגע לחניות הדבר יצור גישה מצמצמת בכל הקשור לחיזוק מבנים על פי תוכנית המתאר "תמ"א 38" ולא יעודד או יאפשר הוצאתם לפועל של פרויקטים על פי תוכנית זו. מטבע הדברים – וכפי שסביר להניח התובעים הבינו זאת – חניה במתקן חניה הוא בעצם תחליף לחניה רגילה ולכן מטבע הדברים השימוש בו כרוך באי נוחות. השימוש במתקן חניה הוא אילוץ להעדר אפשרות להתקין חניות לכלל הדירות. לכן הטלת אחריות בגין אי נוחות הנגרמת כתוצאה משימוש במתקני חניה יש בה ליצור הרתעת יתר ואף אולי תדרבן את רשויות התכנון לתת פטור מוחלט מהתקנת חניה בשטח המגרש מקום בו ניתן להתקין מתקן חניה שכאמור אינו פתרון מושלם. לכן יש להיזהר בהטלת אחריות מסיבה זו".
סוף דבר קבע בית המשפט כי החברה היזמית תשלם לבני הזוג התובעים סכום של 174,346 ש"ח בתוספת הוצאות משפט בסך 10,000 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך של 20,000 שקלים נוספים.
מי יהיו 70 המשפיעים לשנת 2023?
לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן
