יהודה הרציג // יחצ
יהודה הרציג // יחצ

לצחוק או לבכות מההסכם עליו חתמה התאחדות בוני הארץ?

"לצחוק או לבכות? ההסכם ה"היסטורי" שנחתם השבוע בין ההסתדרות לבין התאחדות בוני הארץ לפיו, תהיה הקפדה יתרה לבטיחות באתרי הבנייה, מעורר כמה וכמה תהיות" // דעה

מגדילים 29.11.2018

תמונה: יהודה הרציג // יחצ

מאת: יהודה הרציג, הרציג נדל"ן

לצחוק או לבכות? ההסכם ה"היסטורי" שנחתם השבוע בין ההסתדרות לבין התאחדות בוני הארץ לפיו, תהיה הקפדה יתרה לבטיחות באתרי הבנייה, מעורר כמה וכמה תהיות:

האחת, איך זה שעיקר המטלה מופנית דווקא אל הפועלים הפשוטים באתרי הבנייה שכמאמר ההסכם אינם מקפידים על בטיחותם? השנייה, איך זה שלפתע פתאום נזכרו כל הגורמים התאחדות בוני הארץ וההסתדרות הכללית, שבטיחותם של עובדי הבנייה הינה חשובה ? והשלישית , החשובה מכל, היכן בכלל נמצא משרד העבודה והיכן נמצאת ממשלת ישראל, בכל ההסכם הזה? האם בכוונת משרד העבודה להכפיל ולשלש את מספר הפקחים, או שמא המצב הנוכחי יוותר על כנו?

37 מתוך 7000
כיזם וקבלן דור שני, שיצק מים על ברכי אבי, ידידיה הרציג ז"ל, חונכתי כי דבר ראשון, עוד לפני שאני בונה בניין, עלי לשמור מכל משמר על בטיחות העובדים באתרי הבנייה של החברה שלי, הפזורים בכל רחבי הארץ. חז"ל כבר אמרו "המציל נפש אחת בישראל, מציל עולם במלואו", וכאן, יתרה מכך, מדובר ברבבות עובדים בכ-7000 אתרי בנייה בישראל, מהגליל והגולן בצפון ועד לנגב בדרום.

על כן, תוהה אני, האם החלטת משרד השיכון, בתיאום עם משרד העבודה, לסגור באופן אקראי בראשית שבוע זה 37 אתרי בנייה שאינם מפוקחים כהלכה, שהינם בפועל כמחצית האחוז(!) מכלל אתרי הבנייה במדינת ישראל, איננה "מס שפתיים" ופעולה נואשת שאיננה מהווה כלל ועיקר תחליף למדיניות ואסטרטגיה לטווח הארוך בנושא כאוב זה?

הסטטיסטיקה איננה משקרת: במהלך העשור האחרון לבדו, ועל פי נתונים של משרד העבודה עצמו, הוכפל, ואולי אף יותר, מספר הנפגעים בתאונות עבודה. אם במהלך העשור הקודם עמד מספרם לכ-15-20 הרוגים, הרי שהשנה יישבר שיא חדש, ויהיו, רחמנא ליצלן, יותר מ-40 הרוגים, שלא לדבר על מאות רבות אם לא אלפי פצועים ונכים.

"כישראלי וכיהודי אני מתבייש"

מדובר, אדגיש, לא רק בהפקרת אותם עובדים, אלא גם בנזק כלכלי של סכומי עתק למשק הישראלי, שלא לדבר על ההשפעה המוראלית של ההודעות הכמעט שגרתיות על פועלים שנופלים אל מותם, בין אם מדובר בפיגומים, מנוף שקורס או מרעין בישין אחרים.

כישראלי וכיהודי אני מתבייש. מתבייש בכך שהכלבים נובחים והשיירה עוברת ובכך שמקבלי ההחלטות עצמם נכנסו, ובמיוחד בחודשים האחרונים, למעין מנגנונים של ספק הכחשה, ספק פתרונות בהולים מן השרוול שלא רק שאינם מסייעים, הם אף מחמירים את המצב. על כן, אני פונה בזאת לראש הממשלה, כמבוגר האחראי, ומפציר בו  לקחת אחריות לפתרון מכת מדינה זו שהינה גל גבול אסון לאומי. בינינו: האם אין די תקציבים להחליף את הפיגומים העתיקים בפיגומים בטיחותיים לעילא ולעילא כמקובל באירופה וביתר ארצות העולם המתוקנות? והאם אין די תקציבי להגדיל פי כמה וכמה את מספר הפקחים שייכנסו לכל אתרי הבנייה בארץ ולא רק  למדגם אקראי ובזעיר אנפין?

ויתרה מכך: האם אין זה הזמן, סוף סוף, להעביר את כל מבנה ענף הבנייה בישראל אל המאה ה-21, להכניס מודרניזציה וטכנולוגיה, מה שיאפשר גם קיצור משמעותי של זמן הבנייה, בנייה הרבה יותר נקייה ואיכותית ובתוך זה גם ישמור כהלכה על בטיחותם של העובדים?

אני קורא בזאת לכל הקולגות שלי, יזמים וקבלנים, להצטרף אלי בקריאה זו. זה, בעליל, האינטרס של כולנו, כי בסופו של דבר כולנו נשלם בריבית דריבית על מחדל מתמשך זה!

*כותב המאמר יהודה הרציג הינו יזם נדל"ן, בעלי קבוצת הרציג נדל"ן המתמחה בהתחדשות עירונית.

שיתוף

כתבות שיכולות לעניין אותך

נשמח לדבר אתך
נגישות