תמ"א 38: סכסוך כספי בין יזם למנהל פרויקט הסתיים בבית המשפט

היזם דרש ממנהל פרויקטים חיצוני לנהל עבור החברה 5 פרויקטים, בתמורה ל-20 אלף שקל  אולם מנהל הפרויקטים החיצוני הודיע לחברה שאין באפשרותו לנהל כמות זו של פרויקטים- והצדדים נקלעו לסכסוך משפטי

מגדילים 29.08.2018

פסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב חושף דוגמא להתנהלות ולסכומים שמאחורי ניהול פרויקטים של תמ"א 38: את התביעה הגיש מנהל פרויקטים חיצוני, שעבד פחות מחודשיים עבור חברה יזמית, בטרם נפרדו דרכיהם. מהתביעה עולה כי מנהל הפרויקטים חתם ביוני 2016 על הסכם עם החברה היזמית, לפיו הוא ינהל עבורה פרויקטים של תמ"א 38 בתשלום של 20,000 ₪ בחודש כנגד חשבונית ויוקצה לו רכב חברה. התובע החל לעבוד בשירות החברה היזמית, לטענתה, בעבודה זמנית עד שיוקצו לו הפרויקטים הקבועים שבאחריותו.

מנהל הפרויקטים דיווח כי לא יוכל לנהל 5 פרויקטים במקביל
בשלהי יולי 2016 הודיעה החברה לתובע, כי עליו לנהל חמישה פרויקטים במקביל. התובע הודיע לחברה שאין באפשרותו לנהל כמות כזו של פרויקטים, ובתגובה השיב לו מנהל מטעם החברה כי "אם ככה אז דרכנו ייפרדו". התובע ביקש להמשיך בכל זאת את עבודתו מול הנתבעת ואף נפגש עם מנהל החברה, אך לא עלה בידי הצדדים להגיע למתווה עבודה מתאים ולכן הסכימו כי ההתקשרות תופסק בסוף חודש יולי אותה שנה.

התובע המשיך להחזיק ברכב החברה עד לעשירי באוגוסט ובהמשך אף ביקש להאריך התקופה בחמישה ימים נוספים, אך החברה סירבה והודיע לו כי איישה את התפקיד ועליה לעביר את הרכב למחליפו.

לאחר סיום ההתקשרות ביקש התובע מהנתבעת תשלום חלקי של 7,548 ₪ עבור עשרה ימים בחודש אוגוסט 2016, אך הנתבעת סירבה לשלם לו שכן לטענתה- לא סיפק לה שירותים.

התובע טוען כי בהתאם להסכם בין הצדדים על החברה היזמית לתת לו הודעה מוקדמת של 30 ימים לפחות לפני הפסקת החוזה. הוא ציין כי הוא אינו מבקש את דמי ההודעה המוקדמת המלאים אלא תקופת התארגנות של עשרה ימים, שבה, לגישתו, הוא זכאי לשכר.

מנגד, טענה החברה כי הוא לא זכאי לתקופת ההתארגנות משום שהפסיק את החוזה ביוזמתו בכך שהודיע לה כי הוא אינו יכול לבצע את המטלות שהטילה עליו. החברה הדגישה כי הובהר לתובע מראש שעליו לטפל במספר פרויקטים במקביל ולכן, הודעתו שאינו יכול לטפל בחמישה פרויקטים אינה לגיטימית, והיא חשה כי התובע ניצל לרעה את הסכמתה להשאיר לו את הרכב לעשרה ימים נוספים.

השופט רמי חיימוביץ החליט לקבל את התביעה בחלקה וקבע בפסק הדין: "אינני מקבל את עמדת הנתבעת כי התובע הוא שהפסיק את החוזה, שכן שני הצדדים העידו כי התובע דווקא ביקש להמשיך ולתת לנתבעת שירותים והצדדים אף ניהלו מו"מ בנושא. העובדה שהתובע הודיע כי לא יוכל לעמוד בהיקף המטלות שהוטל עליו, אינה הופכת את הודעתו להתפטרות יזומה.

"אמנם מנהל הנתבעת העיד כי הסביר לתובע מראש כי יהא עליו לנהל מספר פרויקטים במקביל, אולם היקף העבודה המלא לא הוגדר במדויק. התובע יכול היה להתחיל בביצוע המשימות, וכשלא היה מצליח בהן הנתבעת הייתה מפסיקה את החוזה וחייבת בהתראה מוקדמת של 30 ימים. אין סביר להענישו על כך שהודיע מראש ובהגינות שלא יוכל לבצע את המטלות. עם זאת, בחינת העדויות מלמדת שאין גם לראות בנתבעת כמי שהפסיקה את החוזה חד-צדדית, שכן שני הצדדים המשיכו לנסות ולהגיע לפתרון מסכם ולבסוף הגיעו להסכמה הדדית על הפסקת ההתקשרות. אלא שסוגיית ההודעה המוקדמת לא הוסדרה באופן ברור המסגרת הסכמה זו, והתרשמותי מהעדויות היא שכל צד פירש את הדברים באופן שונה".

השופט הגיע למסקנה לפיה החברה היא זו שיזמה את הפסקת החוזה, אך בהמשך הצדדים הגיעו להסכמה הדדית על הפסקת ההתקשרות: "נושא ההודעה המוקדמת, שנכלל בחוזה לא הוסדר, ובנסיבות אלו יש צדק בדברי התובע כי הוא היה זכאי למספר ימי התארגנות. עם-זאת, אין סיבה לקבל את דרישתו השרירותית שלא נומקה לעשרה ימים דווקא".

השופט קבע כי הואיל ומדובר בהתקשרות קצרה מאוד שלא צלחה ובהעדר ההסכמה המפורשת בסוגיית ההודעה המוקדמת, פרק הזמן הראוי הוא כשבוע כך שסכום ההודעה המוקדמת עומד על סך של 5,900 ₪ (20,000 חלקי 4 בתוספת מע"מ) כך שעל החברה לפצות את מנהל הפרויקטים החיצוני בסכום זה.

שיתוף

כתבות שיכולות לעניין אותך

נשמח לדבר אתך
נגישות