התובעת רכשה דירה, אך בגלל אי הנפקת טופס 4 זו לא נמסרה לרשותה. טענת היזמית כי ניתן היה להיכנס לדירה ללא טופס 4 – נדחתה
החברה היזמית התעכבה בהעברת דירה לרוכשת במשך יותר משנתיים, ניסתה לבטל את הסכם המכירה – ותשלם מעל 420,000 שקל. כך עולה מפסק דין של בית משפט השלום בתל אביב, שקיבל תביעה שהגישה רוכשת הדירה נגד היזמית.
בין התובעת לבין הנתבעת, חברת נאות הרצלייה הדר 19 בע"מ, נחתם הסכם לרכישת דירה ברחוב הדר בהרצליה. על פי ההסכם, הדירה שנרכשה תימסר לתובעת עד ליום 31.12.21. המועד שנקבע בהסכם חלף, הדירה לא נמסרה במועד שנקבע וגם לא נמסרה בתקופה שאחריה, ואף לא במהלך הדיונים המשפטיים. לטענת התובעת, במצב זה יש לחייב את הנתבעת בתשלום הפיצוי הקבוע בדין בגין איחור במסירת דירה. לטענת הנתבעת, דווקא התובעת הפרה את ההסכם שכן נמנעה, בחוסר תום לב ושלא כדין, מקבלת החזקה בדירה ותשלום יתרת התמורה הכרוכה בכך.
על פי ההסכם, הרוכשת התחייבה לשלם 3 מיליון שקל עבור הדירה. מתוך סכום זה, התובעת העבירה 2.7 מיליון שקל. "מועד המסירה המשוער" של הדירה היה, כאמור, סוף שנת 2021, אך במועד זה לא נמסרה הדירה. החברה היזמית טענה כי טרם ניתנה לה תעודת אכלוס ("טופס 4") ושטרם הושלמה התקנת מתקן החניה, שהתחייבה הנתבעת לבנות בבניין במסגרת הפרויקט.
בחודשים שחלפו מאז שלחה התובעת מכתבים לנתבעת, בדרישה לקבלת הדירה, ולקבלת פיצויים בגין העיכוב במסירה. הנתבעת, מצדה, ציינה שהיא עושה מאמצים כדי לאפשר את מסירת הדירה, אך נמנעה מציון מועד מסירה ברור. בהמשך, הציעה הנתבעת לתובעת לקבל את החזקה בדירה גם ללא טופס 4, וטענה שכך גם עשו כל יתר רוכשי הדירות בבניין. לאחר שהצדדים לא הגיעו להסכמות, הוגשה התביעה לבית המשפט.
בכתב התביעה עתרה התובעת לחיוב הנתבעת בתשלום פיצוי על העיכוב במסירת הדירה. התובעת העריכה שהפיצוי שמגיע לה עקב העיכוב במסירה במשך שנה הוא 161,500 שקל. בכתב ההגנה, טענה הנתבעת כי דווקא התובעת מפירה את ההסכם, שכן היא מסרבת להשלים את תשלום התמורה לה התחייבה בהסכם ומסרבת בחוסר תום לב לקבל את החזקה בדירה. הנתבעת טענה כי כל העבודות להן התחייבה בהסכם בקשר עם הדירה הושלמו ועובדה היא שכל הדיירים בבניין, למעט התובעת, קבלו את החזקה בדירות ומתגוררים בבניין. הנתבעת הודתה כי טרם ניתן לה "טופס 4" בגין הפרויקט, אך הסבירה כי העיכוב נובע אך ורק מאי השלמתו של מתקן החניה בבניין ומדובר בפרט שולי שאיננו מצדיק את סירובה של התובעת לקבל את החזקה בדירה.
לפני כשנה, תוך כדי הדיון, באפריל 2024, התקבל טופס גמר לבניין, והתובעת הפקידה סכום של 300,000 שקל בקופת בית המשפט. בהמשך, הנתבעת דרשה עוד 28 אלף שקל עבור הצמדה, התובעת הפקידה גם את הסכום הזה בקופת בית המשפט. במקביל, התובעת עדכנה את גובה סכום התביעה, והעמידה אותו על 385,060 שקל, סכום שהיא זכאית לו, לדבריה, עד יוני 2024.
החברה היזמית, בתגובה, הגישה כתב הגנה מתוקן, שבו טענה כי התובעת אינה זכאית לפיצוי, וכי ההסכם בוטל בגלל הפרתו בידי התובעת, כך שאין לה זכות לקבלת החזקה בדירה ואין לה זכות לפיצוי כלשהו.
השופט רונן אילן ציין כי על פי ההסכם שנחתם בין הצדדים, יתרת התמורה, המהווה 10 אחוזים מהעסקה, תשולם 15 ימים לפני מועד המסירה המשוער – הוראה הקושרת את תשלום יתרת התמורה במסירת הדירה.
השופט ציין עוד כי במועד המסירה המשוער לא הייתה לדירה טופס 4, והוסיף כי "כאשר לשון ההסכם מורה, במפורש, כי מסירת הדירה לתובעת תיעשה לאחר קבלת טופס 4, הנתבעת לא קיימה את התחייבותה ולא יכולה הייתה למסור את החזקה בדירה לתובעת כל עוד לא טופס 4 המאשר את השלמת בניית הדירה".
בנוסף, השופט התייחס לטענות הנתבעת שלפיהן כבר במועד המסירה המשוער, סוף 2021, הייתה הדירה מוכנה לשימוש, וכל מערכות הדירה היו תקינות. "בכך מתיימרת הנתבעת ליטול לעצמה את הסמכות שמסורה לרשות המאשרת – זו שמופקדת על מתן טופס 4", כתב השופט. "הנתבעת מבקשת מהתובעת לסמוך עליה, על הנתבעת, במקום על הרשות המאשרת ועוד מבקשת הנתבעת מהתובעת לבדוק בעצמה את הדירה כדי להיווכח שהיא תקינה וראויה לשימוש. טענה שכזו לא ניתן לקבל. לא זו בלבד שלרוכש דירה אין, ולא צריך שיהיו, הכישורים לבחון את התאמת הבנייה להיתר ולכל הוראות הדין, אלא שזו זו אחריותה של הרשות המאשרת. אין לנתבעת האפשרות לדרוש מהתובעת לסקור לבדה את מערכות הדירה, ואולי גם לבדוק את המערכות ביתר הדירות בבניין, כדי לקבוע אם הדירה ראויה למגורים אם לאו".
הנתבעת טענה עוד כי למרות היעדר טופס 4, העירייה החלה לגבות ארנונה מהדיירים שעברו לבניין. השופט דחה טענה זו: "לא ברור, גם לא הוסבר, מה קשר יש בין חיוב במסי ארנונה לקבלת אותו אישור הכרחי להשלמת הבנייה ולהיות הדירה בטוחה למגורים. יהיו שיקולי הרשות המקומית בהוצאות הודעות חיוב במסי ארנונה אשר יהיו, ברי הדבר שאין במשלוח הודעות שכאלו כדי לאיין או לבטל את הצורך בקבלת טופס 4". השופט הוסיף וקבע כי כל עוד לא הציגה הנתבעת טופס 4 או תעודת גמר, לא היה באפשרותה למסור את החזקה בדירה לתובעת ולא הייתה על התובעת לקבל את החזקה בדירה ולהשלים את תשלום יתרת התמורה לפי ההסכם.
השופט דחה גם את טענת הנתבעת לפיה ההסכם בוטל, נוכח סירובה של הרוכשת להעביר לקופתה את יתרת התמורה. השופט קבע כי "התובעת לא הפרה את ההסכם באי תשלום הפרשי ההצמדה, שכן הצדדים הסכימו שיתרת התמורה כלל לא תשולם לנתבעת אלא תופקד בקופת בית המשפט". השופט קבע כי הודעת הביטול שמסרה הנתבעת חסר כל תוקף.
השופט קיבל את התביעה, וקבע כי הנתבעת תשלם לתובעת בגין האיחור במסירת הדירה 385,060 שקל, ועוד 40,000 שקל שכר טרחת עו"ד.
בא כוחה של הנתבעת סירב להגיב.
לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן
